(א) אל יתפלל - דכתיב הכון לקראת אלקיך ישראל וכתיב שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים ואחז"ל אמר הקב"ה שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפני:

(1) 'He should not pray' — for it is written, "Prepare to meet your God, O Israel," and it is written, "Guard your feet when you go to the house of God"; and our Sages said: the Holy One, blessed be He, said, guard your orifices at the time you stand before Me in prayer.

(ב) וצריך - י"א דדוקא לגדולים אבל לקטנים בדיעבד אין צריך לחזור ולהתפלל ויש חולקין:

(2) 'And he must' — some say this applies specifically to a large need, but for a small need, after the fact, he need not go back and pray again; and some disagree.

(ג) הילוך פרסה - הוא ד' מילין שהוא שיעור שעה וחומש:

(3) 'Walking a parsah' — it is four mil, which is a measure of an hour and a fifth.

(ד) יכול להעמיד - ר"ל מעת התחלת התפלה היה בו כח לשהות שיעור זה. ומשמע אפי' אם אח"כ תיכף אחר התפלה הלך ועשה צרכיו והיה בתוך שיעור הזה יצא בדיעבד:

(4) 'Can hold' — that is to say, from the start of the prayer he had the strength to hold out for this measure. And it implies that even if afterward, immediately after the prayer, he went and relieved himself, and this was within this measure, he has fulfilled his obligation after the fact.

(ה) אבל לכתחלה - ר"ל אפילו יכול לעצור בעצמו יותר מפרסה כיון שהוא מרגיש בעצמו קצת שצריך לנקביו. ואפילו אם עי"ז שינקה את עצמו לא יהיה יוכל להתפלל עם הצבור אפ"ה טוב יותר להתפלל ביחידי בגוף נקי אמנם אם רואה שעי"ז שיבדוק יעבור זמן תפלה לגמרי הסכים המ"א ושארי האחרונים שמותר להתפלל אם הוא משער בעצמו שיוכל לעצור שיעור שעה וחומש:

(5) 'But ideally' — that is to say, even if he can hold himself back for longer than a parsah, since he senses in himself a bit that he needs to relieve himself; and even if, by relieving himself, he will not be able to pray with the congregation, even so it is better to pray alone with a clean body. However, if he sees that by checking himself the time for prayer will pass entirely, the Magen Avraham and the other later authorities agreed that he may pray, if he estimates that he can hold out for a measure of an hour and a fifth.

(ו) אפילו בד"ת - וכ"ש בק"ש ושאר ברכות. ובדיעבד משמע מדברי הפמ"ג דאין צריך לחזור ולקרות וכ"כ הרמב"ן במלחמות:

(6) 'Even in words of Torah' — and all the more so in the Shema and other blessings. And after the fact, it is implied from the words of the Pri Megadim that he need not go back and recite again, and so wrote the Ramban in the Milchamot.

(ז) שגופו משוקץ - אפילו אם אינו מתאוה כ"כ שיהא בו משום בל תשקצו כיון שאינו יכול לעמוד עצמו עד פרסה ובפרסה מותר אפילו בק"ש והשע"ת לעיל בסימן ו' סק"ד מחמיר בזה ואם הוא מלמד תורה לרבים או דורש ובאמצע נצטרך לנקביו אפילו גדולים מותר לו לשהות עצמו דבל תשקצו הוא רק איסורא דרבנן ומפני כבוד הבריות נדחה:

(7) 'That his body is repulsive' — even if he does not feel the urge so much that it would involve "do not make yourself repulsive," since he cannot hold himself back for a parsah; and within a parsah it is permitted even for the Shema. And the שע״ת above in siman 6, note 4, is stringent in this. And if he is teaching Torah to the public or lecturing, and in the middle he needs to relieve himself, even for a large need, he is permitted to hold himself back, for "do not make yourself repulsive" is only a rabbinic prohibition, and it is set aside for the sake of human dignity.

(ח) באמצע - ר"ל שקודם התפלה בדק עצמו או שלא היה צריך לנקביו כלל לכך אע"פ שאח"כ נתעורר אפילו לגדולים אינו רשאי להפסיק באמצע. ופשוט דלאחר שסיים שמ"ע אסור לו להעמיד עצמו עוד ולאמור קדושה כי זהו ענין אחר וכעין דאיתא לעיל בסימן נ"ה ס"ג בהג"ה עי"ש ואם יכול להעמיד עצמו עד פרסה עי' לעיל סק"ז:

(8) 'In the middle' — that is to say, before the prayer he checked himself, or he did not need to relieve himself at all; therefore, even though afterward the urge arose, even for a large need, he may not interrupt in the middle. And it is obvious that after he finishes the Shemoneh Esrei it is forbidden for him to keep holding himself back in order to say Kedushah, for this is a separate matter, similar to what is stated above in siman 55, se'if 3, in the Rema's gloss; see there. And if he can hold himself back for a parsah, see above, note 7.

(ט) בשעת ק"ש - ר"ל אף דבק"ש וברכותיה הוא יכול לילך ממקום זה למקום אחר לפנות שם או להטיל מים וכמו שמסיים בסוף הסעיף אפ"ה אם הוא רוצה הוא יכול לקרות כדרכו ואין צריך להפסיק כיון דמקודם בדק את עצמו ועיין בביאור הלכה דביארנו דאין מותר רק עד שמ"ע אבל שמ"ע דהוא ענין אחר אסור לו לאמור כיון דהוא צריך לנקביו ע"כ יראה להפסיק עכ"פ בברכת אמת ויציב ולצאת לנקביו כדי שיהיה יוכל אח"כ לסמוך גאולה לתפלה ויותר טוב אם יכול לצאת בין הפרקים. וכן אם נתעורר לו תאוה קודם שהתחיל הברכות ק"ש נראה דאסור לו לאמר שוב הברכות ק"ש קודם שיבדוק את עצמו וא"כ לפי מה שמבואר לעיל בסוף סימן נ"ד דברכו שייך לברכת ק"ש ואחר ברכו נחשב כאמצע פרק של יוצר אור אם נתעורר לו תאוה בסוף פסד"ז אסור לו לאמר ברכו דהוא ענין אחר אם לא שיכול להעמיד עצמו עד פרסה יש לסמוך להקל וכנ"ל בסק"ז:

(9) 'During the Shema' — that is to say, even though during the Shema and its blessings he may walk from this place to another to relieve himself there or to urinate, as he concludes at the end of the se'if, even so, if he wishes he may read on as usual and need not interrupt, since he had checked himself beforehand. And see the Biur Halachah, where we explained that this is only permitted up until the Shemoneh Esrei; but the Shemoneh Esrei, which is a separate matter, is forbidden for him to say, since he needs to relieve himself. Therefore he should see to interrupt, at least at the blessing of Emet VeYatziv, and go out to relieve himself, so that he will afterward be able to join redemption to prayer; and it is better still if he can go out between the sections. And likewise, if the urge arose before he began the blessings of the Shema, it seems he is forbidden to recite the blessings of the Shema before he checks himself. And accordingly, based on what is explained above at the end of siman 54, that Barchu belongs to the blessing of the Shema, and after Barchu it is regarded as the middle of the section of Yotzer Or: if the urge arose at the end of Pesukei DeZimra, it is forbidden for him to say Barchu, for it is a separate matter — unless he can hold himself back for a parsah, in which case one may rely on the lenient view, as above in note 7.

(י) שאינו מתאוה - ר"ל שאינו נדחק להוצאת הנקבים אלא בהתעוררות בעלמא [א"ר בסי' ג']:

(10) 'That he does not feel the urge' — that is to say, he is not pressed to relieve himself, but there is only a mere stirring [the Eliyah Rabbah in siman 3].

(יא) אבל בלא"ה - ר"ל אף שיוכל להעמיד עצמו עד שיגמור מ"מ יותר טוב שיפסיק בין לגדולים ובין לקטנים משום איסור בל תשקצו וקאי ארישא גם אתפלה ועיין במ"א שמאריך בדין זה ומסיק דבצבור אף תרומת הדשן מודה להרשב"א דאין להפסיק באמצע התפלה מפני כבוד הבריות ואפילו ביחיד יש לסמוך ג"כ אהרשב"א דלא יפסיק וכ"כ בח"א דאסור להפסיק ובדרך החיים כתב דאם יש בו משום בל תשקצו יכול להפסיק ועכ"פ גם לדידיה אין עליו חיוב להפסיק כיון שיכול לעצור עצמו עד שיגמור התפלה. ואם א"א לו לעמוד עד שיגמור שמ"ע מותר לו לצאת ולפנות באמצע רק שלא יפסיק בדבור [ח"א] ומשמע מזה דאח"כ לא יצטרך לחזור לראש כיון שקודם התפלה לא היה צריך לנקביו. והוא שלא ישהה ע"י היציאה כדי לגמור כל התפלה:

(11) 'But otherwise' — that is to say, even though he can hold himself back until he finishes, nevertheless it is better that he interrupt, whether for a large need or a small one, because of the prohibition of "do not make yourself repulsive"; and this refers to the earlier clause, and to prayer as well. And see the Magen Avraham, who elaborates on this ruling, and concludes that in public even the Terumat HaDeshen concedes to the Rashba that one should not interrupt in the middle of prayer, out of human dignity; and even in private one may likewise rely on the Rashba not to interrupt. And so wrote the ח״א, that it is forbidden to interrupt. And in the Derech HaChaim he wrote that if there is in it the concern of "do not make yourself repulsive," he may interrupt; but in any case, even according to him there is no obligation to interrupt, since he can hold himself back until he finishes the prayer. And if he cannot hold out until he finishes the Shemoneh Esrei, he may go out and relieve himself in the middle, only that he not interrupt with speech [the ח״א]; and it is implied from this that afterward he need not return to the beginning, since before the prayer he did not need to relieve himself — provided that, through going out, he does not delay long enough to have completed the entire prayer.

(יב) ואם רצה - אק"ש דלעיל מיניה קאי דתלוי ברצונו דאלו בתפלה אין רשאי לזוז ממקומו עד שיגמור [פמ"ג]:

(12) 'And if he wishes' — this refers to the Shema mentioned just before, which depends on his wish; for in the Amidah he may not move from his place until he finishes [the Pri Megadim].

(יג) לרחוץ - הטעם ע"ז עיין לעיל בריש סי' ד' במ"ב. וגם לתפלת מנחה וערבית צריך נטילה וכדלקמן ברל"ג ס"ב. ודעת הרמב"ם דהיכא דצריך ליטול ידיו ולא נטל וגם לא נקה אותן בצרור אפי' בדיעבד אין תפלתו תפלה וצ"ע לדינא [פמ"ג] ועיין בביאור הלכה שביארנו דאין חוזר ומתפלל:

(13) 'To wash' — the reason for this, see above at the beginning of siman 4 in the Mishnah Berurah. And for the Minchah and Ma'ariv prayers, too, washing is required, as below in siman 233, se'if 2. And the Rambam's view is that where one is required to wash his hands and did not wash, and also did not clean them on a pebble, even after the fact his prayer is no prayer; and this requires further study in practice [the Pri Megadim]. And see the Biur Halachah, where we explained that he does not go back and pray again.

(יד) במים - ואין הנגוב מעכב בזה כמו שמעכב בנטילה לאכילה [ב"א]:

(14) 'With water' — and drying is not indispensable here, as it is indispensable in the washing before eating [ב״א].

(טו) צריך - ודוקא כשיודע שהם מלוכלכות אבל בסתם ידים מיקל בסמוך ס"ה עי"ש:

(15) 'He must' — and this is specifically when he knows they are dirty; but with hands whose state is unknown he is lenient, shortly ahead in se'if 5; see there.

(טז) לחזור וכו' - ואם יצטרך עי"ז לילך אח"כ יחידי או שלא יוכל עי"ז להגיע למחוז חפצו בעוד יום א"צ לחזור כלל:

(16) 'To go back, etc.' — and if, because of this, he would have to travel afterward alone, or if, because of this, he would be unable to reach his destination while it is still day, he need not go back at all.

(יז) הולך בדרך - ורוכב דינו בכל זה כמהלך ברגליו. גם אין חילוק בין דרך רע לטוב. וכ"ז דוקא כשיודע בודאי שימצא שם מים אבל בספק לא:

(17) 'Traveling on the road' — and one who rides has the same law in all this as one who walks on foot. Also, there is no difference between a bad road and a good one. And all this is specifically when he knows for certain that he will find water there, but in a case of doubt, no.

(יח) לאחוריו - וכ"ש כשהוא יושב בביתו דבודאי חייב לחזור לכתחלה אחר מים אם יודע שידיו מלוכלכות:

(18) 'Turn back' — and all the more so when he is sitting at home, that he is certainly obligated, ideally, to go after water, if he knows his hands are dirty.

(יט) עד מיל - והרבה פוסקים סוברין דמיל עצמו דינו כיותר ממיל:

(19) 'Up to a mil' — and many authorities hold that a mil itself has the same law as more than a mil.

(כ) זמן התפלה - לגמרי ואם הוא במקום שיש שם עשרה שמתפללים ואם יחזור אחר מים יעבור זמן תפלת הצבור כתב הב"ח דאף שיש לו שהות א"צ לחזור וינקה במידי דמנקי:

(20) 'The time for prayer' — entirely. And if he is in a place where there are ten who are praying, and by going after water the time of the congregation's prayer would pass, the Bach wrote that even though he has time, he need not go back, and he cleans with something that cleans.

(כא) ינקה ידיו - ר"ל דאין לו לחזור אז אחר מים שמא יעבור הזמן וכ"ש לענין ק"ש דבודאי אסור לו להמתין על מים אם יש חששא שמא יעבור הזמן אלא ינקה ויקרא. ויש הרבה פוסקים שסוברין דבק"ש תיכף משהגיע התחלת זמנה אם אין לו מים מנקה ויקרא ולא ימתין על מים:

(21) 'He cleans his hands' — that is to say, he should not then go after water, lest the time pass; and all the more so regarding the Shema, that it is certainly forbidden for him to wait for water if there is a concern that the time may pass; rather he cleans and reads. And many authorities hold that for the Shema, as soon as the start of its time arrives, if he has no water he cleans and reads and does not wait for water.

(כב) סימן רל"ג - דשם מבואר זמן המנחה:

(22) 'Siman 233' — for there the time of Minchah is explained.

(כג) והסיח דעתו - ר"ל שהפליג הרבה בין הנטילה להתפלה עד שהסיח דעתו וכ"ש ששייך היסח הדעת בין הנטילה של שחרית לתפלת המנחה:

(23) 'And let his attention lapse' — that is to say, he let much time pass between the washing and the prayer, until his attention lapsed; and all the more so does lapse of attention apply between the morning washing and the Minchah prayer.

(כד) צריכים נטילה - דכיון שהסיח דעתו משמירתן ידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטינופת:

(24) 'Require a washing' — for since his attention lapsed from guarding them, hands are active, and perhaps they touched a soiled place.

(כה) לתפלה - אבל לתורה ולברכות ולק"ש סתם ידים כשרות הן אבל בסימן ד' כתב הפמ"ג דלק"ש פסולות סתם ידים:

(25) 'For prayer' — but for Torah, blessings, and the Shema, hands of unknown state are fit; though in siman 4 the Pri Megadim wrote that for the Shema hands of unknown state are unfit.

(כו) אין צריך וכו' - ואעפ"כ צריך לנקות אותן במידי דמנקי דדילמא מודבק בו מעט צואה או זיעה ע"י הנגיעה במקומות המכוסין ויתקנח ע"י הנקיון. ודוקא בסתם ידים מיקל המחבר אבל אם נגע במקום מטונף וכ"ש כשעשה צרכיו אף בתפלת המנחה צריך לחזור אחר מים:

(26) 'He need not, etc.' — nevertheless he must clean them with something that cleans, lest a little filth or sweat is stuck to them through touching the covered places, and it will be wiped off by the cleaning. And it is only with hands of unknown state that the Mechaber is lenient; but if he touched a soiled place, and all the more so if he relieved himself, even for the Minchah prayer he must go after water.

(כז) העומד בתפלה - אבל אם עומד בק"ש או בפסוקי דזמרה צריך לילך וליטול ידיו:

(27) 'One standing in prayer' — but if he is standing in the Shema or in Pesukei DeZimra, he must go and wash his hands.

(כח) ונזכר שנגע - נקט הכי משום דלכתחילה אסור ליגע בתפלה גופא וכדלקמן אבל ה"ה אם נגע בתפילה גופא:

(28) 'And recalls that he touched' — he put it this way because, ideally, it is forbidden to touch (these places) during the prayer itself, as below; but the same law applies if he touched during the prayer itself.

(כט) או עוסק בתורה - ובדיעבד די בנקיון בעלמא לתורה ולברכות אע"פ שיש לו מים. ועיין לעיל בסוף סימן ד' במ"ב. ואם נגע בטיט ורפש אפשר דאפילו לכתחילה שרי כך אבל לעיל בסוף סימן ד' כתב הפמ"ג דצריך לנקות מתחלה אף לד"ת וכן נראה להחמיר לכתחלה ברפש:

(29) 'Or engaged in Torah' — and after the fact a mere cleaning suffices for Torah and for blessings, even though he has water. And see above at the end of siman 4 in the Mishnah Berurah. And if he touched clay and mire, it is possible that even ideally it is permitted so; but above at the end of siman 4 the Pri Megadim wrote that he must clean first even for words of Torah, and so it seems proper to be stringent, ideally, with mire.

(ל) האוזן והאף - והגר"א מיקל בזה וכ"כ בשע"ת בשם מור וקציעה:

(30) 'The ear and the nose' — and the Vilna Gaon is lenient in this, and so it is written in the שע״ת in the name of the Mor U'Ketziah.

(לא) המשתין - ר"ל בכלי וניטל הכלי וכל כה"ג שאין אסור להתפלל מחמת המי רגלים גופא:

(31) 'One who has urinated' — that is to say, into a vessel, and the vessel was removed, and any such case, where it is not forbidden to pray on account of the urine itself.

(לב) שישהא כדי וכו' - ואחר ד"א שיערו חכמים שהניצוצות שבאמתו כלים בכסותו:

(32) 'That he waits enough, etc.' — and after four cubits the Sages estimated that the droplets on his member are absorbed into his garment.

(לג) כדי הלוך - ר"ל הזמן של הילוך ד"א אבל לאחר ששהא שיעור זה מותר להשתין אף במקום שהתפלל ומ"מ מדת חסידות שלא להשתין בתוך ד"א של תפלה כתב בס"ח סימן תתכ"ח שאין להשתין או לרוק במקום שכיסה דם חיה ועוף בברכה בעוד הדם מכוסה:

(33) 'Enough to walk' — that is to say, the time it takes to walk four cubits; but after he has waited this measure it is permitted to urinate even in the place where he prayed. Nevertheless, it is a measure of piety not to urinate within four cubits of the place of prayer. It is written in the ס״ח, siman 828, that one should not urinate or spit in a place where he covered the blood of a beast or fowl with a blessing, while the blood is still covered.

(לד) לרצונו - פי' מי שרוקק מחמת טיול [הרא"ש]:

(34) 'Willingly' — meaning, one who spits because of a stroll [the Rosh].

(לה) ועיין לעיל סי' צ"ז - ר"ל דלפעמים מותר אף בתוך התפלה:

(35) 'And see above, siman 97' — that is to say, at times it is permitted even during the prayer.

(לו) תפלה - דכתיב ואני בצדק אחזה פניך ובאיזה קהלות קדושות ניתקן המנהג ליתן צדקה כשמגיע להפסוק והעושר וכו' ואתה מושל בכל. ויש מקומות שנוהגין לקבץ צדקה בעת קה"ת והוא שלא כהוגן דמבטלין עי"ז מלשמוע קה"ת ועניית ברכו את ד' וכו':

(36) 'Prayer' — for it is written, "And I, through righteousness (tzedek), will behold Your face"; and in some holy communities the custom was established to give charity upon reaching the verse "and wealth... and You rule over all." And there are places where they are accustomed to collect charity during the Torah reading, and this is improper, for through it they neglect hearing the Torah reading and answering "Barchu et Hashem," etc.