(א) אסור לקרות - ר"ל לפניו כמלא עיניו ולאחריו ד"א ואם יש שם ריח רע צריך ד"א ממקום שכלה הריח:

(1) "It is forbidden to recite" — that is to say (r"l), in front of him [the prohibition extends] as far as his eye can see, and behind him, four cubits (d"a). And if there is a foul odor present, he must distance himself four cubits from the place where the odor ends.

(ב) פינו ממנו - ואיסורו מן התורה כיון שזה המקום מכבר דרכו להיות בו צואה אין זה מחניך קדוש ע"כ אם נסתפק לו אם הוא בה"כ ישן או חדש אזלינן לחומרא כדין כל ספק צואה לעיל בסימן ע"ו ס"ז:

(2) "the excrement has been cleared away from it" — and its prohibition is from the Torah (biblical), since this place has habitually been one in which excrement is found, and so it is not "your camp being holy" (as the Torah requires of a holy place). Therefore, if one is in doubt whether it is an old outhouse or a new one, we rule stringently, as is the law for every case of doubtful excrement, [as explained] earlier in Siman 76, se'if 7.

(ג) כשאין לו מחיצות - כמו אחורי הגדר או אחורי הבתים. ופשוט דאפילו אם לא הזמינו מתחלה לאותו המקום לבה"כ כיון שהדרך לפנות שם נקרא בה"כ ישן וראיה מלעיל סימן מ"ב שכתבו שם הפוסקים דאם דרכו תמיד לצור תפילין בהסודר אסור להשתמש בו תשמיש אחר כאלו אזמניה עי"ש:

(3) "when it has no walls" — such as behind a fence or behind the houses (open places commonly used for relieving oneself). And it is obvious that even if one did not originally designate that place as an outhouse, since it is customary to relieve oneself there, it is called an old outhouse. And there is a proof from earlier, Siman 42, where the authorities (poskim) wrote that if one is always accustomed to wrap his tefillin in a particular cloth, it is forbidden to use it for any other purpose, as though he had [formally] designated it. See there (ayin sham).

(ד) מחיצות - נראה דאיירי במגיעות לארץ או עכ"פ עד פחות מג' טפחים סמוך לארץ דאמרינן לבוד דאל"ה אסור לדעת רב האי גאון המובא בב"י סימן פ"ז עי"ש:

(4) "walls" — it appears that this refers to walls that reach down to the ground, or at the very least come down to within less than three handbreadths (tefachim) of the ground, for [then] we apply the principle of lavud (a gap under three tefachim is regarded as closed). For otherwise it is forbidden, according to the opinion of Rav Hai Gaon, cited in the Beis Yosef, Siman 87. See there.

(ה) אין מגיע - ואם מגיע ר"ר אסור עד שירחיק ד"א ממקום שכלה הריח ובזה די אפילו לפניו לדעת המחבר. ודע דדעת המחבר להתיר אפילו במחיצות שאין גבוהות יו"ד כדאיתא בב"י ובזה חולקים עליו כל האחרונים ובגבוהות יו"ד יש מן האחרונים שסוברין כוותיה והרבה מן האחרונים שחולקין גם בזה וטעמם דס"ל דכיון דהמחיצות מיוחדות לקבל צואה כמו צואה דיינינן להו וכגרף של רעי לקמן בסימן פ"ז דאסור אפילו אין בו ריח רע וכן מדברי הגר"א בביאורו משמע ג"כ שדעתו להחמיר בזה וכן בפמ"ג ובדה"ח ושאר הרבה אחרוני זמנינו כולם מחמירין בזה וס"ל דצריך להרחיק מהמחיצות ד"א ולפניו כמלא עיניו אפילו פינו ממנו הצואה ואין בו ריח רע ולכן צריך ליזהר שלא לקרות ולהתפלל ולדבר בד"ת בחצר כנגד בית הכסא כמלא עיניו אע"פ שהוא סגור ואי אפשר לראות הצואה שבו ולכן נכון ליזהר כשעושה סוכה בחצר שיעשה בענין שלא יהיה מכוון מחיצות בה"כ נגד פתח הסוכה כשהיא פתוח דאז יהיה צריך ליזהר בזה בעת שהוא מדבר ד"ת ושאר דברי קדושה וכן אם יש נגד חלון ביתו בית הכסא והחלון פתוח והוא עומד בביתו ופניו כלפי בית הכסא נכון ליזהר מלדבר אז דברי תורה ומ"מ לעת הדחק יש לסמוך להקל אם אין מגיע לו ריח רע דאיכא ס"ס [היינו הב"י והב"ח בסימן זה דמתירין במחיצות גבוהות עשרה והרא"ש בסימן ע"ט ס"ב דמתיר אפילו בצואה כשהוא ברשות אחרת אף דרואה אותה] ובעוצם עיניו לכו"ע מהני בכה"ג. עוד כתבו האחרונים דמה דאנו מחמירין במחיצות בה"כ לדונם מבחוץ כצואה דוקא במחיצות שאינם נעשים אלא בשביל בית הכסא כגון שעשה בחצר חדר מיוחד לזה אבל אם בנה במחיצה של בית שהסמיכה לאותה מחיצה אע"פ שאותה מחיצה הוא מחיצה של בה"כ ממש אין על אותה מחיצה דין בה"כ לענין זה ומותר לקרות אפילו בסמוך כיון שאין המחיצה מיוחדת לבה"כ לבד:

(5) "[provided] it does not reach him" — but if a foul odor (r"r) does reach him, it is forbidden, until he distances himself four cubits from the place where the odor ends; and with this it is sufficient, even in front of him, according to the Mechaber. And know that the Mechaber's opinion is to permit even with walls that are not ten [handbreadths] high, as is stated in the Beis Yosef. But on this point all the later authorities (Acharonim) disagree with him. And regarding walls ten high, some of the Acharonim hold like him (permitting), but many of the Acharonim disagree even in this case. Their reasoning is that, since the walls are designated to receive excrement, we judge them like excrement itself, like a chamber pot for excrement (geraf shel re'i), discussed later in Siman 87, which is forbidden even when it has no foul odor. And likewise, from the words of the Vilna Gaon in his commentary it is implied that his opinion too is to be stringent in this, and so too in the Pri Megadim, in the דה"ח, and in many other Acharonim of our time — all of them are stringent in this, holding that one must distance himself four cubits from the walls, and in front, as far as the eye can see, even if the excrement has been cleared away and there is no foul odor in it. Therefore one must be careful not to recite [Shema], pray, or speak words of Torah in a courtyard opposite an outhouse, as far as the eye can see, even though it is closed and it is impossible to see the excrement within it. Therefore it is proper to be careful, when building a sukkah in a courtyard, to build it so that the walls of the outhouse will not be aligned opposite the entrance of the sukkah when it is open, for then he would have to be careful about this whenever he speaks words of Torah or other holy matters. And likewise, if there is an outhouse opposite the window of his house, the window is open, and he stands in his house facing the outhouse, it is proper to be careful not to speak words of Torah then. Nevertheless, in a pressing situation one may rely on the lenient view, provided no foul odor reaches him, since there is a double doubt (sfeik sfeika). [That is: the Beis Yosef and the Bach in this siman permit with walls ten high, and the Rosh in Siman 79, se'if 2, permits even with actual excrement when it is in a separate domain, even though he sees it.] And by closing his eyes it helps, in such a case, according to all opinions. The Acharonim further wrote that our stringency — treating the walls of an outhouse from the outside like excrement — applies specifically to walls made only for the sake of the outhouse, such as when one built a special room in the courtyard for this. But if one built [the privy] against a wall of a house, leaning it upon that wall, then even though that wall actually serves as a wall of the outhouse, that wall does not carry the status of an outhouse in this regard, and it is permitted to recite [Shema] even close by, since the wall is not designated for the outhouse alone.

(ו) ועדיין לא וכו' - אבל אם נשתמש בו אפילו רק פ"א תו יש עליו שם בה"כ ישן לכל דיניו כיון דהיה שם הזמנה ומעשה ואם לא היה שם הזמנה ורק במקרה נפנה שם ואח"כ פינו ממנו הצואה וגם אין בו ריח רע נ"ל דאין עליו שם בה"כ כלל ומותר אפילו בתוכו וכן מצאתי בספר יבשר טוב ועיין בבה"ל:

(6) "but it has not yet [been used], etc." — but if it has been used, even only once (p"a), it thereafter bears the status of an old outhouse in all its laws, since there was both designation and an act (use). But if there was no designation and one only happened by chance to relieve himself there, and afterward the excrement was cleared away and there is also no foul odor in it, it appears to me (nir'eh li) that it bears no status of an outhouse at all, and it is permitted [to recite] even inside it. And so I found in the sefer Yevaser Tov. And see in the Biur Halacha.

(ז) לקרות - ואפילו בתוך ד' אמותיו ויש מחמירין בזה:

(7) "to recite" — even within its four cubits; but there are those who are stringent in this.

(ח) כנגדו - דקי"ל הזמנה לאו מילתא היא [כדלעיל בסימן מ"ב ס"ג עי"ש] ומ"מ בתוכו אסור מדרבנן דה"ל בזיון גדול לק"ש או לתפלה ואפילו בדיעבד אם קרא והתפלל בתוכו לא יצא [לבוש]:

(8) "opposite it" — for we hold as established (kayma lan) that mere designation is of no [halachic] consequence, [as earlier in Siman 42, se'if 3; see there]. Nevertheless, inside it is forbidden by rabbinic decree, for it would be a great disgrace to the Shema or to prayer. And even after the fact (bedieved), if one recited or prayed inside it, he has not fulfilled his obligation. [Levush]

(ט) לא בתוכו - דהיינו אם אותו המקום הוא בלא מחיצות אין אסור רק אותו המקום שהזמין ואם מקום המושב שהזמין הוא מוקף במחיצות אסור ע"י ההזמנה כל שטח ההיקף שבתוך המחיצות ועיין בסמוך ס"ק ז' אבל מבחוץ מותר בסמוך לו. כתב הבה"ט דלהרהר בד"ת מותר בתוך בה"כ החדש כשעדיין לא נשתמש בו וכ"כ הא"ר ופשוט דהבונים שבונים בה"כ אסורים לברך שם שום ברכה מבפנים במקום המחיצות ואפילו בעוד שלא בנו המחיצות דכיון שהורשם להם המקום הרי נתייחד זה המקום לבה"כ ואסור:

(9) "but not inside it" — that is: if that place is without walls, only the specific place that he designated is forbidden. But if the sitting-place he designated is surrounded by walls, then through the designation the entire enclosed area within the walls becomes forbidden. And see nearby, in se'if katan 7. But from the outside it is permitted, even close to it. The Ba'er Heitev wrote that to think words of Torah is permitted inside a new outhouse as long as it has not yet been used, and so too wrote the Eliyah Rabbah. And it is obvious that builders constructing an outhouse are forbidden to recite any blessing there from within, in the area of the walls, and even while they have not yet built the walls, for since the place has been marked out for them, this place has been designated as an outhouse, and it is forbidden.

(י) ספק אם הזמינו - דשמא רצונו היה לסיים דבית זה יהיה לתשמישא בעלמא אלא שפסק או נמלך ולא סיים דבריו:

(10) "a doubt whether he designated it" — for perhaps his intention was to conclude, "and this building shall be for ordinary use," but he stopped, or changed his mind, and did not finish his statement.

(יא) כסתום דמי - פי' דה"ל כאלו אין המקום הזה בה"כ כלל ובין שיש לו מחיצות מלמעלה על הגומא או לא:

(11) "it is regarded as though sealed" — that is, it is as though this place were not an outhouse at all, and this is so whether or not it has walls above, over the pit.

(יב) אבל אם משתינים - ר"ל ואפילו בשעה שאין שם מי רגלים ואין בהם ריח רע לפי שיש שם בה"כ על מקום זה שמחוץ לגומא שמשתינים שם. וכתב הט"ז דמ"מ למחיצות בה"כ הזה אין להם דין מחיצות בה"כ להרחיק מהן מכנגדן וכנ"ל בסק"ה דהא במי רגלים אין איסור מן התורה אלא כנגד הקילוח לבד ואחר שנפל על הארץ איסורו רק מדרבנן ואין מחיצות אלו נקראים בשביל זה מחיצות בה"כ. ונראה דאותן המקומות שנוהגין לעשות מקום מיוחד להשתנה לכל וידוע שאותן המקומות מסריחין מאוד גם על מחיצותיהן יש שם בה"כ לכל דיניו דומיא דעביט של מי רגלים שמבואר [בסימן פ"ז] בהרבה פוסקים דאיסורו מן התורה ואע"ג דמי רגלים עצמן אינן אלא מדרבנן מ"מ כיון שהוא מיוחד לזה הוא מסריח ביותר וחמיר טפי וה"נ דכוותיה ועיין בסימן ע"ט בפמ"ג דדעתו דמי רגלים המסריח איסורו מן התורה:

(12) "but if people urinate [on them]" — that is to say, even at a time when there is no urine present and there is no foul odor, because this place outside the pit, where people urinate, has the status of an outhouse. And the Taz wrote that nevertheless, the walls of this outhouse do not have the law of outhouse-walls requiring one to distance himself from opposite them, as [explained] above in se'if katan 5. For with urine there is a Torah prohibition only opposite the stream itself (while it flows), and after it has fallen to the ground its prohibition is only rabbinic; and these walls are not, on that account, called outhouse-walls. And it appears that regarding those places where it is customary to make a special place for everyone to urinate, and it is known that such places give off a very strong stench, their walls too have the status of an outhouse in all its laws, similar to a urine vessel (avit shel mei raglayim), which, as is explained [in Siman 87] in many authorities, is prohibited by the Torah. And even though urine itself is only [prohibited] rabbinically, nevertheless, since [the vessel] is designated for this, it stinks exceedingly and is therefore more stringent, and here too it is the same. And see in Siman 79, in the Pri Megadim, whose opinion is that foul-smelling urine is prohibited by the Torah.

(יג) ק"ש כנגדו - ס"ל דאין לו דין בה"כ ישן דקי"ל דאסור לפניו במלא עיניו אפילו פינו ממנו הצואה אלא רק דין בית שהזמינו לבה"כ המבואר בס"ב כיון שאין עליו צואה מעולם והגרף אין עומד תחתיו כ"א בעת הצורך אבל הרבה אחרונים חולקין עליו וס"ל דיש לו דין בה"כ ישן כיון שנפנין עליו וע"כ צריך ליזהר כשרוצה לקרות ק"ש ולהתפלל או לדבר איזה דברי קדושה שיוציא הכסא מהבית או שיעמידהו מלאחריו ד"א או שיכסה כל הכסא בבגד או בד"א ואפי' הוא נקי ואין בו ריח רע ואין הגרף עומד תחתיו ומכוסה למעלה הנקב בדף. וכן יש ליזהר באותן בתים שיש בתוכם כסאות קטנים נקובים לצורך הילדים שבבית שיהיו מכוסים בבגד בשעת ק"ש וד"ת אע"פ שאין בהם צואה או שיוציאם מהחדר שמדבר שם דברי קדושה ובפרט כי הקטן רגיל ללכלך הכסא בעת שהוא נפנה ולכו"ע יש עליו שם בה"כ אף בעת שהוא נקי. כתב בדה"ח לענין ספסל נקוב דאם הספסל מיוחד לישיבה כמו כסא שמיחדין לישיבה ומכוסה בכר וכשצריך להדבר מסיר הכר שעליו ונפנין על הכלי הנצבת שם שיש להתיר לקרות ולהתפלל בעת שהוא מכוסה בכר אף אם אין מכוסה בד"א כלל דאין עליו שם בה"כ עי"ש טעמו. ועיין בבה"ל מה שכתבנו עוד בזה:

(13) "[to recite] the Shema opposite it" — [the Mechaber] holds that it does not have the law of an old outhouse, concerning which we hold it is forbidden in front of him as far as the eye can see, even if the excrement has been cleared away, but rather only the law of a building designated as an outhouse, explained in se'if 2, since excrement never remains upon it, and the chamber pot does not stand beneath it except at the time of need. But many Acharonim disagree with him, holding that it does have the law of an old outhouse, since people relieve themselves upon it. Therefore one must be careful, when he wishes to recite the Shema, to pray, or to speak any holy matters, either to remove the [commode-]chair from the room, or to place it four cubits behind him, or to cover the entire chair with a cloth or with something else, and this is so even if it is clean, has no foul odor, has no chamber pot standing beneath it, and its hole is covered above with a board. And likewise one must be careful in those homes that contain small perforated chairs for the children of the household, that they be covered with a cloth at the time of the Shema and words of Torah, even though there is no excrement in them, or [alternatively] to remove them from the room in which he speaks holy matters; and especially since a small child regularly soils the chair when he relieves himself, so that according to all opinions it bears the status of an outhouse even when it is clean. It is written in the דה"ח, concerning a perforated bench, that if the bench is designated for sitting, like a chair set aside for sitting, and it is covered with a cushion, and when he needs to, he removes the cushion upon it and relieves himself into the vessel standing there, that one may permit reciting [Shema] and praying while it is covered with the cushion, even if it is not covered with anything else at all, for it does not bear the status of an outhouse; see there his reasoning. And see in the Biur Halacha what we further wrote on this.

(יד) חוזר וקורא - עיין בבה"ל:

(14) "he goes back and recites again" — See in the Biur Halacha.