(א) פטורים - אפילו מדרבנן:

(1) 'Are exempt' — even by Rabbinic law.

(ב) מק"ש - ופטורות ג"כ מברכות ק"ש דיש להם ג"כ זמן קבוע כדלעיל בסימן נ"ח ס"ו אבל ברכת אמת ויציב דניתקן על ענין זכירת יציאת מצרים וכן הברכות שלאחריה דערבית מחוייבות לאמרם דמצות זכירת יציאת מצרים נוהגת ביום ובלילה וא"כ ממילא צריכים לסמוך גאולה לתפלה דבתפלה חייבות כדלקמן סימן ק"ו ס"ב כן כתב המ"א ועיין בפמ"ג שכתב דלמאן דסובר זכירת י"מ בלילה הוא רק מדרבנן ואסמכתא אקרא א"כ ממילא הוא מ"ע שהזמן גרמא ופטורות מן התורה רק מדרבנן חייבות וכ"כ בספר ישועות יעקב עי"ש ואפילו אם נימא דהוא מצוה מה"ת ביום ובלילה מצדד בספר שאגת ארי' סי' י"ג דהנשים פטורות מטעם דהזכרה דיום היא מצוה בפני עצמה ואם לא הזכיר ביום א"צ להזכיר הזכרה זו בלילה ומה שמזכיר בלילה היא מצוה בפני עצמה עי"ש. ופסוקי דזמרה עיין לעיל בסימן נ"ב בחידושי רע"א דמוכח שם מדבריו דהעיקר ניתקנו בשביל התפלה א"כ ממילא חייבות. ולענין ברכת השחר לכאורה תלוי זה אם נימא דהברכות האלו יש להם זמן עיין לעיל בסוף סימן נ"ב במשנה ברורה ובבה"ל וצ"ע ומסתימת לשון הטוש"ע בסימן מ"ו ס"ד ובפרט מהלבוש שם עי"ש משמע דמברכות ברכות השחר כמו אנשים. ואולם כ"ז כתבנו לענין חיוב אבל פשיטא דיכולות להמשיך חיוב על עצמן ולברך אפילו ברכות ק"ש וכדלעיל בסימן י"ז ס"ב בהג"ה:

(2) 'From the Shema' — women are likewise exempt from the blessings of the Shema, since these too have a fixed time, as above in siman 58, se'if 6. However, the blessing Emes v'Yatziv, which was instituted regarding remembering the Exodus from Egypt, and likewise the blessings after it in the evening — these they are obligated to recite, for the mitzvah of remembering the Exodus applies both by day and by night; and therefore they must juxtapose redemption to prayer (semichas geulah litfilah), since they are obligated in prayer, as below in siman 106, se'if 2 — so wrote the Magen Avraham. And see the Pri Megadim, who wrote that according to the view that remembering the Exodus at night is only Rabbinic, with the verse a mere support (asmachta), then it is a time-bound positive commandment, and women are exempt by Torah law and obligated only Rabbinically — and so too wrote the sefer Yeshuos Yaakov; see there. And even if we say it is a mitzvah from the Torah both by day and by night, the sefer Shaagas Aryeh, siman 13, inclines to say that women are exempt — because the daytime remembrance is a mitzvah in its own right, and if one did not mention it by day, he need not make up that remembrance at night, and the night mention is a separate mitzvah of its own; see there. And as for Pesukei d'Zimra, see above in siman 52 in the chidushim of רע"א (Rabbi Akiva Eiger), for it is proven there from his words that they were mainly instituted for the sake of prayer, and therefore women are obligated. And regarding the morning blessings, this seemingly depends on whether we say these blessings have a fixed time — see above at the end of siman 52 in the Mishnah Berurah and the Biur Halacha, and this requires further study; and from the unqualified language of the Tur and Shulchan Aruch in siman 46, se'if 4, and especially from the Levush there, see there, it is implied that women recite the morning blessings just like men. However, all this we have written concerning obligation; but it is obvious that they may take the obligation upon themselves and recite even the blessings of the Shema, as above in siman 17, se'if 2, in the Rema's gloss.

(ג) שהזמן גרמא - דתלה הכתוב בזמן שכיבה וזמן קימה:

(3) 'That is time-bound' — for the verse made it dependent on the time of lying down and the time of rising.

(ד) ונכון הוא - משמע מצד הדין פטורין והב"ח פסק דחייבין מדינא לקבל מלכות שמים בפסוק א' עי"ש אבל הרבה אחרונים חולקין ע"ז:

(4) 'And it is proper' — this implies that by strict law they are exempt; but the Bach ruled that they are obligated by law to accept the kingdom of Heaven with the first verse, see there — but many of the later authorities disagree with this.

(ה) שמים - בספר נחלת צבי פי' דכונת המחבר כל פרשה אחת והרב הוסיף עליו דעכ"פ כל פסוק ראשון אבל בלבוש משמע דגם כונת המחבר הוא רק פסוק אחד וזהו שביאר הרב:

(5) 'Heaven' — in the sefer Nachalas Tzvi he explains that the Mechaber's intent is an entire paragraph (parashah), and the Rema added to it that in any case at least the whole first verse; but in the Levush it is implied that even the Mechaber's intent is only one verse, and this is what the Rema clarified.

(ו) לר"ת וכו' - אבל הגיע לחינוך שהוא כבר שית כבר שבע חייב אביו לחנכו וכמו בשאר כל המצות וגם שיקראנה בזמן ק"ש עם הברכות לפניה ולאחריה:

(6) 'According to Rabbeinu Tam, etc.' — but once he has reached the age of chinuch — that is, he is already six or seven — his father is obligated to train him, just as with all other mitzvos, and also that he read it at the proper time of Shema, with the blessings before and after it.

(ז) כשלא הגיע וכו' - ומ"מ פסוק ראשון שבק"ש מצוה על אביו ללמדו משיודע לדבר ולאו דוקא בזמן ק"ש. [גמרא]:

(7) 'When he has not yet reached, etc.' — nevertheless, the first verse of the Shema — it is a mitzvah upon his father to teach it to him from when he knows how to speak, and not specifically at the time of Shema. [Gemara.]

(ח) בבוקר - ר"ל לכך לא הטילו על אביו לחנכו ועיין בב"ח שכתב דאם הוא בן י"ב שנה לכו"ע הוטל על אביו לחנכו בזה:

(8) 'In the morning' — that is to say, for this reason they did not impose upon his father to train him; and see the Bach, who wrote that if he is twelve years old, all agree that his father is obligated to train him in this.

(ט) וראוי לנהוג - ר"ל אע"ג דמדינא מסתברא כרש"י וכן כתב הגר"א ז"ל אעפ"כ נכון לנהוג כר"ת וכן משמע מדברי הרמב"ם. עיין בלח"מ ובפ"מ על הירושלמי. אך בתפלה לכו"ע חייב אם הגיע לחינוך כדלקמן סימן ק"ו ס"ב:

(9) 'And it is proper to follow' — that is to say, although by strict law it is more reasonable to rule like Rashi — and so wrote the Vilna Gaon of blessed memory — nevertheless it is proper to follow Rabbeinu Tam, and so it is implied from the words of the Rambam. See the לח"מ (Lechem Mishneh) and the פ"מ on the Yerushalmi. But for prayer, all agree he is obligated if he has reached the age of chinuch, as below in siman 106, se'if 2.

(י) הבתולה - מפני שהוא טרוד טרדה דמצוה שמחשב על עסק בתולים משא"כ באלמנה לא טריד:

(10) 'A virgin' — because he is preoccupied with the anxiety of the mitzvah, thinking about the matter of consummation, which is not so with a widow, where he is not preoccupied.

(יא) מק"ש - וברכותיה וה"ה מתפלה וכמו שמבואר לקמן בסימן ק"ו:

(11) 'From the Shema' — and its blessings, and likewise from prayer, as explained below in siman 106.

(יב) ג' ימים - וד' לילות כגון אם נשא ביום הרביעי בצהרים פטור עד מוצאי שבת ועד בכלל. ולפעמים יצוייר ד' ימים כגון אם נכנס לחופה ביום ד' עד שלא קרא ק"ש של שחרית פטור ד' ימים:

(12) 'Three days' — and four nights; for example, if he married on Wednesday at midday, he is exempt until the conclusion of Shabbos, inclusive. And sometimes it can come to four days: for example, if he entered the chuppah on Wednesday before he had recited the morning Shema, he is exempt for four days.

(יג) אם לא עשה - אבל לאחר מעשה שאינו טרוד עוד חייב וכן מזה הזמן ואילך חייב אף אם לא בעל דכיון שכבר עבר ג' ימים ולא עשה מעשה מתייאש אח"כ מן הדבר ואינו טרוד כלל:

(13) 'If he has not yet consummated' — but after consummation, when he is no longer preoccupied, he is obligated; and likewise from this time onward he is obligated even if he did not consummate, since once three days have passed and he has done nothing, he afterward despairs of the matter and is not preoccupied at all.

(יד) קורא - ר"ל חייב לקרות ועם ברכותיה כדין וגם מתפלל דכיון שחייב בק"ש חייב בתפלה ואם אינו קורא מיחזי כיוהרא שמראה שמכוין בכל שעה. ולענין תפילין עיין לעיל בסי' ל"ח ס"ז במ"ב:

(14) 'Recites' — that is to say, he is obligated to recite, with its blessings as prescribed, and also to pray; for since he is obligated in the Shema, he is obligated in prayer. And if he does not recite, it looks like arrogance, showing that he can concentrate at every moment. And regarding tefillin, see above in siman 38, se'if 7, in the Mishnah Berurah.

(טו) יקרא ק"ש - שם נתבאר דבשכרות מעט קורא ומתפלל דבזמנינו בלא"ה אין אנו מכוונין כ"כ הא אם אין יכול לדבר לפני המלך אין לקרות ולהתפלל עד שיסיר יינו מעליו:

(15) 'May recite the Shema' — there it is explained that with mild intoxication he may recite and pray, since in our times we do not concentrate so much in any case; but if he cannot speak before a king, he should not recite or pray until his wine has worn off him.

(טז) בצרכי רבים - מיירי שאין שם מי שישתדל אלא הוא ולכך אינו פוסק דעוסק במצוה הוא ואפי' אם הוא עוסק רק בהצלת ממונם:

(16) 'With the needs of the community' — this speaks of a case where there is no one else to attend to it but him, and therefore he does not interrupt, for he is engaged in a mitzvah — and even if he is occupied only with saving their money.

(יז) והגיע וכו' - משמע מזה דאם התחיל באיסור אחר שהגיע הזמן צריך להפסיק ועיין בפמ"ג שמצדד דבכל גווני אינו צריך להפסיק:

(17) 'And [the time] arrived, etc.' — this implies that if he began impermissibly, after the time had already arrived, he must interrupt; and see the Pri Megadim, who inclines to say that in all cases he need not interrupt.

(יח) לא יפסיק - ואם יכול להפסיק לק"ש ואח"כ לחזור ולגמור צרכי צבור בלא טורח יפסיק. כתב הפמ"ג דאע"ג דהעוסק בצרכי רבים פטור מק"ש מ"מ אם פסק וקרא שפיר יצא ידי חובה דלא פטור ממש מק"ש אלא שהוא אז עוסק במצוה אחרת:

(18) 'He should not interrupt' — but if he can interrupt for the Shema and then return and finish the communal needs without difficulty, he should interrupt. The Pri Megadim wrote that although one occupied with communal needs is exempt from the Shema, nevertheless, if he stopped and recited, he has properly fulfilled his obligation; for he is not truly exempt from the Shema — rather, he is at that moment engaged in another mitzvah.

(יט) יגמור עסקיהם - ומ"מ יעשה מה שיכול ויקרא לפחות פסוק ראשון עם בשכמל"ו בזמנה כי זה דבר קצר ואפשר לו אפילו בשעה שעוסק בצרכי צבור:

(19) 'He should finish their affairs' — nevertheless he should do what he can and recite at least the first verse together with 'Baruch shem kevod malchuso l'olam va'ed' in its proper time, since this is a brief matter and possible for him even while he is occupied with communal needs.

(כ) אם נשאר - ואם לא נשאר מה יעשה הרי עסק במצוה ומ"מ חייב להזכיר יצ"מ אפילו לאחר שעבר זמן ק"ש שזו היא מצוה בפני עצמה ומצותה כל היום ע"כ יאמר איזה פרשה שיש בה יציאת מצרים אם כבר עבר הזמן שלא יוכל לאמר ברכת אמת ויציב כמו שמבואר בסימן נ"ח ועי"ש במ"ב ועיין לקמן סימן צ"ג ס"ד לענין תפלה ובמ"ב שם. ודע דאם נמשך זמן עסקו בצרכי צבור עד לאחר חצות שאז פטור לכו"ע אף מן התפלה מ"מ אסור לכו"ע לאכול קודם שמקיים מצות תפילין דזמנו כל היום וגם לפי מה שכתב הפמ"ג בסימן פ"ט אסור לו אז לאכול קודם שמתפלל תפלת המנחה ע"כ כשיגיע חצי שעה שאחר חצות יתפלל תפלת המנחה ואח"כ יאכל ועיין בספר מחנה ישראל בפ"ז:

(20) 'If there remains [time]' — and if none remained, what should he do? He was, after all, engaged in a mitzvah. Nevertheless he is obligated to mention the Exodus from Egypt even after the time of Shema has passed, for this is a mitzvah in its own right, whose obligation extends the whole day. Therefore he should recite some passage that contains the Exodus, if the time has already passed such that he can no longer say the blessing Emes v'Yatziv, as explained in siman 58, and see there in the Mishnah Berurah; and see below siman 93, se'if 4, regarding prayer, and in the Mishnah Berurah there. And know that if the time of his occupation with communal needs extended until after midday (chatzos), when all agree he is exempt even from prayer — nevertheless all agree that he may not eat before fulfilling the mitzvah of tefillin, whose time is the whole day; and also, according to what the Pri Megadim wrote in siman 89, he may not then eat before praying the Minchah prayer. Therefore, when the half-hour after midday arrives, he should pray Minchah and afterward eat; and see the sefer Machaneh Yisrael, chapter 7.

(כא) עוסק באכילה - ומה נקרא התחלה עיין לקמן בסימן רל"ב סעיף ב':

(21) 'Engaged in eating' — and what is considered a beginning (of the meal), see below in siman 232, se'if 2.

(כב) גומר ואח"כ וכו' - היינו כשהוא משער שישאר לו זמן לקרות ומה שכתב ואם היה מתירא ר"ל שמתירא שמא אין השערתו מכוונת היטב:

(22) 'He finishes and afterward, etc.' — that is, when he estimates that time will remain for him to recite; and as for what he wrote, 'and if he was afraid' — that is to say, he fears that his estimate may not be quite accurate.

(כג) ולהראב"ד מפסיק וכו' - והסכמת רוב האחרונים וכמעט כולם דהעיקר תלוי במילתא דאורייתא בהתחיל בהיתר או באיסור וא"כ לפ"ז במלאכה או בכל אלו הענינים לבד מאכילה אם התחיל קודם עמוד השחר א"צ לפסוק אם ישאר לו שהות אחר שיגמור לקרות ק"ש ולהתפלל דהרי קי"ל לקמן בסימן פ"ט ס"ז דלא גזרו סמוך לשחרית וא"כ התחיל בהיתר אבל אם התחיל לאחר שעלה עה"ש דהתחיל באיסור פוסק לק"ש דהוא דאורייתא אבל לא לברכות ולא לתפלה ואח"כ כשגומר המלאכה קורא הק"ש עם הברכות ומתפלל ודוקא שעדיין ישאר לו שהות אבל אם רואה שהזמן עובר צריך להפסיק ומיד וכל מקום שאינו פוסק אפילו יעבור זמן תפלה בצבור אינו חייב להפסיק. ולענין אכילה משמע מן המחבר בסימן פ"ט ס"ה דס"ל לעיקר הדין דמאכילה צריך לפסוק תיכף משעלה עמוד השחר ואפילו אם התחיל בהיתר ולא מהני שום עצה כ"ז שלא התפלל:

(23) 'And according to the Ra'avad he interrupts, etc.' — the consensus of most of the later authorities, indeed nearly all of them, is that the essential rule (in a matter of Torah law) depends on whether he began permissibly or impermissibly. Accordingly, in the case of labor or any of these activities apart from eating, if he began before dawn, he need not interrupt, provided time will remain for him after he finishes to recite the Shema and pray — for we hold, as below in siman 89, se'if 7, that they did not decree near daybreak, so he began permissibly. But if he began after dawn had risen — that he began impermissibly — he interrupts for the Shema, which is of Torah law, but not for the blessings nor for prayer; and afterward, when he finishes the labor, he recites the Shema with its blessings and prays. And this is specifically where time still remains for him; but if he sees the time passing, he must interrupt at once. And wherever he does not interrupt, even if the time for communal prayer will pass, he is not obligated to interrupt. And regarding eating, it is implied from the Mechaber in siman 89, se'if 5, that in his view the essential law is that for eating one must interrupt immediately once dawn has risen — even if he began permissibly, and no remedy avails as long as he has not yet prayed.

(כד) וקורא - משמע דלאחר שיקרא ק"ש אף שלא התפלל עדיין מותר לגמור כל אלו הענינים שהתחיל וכמו שכתבנו בס"ק הקודם והאי לישנא לאו דוקא לענין אם היה עוסק באכילה דבאכילה כבר כתבנו דצריך ג"כ להתפלל מקודם ונקטיה משום שאר דברים א"נ משום ק"ש של ערבית נקטיה דבהו שייך ג"כ כל אלו הדינים ובשל ערבית ודאי אם התחיל בכל אלו החמשה דברים בתוך החצי שעה שקודם צאת הכוכבים מפסיק מיד וכשיצאו הכוכבים יקרא ק"ש בלא ברכותיה ואח"כ גומר אכילתו או שאר דבר ואח"כ קורא ק"ש וברכותיה ומתפלל וכדלקמן בסימן רל"ה ס"ב עי"ש בהפמ"ג:

(24) 'And he recites' — this implies that after he recites the Shema, even though he has not yet prayed, he may finish all these activities that he began, as we wrote in the previous se'if katan. And this wording is not precisely with respect to a case where he was engaged in eating, for regarding eating we already wrote that he must also pray beforehand; rather he used it on account of the other activities — or alternatively he stated it on account of the evening Shema, in which all these laws likewise apply. And regarding the evening Shema, certainly if he began any of these five activities within the half-hour before the emergence of the stars, he interrupts immediately; and when the stars come out, he recites the Shema without its blessings, and afterward he finishes his meal or the other activity, and then recites the Shema and its blessings and prays, as below in siman 235, se'if 2; see there in the Pri Megadim.

(כה) שהות לקרות - גזירה שמא ימשך בהם ויעבור זמן ק"ש ואינו דומה לתפלת המנחה דקי"ל בסימן רל"ב שאם התחיל בכל אלו קודם שהתפלל אינו צריך לפסוק לפי שק"ש היא מן התורה החמירו בה יותר:

(25) 'Time to read' — this is a decree lest he be drawn after them and the time of Shema pass. And it is not comparable to the Minchah prayer — regarding which we hold, in siman 232, that if he began any of these before praying he need not interrupt — for since the Shema is of Torah law, they were more stringent with it.

(כו) סי' רל"ה - ר"ל דשם מבואר חילוק בין התחיל בהיתר להתחיל באיסור עי"ש עוד:

(26) 'Siman 235' — that is to say, there the distinction between beginning permissibly and beginning impermissibly is explained; see there further.