(א) שהוא חייב - שהם שבעה קרובים אב ואם בן ובת אח ואחות ואשתו:

On the words "that he is obligated (to mourn)": These are the seven relatives for whom one mourns: father and mother, son and daughter, brother and sister, and one's wife.

(ב) אינו מוטל - כגון שמתה אחותו הנשואה לבעל דהבעל חייב לטפל בקבורת':

On the words "it does not rest upon him": For example, where his sister who was married has died, for it is her husband who is obligated to attend to her burial, and not her brother.

(ג) פטור וכו' - ואם קרא אינו יוצא וצריך לחזור ולקרות אחר הקבורה. [חידושי רע"א]:

On the words "he is exempt, etc.": And if he did recite, he has not fulfilled his obligation, and he must go back and recite again after the burial. [Chiddushei Rabbi Akiva Eiger]

(ד) ומתפלה - וכן מכל הברכות אפילו ברכת הנהנין ומכל מצות האמורות בתורה. ואם רוצה לאכול פת אף דאינו צריך לברך המוציא מ"מ צריך ליטול ידיו ולא יברך על הנטילה [ברכ"י יו"ד שמ"א] ואם יש חבורה בעיר שנוהגין שכתפים מיוחדים להוציא המת ולאחר שנתעסקו הקרובים בצרכי המת ימסרוהו להם והם יקברוהו משמסרהו להם מיד חייב בכל המצות ואפילו קודם שהוציאוהו מהבית ששוב אינו מוטל עליהם ולפ"ז לא יפה עושים האוננים שממתינים להתפלל עד אחר קבורה דתיכף כשנתפשרו עם הח"ק בעד מקום קבורה ונתנו להם כל הוצאות ותכריכים חייבים להתפלל ואמנם לפעמים שעדיין אינן שוין באיזה מקום יקברוהו והוא כבודו של מת או כ"ז שמספידין אותו אזי פטור ותיכף אח"ז מותר להתפלל וחייב אבל במקום שאין חבורה המיוחדת לזה אף שיש לו מי שיתעסק בקבורה עבורו נמשך האנינות עד שיקברוהו וישליכו העפר עליו ומיד שמתחילין להשליך העפר עליו ילך האבל לבית של הקברות ויקרא ויתפלל שם. ואם נמשך אנינות עד סמוך לסוף זמן ק"ש שהוא עד רביע היום כפי ערך השעות של יום ואם יתפלל כסדר יעבור הזמן של ק"ש יקרא ק"ש בלא ברכות ואח"כ יתפלל כסדר ויקרא עוד הפעם ק"ש עם הברכות. ואם נמשך האנינות עד לאחר ארבעה שעות דעת המ"א דברכות שחר דהיינו מה שקודם ב"ש לא יאמרם אף שיש לו פנאי כיון שבשעת עיקר חיובו שהוא בבוקר היה אז פטור ויש חולקין עליו וספק ברכות להקל זולת ברכת התורה וברכת שלא עשני גוי ושלא עשני עבד ושלא עשני אשה אותן הברכות אף להמ"א יוכל לברך [ולא יניח תפילין עיין לעיל בסימן ל"ח ס"ה] ויתפלל הי"ח ברכות לבד אבל ברכת ק"ש משמע בשו"ע לעיל בסימן נ"ח ס"ו דכבר עבר זמנם ולפי מה שכתבתי לעיל בסוף סי' נ"ח במשנה ברורה מותר לו לומר אף ברכת ק"ש כיון דבאונס עבר הזמן ולכו"ע אפשר דיכול לומר פסוקי דזמרה עיין לעיל בסימן נ"ב חידושי רע"א. ואם עדיין לא כלו הארבע שעות שהוא שליש היום רק שהוא סמוך לזמן ההוא ואם יתפלל כסדר יעבור זמן התפלה ויצטרך להתפלל ש"ע אחר שליש היום ידלג פסוקי דזמרה וכאופן שנתבאר לעיל בסימן נ"ב בדין איחר לבוא לבית הכנסת אבל לא ידלג מק"ש וברכותיה כלל אף שעי"ז יהיה מוכרח להתפלל ש"ע אחר שליש היום [דה"ח עי"ש טעמו ויש לעיין לפמש"כ מתחלה] עוד כתב בדה"ח דאלו הברכות שלא עשני גוי ועבד ואשה ובה"ת זמנן כל היום ואפילו אחר חצות אם נקבר יאמרם אבל תפלת י"ח לא יתפלל רק עד חצות ולא יותר גם א"צ להשלים אותה תפלה בתפלה הסמוכה כגון אם לא התפלל שחרית לא ישלים במנחה דלא דמי לשכח או נאנס ולא התפלל שחרית דמשלימה במנחה דהתם באמת היה מחויב רק שע"י סיבה לא התפלל משא"כ כאן דהוי פטור מדין וכן הדין במנחה ומעריב וה"מ אם היה מתו מוטל לפניו מעת התחלת חיוב התפלה עד השלמת זמנה כגון שהיה מתו מוטל לפניו מעלות השחר והאיר פני כל המזרח עד אחר חצות אבל אם מת לאחר שכבר התחיל החיוב עליו כגון לאחר שהאיר כל פני המזרח אע"פ שלא קברוהו עד אחר חצות משלים בזמן מנחה דהואיל וחל עליו החיוב מתחלת עת שבא זמן התפלה אע"פ שלא היה שהות לגמור התפלה מ"מ כיון שחל עליו החיוב חייב להשלים אח"כ התפלה בזמן מנחה. ואפשר דבזה חייב ג"כ לברך ברכת השחר אם לא בירכן בבוקר כשקם ממטתו דהא בשעת חיובן היה חייב ועיין לעיל בסימן נ"ב בבה"ל:

On the words "and from prayer": And likewise he is exempt from all blessings — even a blessing over food or benefit (birkas hanehenin) — and from all the mitzvos stated in the Torah. And if he wishes to eat bread, although he does not recite the blessing of HaMotzi, nevertheless he must wash his hands, but he does not recite the blessing over the washing. [Birkei Yosef, Yoreh De'ah 341] And if there is a society in the city whose practice is that designated pallbearers carry out the deceased, and after the relatives have attended to the needs of the deceased they hand him over to these men, who will bury him, then from the moment he hands him over to them he is immediately obligated in all the mitzvos, and even before they have taken him out of the house, since the burial no longer rests upon the relatives. According to this, the onenim (mourners before burial) who wait to pray until after the burial do not act properly, for as soon as they have settled with the burial society (Chevra Kadisha) for the burial plot and given them all the expenses and shrouds, they are obligated to pray. However, at times when they have not yet agreed on where he should be buried — and this touches upon the honor of the deceased — or during all the time that they are eulogizing him, then he is exempt, and immediately thereafter he is permitted, and obligated, to pray. But in a place where there is no society designated for this, even though he has someone who will occupy himself with the burial on his behalf, the state of aninus continues until they bury him and cast the earth upon him; and as soon as they begin to cast the earth upon him, the mourner should go to a building at the cemetery and there recite the Shema and pray. And if the aninus continued until close to the end of the time for reciting Shema — which is until a quarter of the day, reckoned by the proportional hours of the day — and if he were to pray in the proper order the time for Shema would pass, he should recite the Shema without its blessings, and afterward pray in the proper order and recite the Shema once more, this time with its blessings. And if the aninus continued until after the fourth hour, the opinion of the Magen Avraham is that the morning blessings — that is, those said before Baruch She'amar — he should not say, even though he now has leisure, since at the time of their primary obligation, which is in the morning, he was then exempt. But there are those who disagree with him, and in a doubt concerning blessings we rule leniently and do not recite — except for the blessing over the Torah and the blessings "who did not make me a gentile," "who did not make me a slave," and "who did not make me a woman"; those blessings, even according to the Magen Avraham, he may recite. [And he should not put on tefillin; see earlier, Siman 38, se'if 5.] And he prays the eighteen blessings (Shemoneh Esrei) by themselves. But as for the blessings of the Shema, it is implied in the Shulchan Aruch earlier, Siman 58, se'if 6, that their time has already passed. Yet according to what I wrote earlier at the end of Siman 58 in the Mishnah Berurah, he is permitted to say even the blessings of the Shema, since it was through circumstances beyond his control that the time passed. And according to all opinions it is possible that he may say Pesukei DeZimra; see earlier, Siman 52, Chiddushei Rabbi Akiva Eiger. And if the four hours — which is a third of the day — have not yet elapsed, but it is close to that time, and if he prays in order the time for prayer will pass and he will have to pray the Shemoneh Esrei after a third of the day, he should skip Pesukei DeZimra, in the manner explained earlier in Siman 52 regarding one who came late to the synagogue. But he should not skip any part of the Shema or its blessings at all, even though as a result he will be forced to pray the Shemoneh Esrei after a third of the day. [Derech HaChaim; see there his reasoning, and there is room to examine it in light of what was written at the outset.] The Derech HaChaim further wrote that these blessings — "who did not make me a gentile," "a slave," and "a woman," and the blessing over the Torah — their time is the entire day, and even after midday, if he has been buried, he says them. But the Shemoneh Esrei of Shacharis he may pray only until midday and no later. He also need not make up that prayer in the following prayer service. For example, if he did not pray Shacharis, he does not make it up at Minchah. For this is not comparable to one who forgot or was prevented and did not pray Shacharis, who does make it up at Minchah; for there he was truly obligated, only that due to some cause he did not pray, which is not so here, where he was exempt by law; and the same law applies to Minchah and Maariv. And this applies only where his deceased lay before him from the moment the obligation of prayer began until the completion of its time, for example, where his deceased lay before him from dawn, and the entire eastern sky had grown light, until after midday. But if the person died after the obligation had already begun upon him — for example, after the entire eastern sky had already grown light — even though they did not bury him until after midday, he makes it up at the time of Minchah. For since the obligation took effect upon him from the outset, when the time of prayer arrived, even though there was not enough time to complete the prayer, nevertheless, since the obligation took effect upon him, he is obligated to make up the prayer afterward at the time of Minchah. And it is possible that in such a case he is likewise obligated to recite the morning blessings, if he did not recite them in the morning when he rose from his bed, since at the time of their obligation he was obligated. And see earlier, Siman 52, in the Be'ur Halachah.

(ה) להחמיר - פי' ומיירי בשאין לו מי שיעסוק בצרכי המת א"נ דמיירי בכל גווני שאסרוהו מפני כבודו של מת שלא יאמרו מת זה קל הוא בעינו של אונן ואין חרד על מיתתו וזהו דעת המחבר עצמו מעיקר הדין ומה שכתב אח"כ אין מוחין ר"ל דמ"מ אין אנו יכולין למחות במי שנוהג היפך זה דיש לו על מי לסמוך היכא שיש לו מי שישתדל בשבילו בצרכי קבורה:

On the word "to be stringent": That is to say, this refers to a case where he has no one to occupy himself with the needs of the deceased; or, alternatively, it refers to every case, and they forbade it out of respect for the honor of the deceased, so that people should not say, "This deceased is light in the eyes of the onen, and he is not anxious over his death." This is the view of the Mechaber himself according to the essential law. And that which he wrote afterward, "we do not protest," means that even so we cannot protest against one who conducts himself contrary to this, for he has authorities upon whom to rely, in a case where he has someone who will attend to the burial needs on his behalf.

(ו) בשבילו - פי' דאפילו אם מוטל עליו לקברו רק שיש לו בני אדם אחרים שיתעסקו בשבילו ורוצה להחמיר על עצמו אין מוחין בידו זהו דעת ראבי"ה וכתב רש"ל בתשובה סי' ע' שעכשיו לא נהגו כראבי"ה:

On the word "on his behalf": That is to say, even if the responsibility to bury him rests upon this person, so long as he has other people who will occupy themselves with it on his behalf, and he wishes to be stringent with himself, we do not protest against his doing so. This is the view of the Ravyah. And the Maharshal wrote in a responsum, Siman 70, that nowadays the practice does not follow the Ravyah.

(ז) סימן שמ"א - דשם פסק דאינו רשאי להחמיר בכל גווני וכן עיקר [אחרונים] ומ"מ בן שהוא אונן על אביו ויש מתעסקין בלעדו מותר לו לילך לבהכ"נ לומר קדיש עליו כי זהו כבודו של אביו ומותר לכו"ע ומכ"ש בשבת ויו"ט ודוקא כשאין אבלים אחרים אבל כשיש אבלים אחרים לא [פמ"ג ודה"ח]:

On the words "Siman 341": For there (in Yoreh De'ah) it is ruled that he may not be stringent in any case, and this is the essential halachah. [the Acharonim] Nevertheless, a son who is an onen for his father, where there are others occupying themselves with the burial besides him, is permitted to go to the synagogue to say Kaddish for him, for this is an honor for his father, and this is permitted according to all opinions, and all the more so on Shabbos and Yom Tov. But this is specifically when there are no other mourners; when there are other mourners, however, he may not. [the Pri Megadim and the Derech HaChaim]

(ח) חייב - בכל הברכות ובכל המצות [זולת דברים שבצינעא] ומותר לילך לבהכ"נ:

On the word "he is obligated": in all the blessings and all the mitzvos — except for matters observed in private (devarim shebetzin'a). And he is permitted to go to the synagogue.

(ט) התחום - וה"ה במקום שצריך להושיב גבאים לאחר מנחה להשוות בעד מקום קבורה או לעסוק בשאר צרכי המת [חכמ"א]:

On the word "the boundary (techum)": And the same applies in a place where it is necessary to convene the trustees (gabbaim) after Minchah to settle a price for the burial plot, or to attend to the other needs of the deceased. [Chochmas Adam]

(י) אינו מחשיך וכו' - כתב הט"ז כיון שיש עליו חיוב בעת ההיא יש לו לקרות ק"ש של ערבית בעוד יום אע"פ שאין הקהל קורין ק"ש אלא בלילה מ"מ זה שיהיה פטור בלילה לא יבטל ממנו עול מלכות שמים אבל ממ"א סק"ג משמע דאין סובר כן וכ"כ א"ר דלא יקרא ק"ש וברכות מבעוד יום וכ"ש שלא יתפלל תפלת י"ח. ונראה דיקרא ק"ש בלא ברכות ובמוצאי שבת יאכל בלא הבדלה ולא יתפלל ולאחר שיקבר המת יבדיל אפילו עד סוף יום ג':

On the words "he does not go out at nightfall, etc.": The Taz wrote: since he bears an obligation at that time, he ought to recite the evening Shema while it is still day, even though the congregation recites the evening Shema only at night; nevertheless, the fact that he will be exempt at night should not cause the yoke of the kingship of Heaven to be removed from him. But from the Magen Avraham, subsection 3, it is implied that he does not hold this way. And so too the Eliyah Rabbah wrote, that he should not recite the Shema and its blessings while it is still day, and all the more so that he should not pray the Shemoneh Esrei. And it appears that he should recite the Shema without its blessings; and on Motzaei Shabbos he may eat without Havdalah and should not pray, and after the deceased is buried he recites Havdalah, even up until the end of the third day.

(יא) דינו כחול - ואפילו אינו רוצה לקברו מ"מ חל עליו כל דיני אנינות ודוקא כשיכול לקברו אלא שהוא אינו רוצה אבל אם א"א לקברו מחמת איד עו"ג או אונס אחר לא חל עליו אנינות וכתב בחכמת אדם דאם מת לו מת ביו"ט בשחרית בשעת תפלה במקום שהמנהג להושיב גבאים ולא יכול לקבצם עד אחר התפלה לא חל עליו אז אנינות וחייב להתפלל דהוי כמו אונס וכן בליל יו"ט אפילו של יו"ט שני הסכימו רוב האחרונים דיקדש ויתפלל הכל ואין בו דין אונן מטעם שאין דרך לקבור בלילה ומותר בכל חוץ מלימוד תורה מפני שהוא משמח וכ"ז לענין יו"ט אבל לענין חול בין בלילה בין ביום אפילו אם יש איזה מניעה מן הגבאים שאין מתקבצין אפ"ה חל אנינות מי שהתחיל להתפלל או לקרות שמע ונעשה אונן פתאום או יגמור או יפסיק יש דיעות בזה בין האחרונים (עיין בחכמ"א בכלל קל"ט ס"ה דדעתו כהשבו"י ובשע"ת הביא הרבה אחרונים המצריכין לפסוק):

On the words "its law is like a weekday": And even if he does not wish to bury him, nevertheless all the laws of aninus take effect upon him. But this is specifically when he is able to bury him and merely does not wish to; but if it is impossible to bury him because of a gentile festival or some other unavoidable circumstance, aninus does not take effect upon him. And the Chochmas Adam wrote that if one's relative died on Yom Tov in the morning, at the time of prayer, in a place where the custom is to convene the trustees, and he cannot gather them until after the prayer, then aninus does not take effect upon him at that time, and he is obligated to pray, for this is like an unavoidable circumstance. And likewise on the night of Yom Tov — even of the second day of Yom Tov — most of the Acharonim agreed that he recites Kiddush and prays everything, and the law of an onen does not apply to him, for the reason that it is not customary to bury at night; and he is permitted in everything except the study of Torah, because it gladdens. And all of this is with regard to Yom Tov. But with regard to a weekday, whether at night or by day, even if there is some hindrance from the trustees who are not gathering, aninus nevertheless takes effect. One who had begun to pray or to recite the Shema and then suddenly became an onen — whether he finishes or breaks off — there are differing views on this among the Acharonim. (See the Chochmas Adam, klal 139, se'if 5, whose opinion accords with the שבו"י; and the Sha'arei Teshuvah cited many Acharonim who require that he break off.)

(יב) פטור - מק"ש ותפלה וכל המצות מפני שהוא עוסק במצוה ששומרו מן העכברים ואפילו בספינה חיישינן לעכברים [גמרא] ואינו רשאי אז להחמיר על עצמו ואפילו הוא יושב חוץ לד"א [מגן גבורים] ועיין מה שכתבנו לעיל בסימן ל"ח:

On the word "he is exempt": from Shema, prayer, and all the mitzvos, because he is engaged in a mitzvah — guarding the corpse from the mice. And even on a boat we are concerned about mice. [the Gemara] And he is not permitted at that time to be stringent with himself, even if he is sitting outside of four amos from the corpse. [Magen Giborim] And see what we wrote earlier in Siman 38.

(יג) פטור - אפילו בשעת נוחו מעט שגם אז נקרא עדיין עוסק במצוה שעי"ז יתחזק כוחו לחזור ולחפור:

On the word "he is exempt": even during the time he rests a little, for even then he is still considered engaged in the mitzvah, since through this his strength is renewed to go back and dig.

(יד) והאחרים וכו' - ר"ל ונמצא שקראו כולם ולא נתבטל שום דבר מעסק הקבר כלל אפילו רגע:

On the words "and the others, etc.": That is to say, it turns out that all of them recited, and nothing of the work of the grave was interrupted at all, not even for a moment.

(טו) ק"ש - וה"ה לומר קדיש ושאר דברי קדושה והטעם משום לועג לרש:

On the words "the Shema": And the same applies to saying Kaddish and other matters of sanctity (devarim shebikdushah). And the reason is because of "mocking the destitute" (lo'eg larash — flaunting before the dead a mitzvah they can no longer perform).

(טז) או בבה"ק - עיין לעיל בסי' מ"ה סק"א במ"ב מה שכתבתי שם לענין לכנוס בתוכו בתפילין וה"ה לענין זה:

On the words "or in a cemetery": See earlier, in Siman 45, subsection 1, in the Mishnah Berurah, what I wrote there regarding entering a cemetery while wearing tefillin, and the same applies to this matter.

(יז) לא יצא - קנסוהו חכמים הואיל ועבר על דבריהם אפילו היה שוגג והראב"ד חולק וס"ל דא"צ לחזור ולקרות כיון דהמקום ההוא היה ראוי לקרות בו ורק משום לועג לרש יצא בדיעבד ולדינא לענין ק"ש הסכימו האחרונים לחוש לדברי הרמב"ם לחזור ולקרות אבל אם בירך או התפלל אינו חוזר. ולענין ברכות ק"ש מסתפק הפמ"ג עי"ש טעמו:

On the words "he has not fulfilled his obligation": The Sages penalized him, since he transgressed their words, even if he acted inadvertently. But the Ra'avad disagrees and holds that he need not go back and recite, since that place was itself fit for reciting there, and only because of "mocking the destitute" was it forbidden — so after the fact he has fulfilled his obligation. And as for the practical ruling regarding the Shema, the Acharonim agreed to be concerned for the words of the Rambam and to go back and recite; but if he recited a blessing or prayed, he does not repeat it. And regarding the blessings of the Shema, the Pri Megadim is in doubt; see there his reasoning.