כל מה שאסור לדבר אפילו בלשון הקודש אסור לדבר. ואפי' תיבה אחת אסור [פמ"ג]:(א) בין הפרקים - דוקא בשפגעו זה את זה ממילא אבל במשכים לפתחו או לילך בבהכ"נ ממקום הקבוע לו למקום חבירו ליתן לו שלום ואפילו לאביו ורבו אסור ואפילו קודם שהתחיל ברוך שאמר כיון שהוא קודם התפלה [פמ"ג בסימן פ"ט עי"ש בפרש"י וכן מוכח לפי הטעם האמור בגמרא י"ד דבמה חשבתו לזה וכו' עי"ש בפרש"י ועיין בקידושין ל"ג ע"ב שלא יהא כבודו חמור מכבוד שמים]:

(ב) שואל בשלום - אפילו בלשון לע"ז. ודוקא בפנים חדשות שואל ומשיב שאם לא ישיב יבא לידי שנאה ובספר החינוך ג"כ כתב דמי שלא ראינו שיקפיד על חבירו כלל לא יפסיק אפילו בין הפרקים ע"כ לפי מנהגנו כהיום שאין אנו נוהגין לשאול בשלום בבהכ"נ בעת התפלה חלילה לשאול או להשיב אפילו ד"ת לא בין הפרקים ולא בפסוקי דזמרה. אם עבר והפסיק בק"ש אפילו במקום שאין רשאי להפסיק ולא שהה כדי לגמור את כולה לכו"ע אינו חוזר רק לאותו הפסוק וי"א לאותו התיבה שפסק ממנה אם הוא במקום דסליק ענינא:

(2) 'One may initiate a greeting of peace' — even in a foreign language. This applies specifically to a fresh encounter (someone he has not yet greeted today): he initiates and returns a greeting, for if he did not respond it would lead to enmity. And Sefer HaChinuch likewise wrote that concerning one whom we do not expect to take offense at his friend at all, he should not interrupt even between the paragraphs. Therefore, according to our custom today — that we do not greet one another in the synagogue during the time of prayer — God forbid that one should greet or respond, even words of Torah, neither between the paragraphs nor during the Pesukei d'Zimra. If one transgressed and interrupted during the Shema — even in a place where he was not permitted to interrupt — and did not pause long enough to have finished the whole of it, all agree that he goes back only to that verse; and some say (he returns) to the very word from which he stopped, if it is at a place where the topic concludes.

(ג) אדם נכבד - שראוי להקדים לו שלום כגון שהוא זקן או ת"ח וכן אם הוא עשיר שראוי לכבד לו מחמת עשרו:

(3) 'A distinguished person' — one to whom it is fitting to extend a greeting first, such as one who is elderly or a Torah scholar; and likewise if he is wealthy, one whom it is fitting to honor on account of his wealth.

(ד) לכל אדם - שהקדים לו שלום ומשמע בחידושי הרשב"א דמותר לכתחלה לשאול בשלום הקורא אע"פ שיודע שיצטרך להשיבו ועיין לעיל בסק"ב:

(4) 'To anyone' — who greeted him first. It is implied in the novellae of the Rashba that it is permitted even at the outset to greet one who is reciting the Shema, even though one knows he will be forcing him to respond. See above in se'if katan 2.

(ה) אביו או רבו - ר"ל רבו מובהק שעיקר תורתו הימנו אע"פ שהוא גדול בתורה עתה יותר מרבו ושייך בהו מורא מדכתיב איש אמו ואביו תיראו ותנן ומורא רבך כמורא שמים:

(5) 'His father or his teacher' — that is to say, his primary teacher, from whom the main body of his Torah learning comes, even though he himself is now greater in Torah than his teacher. Reverence applies to them, as it is written, 'Every man shall revere his mother and his father,' and we learned in the Mishnah, 'The reverence for your teacher shall be like the reverence for Heaven.'

(ו) גדול ממנו - ואם הם שוים הוי בכלל מפני הכבוד ואם הקורא גדול ממנו אינו מפסיק כלל אפי' לת"ח:

(6) 'Greater than he' — but if they are equal, it falls under (the category of interrupting) for the sake of honor; and if the one reciting the Shema is greater than the other, he does not interrupt at all, even for a Torah scholar.

(ז) בחכמה - והאחרונים פסקו דאפי' אם הוא גדול ממנו הוי רק מפני הכבוד אם לא שהוא ת"ח מופלג בדורו אז הוי בכלל מורא:

(7) 'In wisdom' — the later authorities ruled that even if he is greater than him, it is only (a case of interrupting) for the sake of honor, unless he is an outstanding Torah scholar of his generation, in which case it falls under (interrupting for) reverence.

(ח) וכ"ש מלך - אפי' מלך ישראל הוי בכלל מפני היראה דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:

(8) 'And all the more so a king' — even a Jewish king falls under (interrupting) because of fear, as it is written, 'You shall surely set a king over you' — that his awe should be upon you.

(ט) או אנס - או מלשין:

(9) 'Or a violent oppressor' — or an informer.

(י) הפסוק - י"א דבאמצע הפסוק לא יפסיק אם לא במקום דסליק ענינא ואם פסק חוזר אח"כ לתחלת הפסוק. ולענין מעשה כשמפסיק לענות קדיש או קדושה כמו שיתבאר לקמיה אם א"א לו למהר לסיים הענין יכול לפסוק אפילו באמצע הענין ולסמוך על בעלי סברא הראשונה שלא חלקו בכך לצורך מצוה רבה כזו ולענות עם הצבור ואח"כ יחזור לתחלת הפסוק:

(10) 'The verse' — some say that in the middle of a verse he does not interrupt, except at a place where the topic concludes; and if he did interrupt, he afterward returns to the beginning of the verse. As a practical matter, when he interrupts to answer Kaddish or Kedushah, as will be explained further on, if he is unable to hurry and finish the passage, he may interrupt even in the middle of the passage and rely on those who hold the first opinion, who did not distinguish in this matter — for the sake of so great a mitzvah — to answer together with the congregation; and afterward he returns to the beginning of the verse.

(יא) חוץ מפסוק - שאין דבר גדול כקבלת מלכות שמים ומטעם זה לא יפסיק ג"כ בין שמע ישראל לבשכמל"ו שגם הוא מכלל היחוד [ב"י]:

(11) 'Except for the verse' — for there is nothing as great as the acceptance of the yoke of Heaven's kingship. For this reason he likewise does not interrupt between 'Shema Yisrael' and 'Baruch Shem Kevod Malchuso,' for it too is part of the (declaration of God's) unity (Beis Yosef).

(יב) בהם כלל - משמע דאפילו קדיש וקדושה וברכו לא יענה ועיין בבה"ל. ואפשר דאם הקריאה היה לאחר ג' שעות דהוא רק כקורא בתורה צריך להפסיק:

(12) 'In them at all' — this implies that even for Kaddish, Kedushah, and Barchu he does not answer; and see the Biur Halacha. And it is possible that if the recitation is after the third (halachic) hour — so that it is merely like reading in the Torah — he must interrupt.

(יג) אם לא וכו' - ודינו הוא כמו בתפלה לקמן בסימן ק"ד:

(13) 'Unless, etc.' — its law is the same as (that of an interruption) during the Shemoneh Esrei, below in siman 104.

(יד) אם שכח - או שהיה אנוס שלא היה לו ציצית ותפילין מתחלה:

(14) 'If one forgot' — or if he was prevented (by circumstance), in that he had no tzitzis and tefillin from the outset.

(טו) בין הפרקים - ואם נזדמן לו באמצע הפרק ישהה מלהניחם עד בין הפרקים כדי שיהיה יוכל לברך עליהם. וה"מ אם נזדמן לו באמצע ברכת יוצר אור או אהבה רבה אבל אם נזדמן לו תפילין באמצע ק"ש יניח תיכף כי כל תיבה ותיבה של ק"ש מצוה שיהיה עליו תפילין. וההנחה תהיה בברכה [פמ"ג]:

(15) 'Between the paragraphs' — and if they became available to him in the middle of a paragraph, he should delay putting them on until between the paragraphs, so that he will be able to recite the blessing over them. This applies only if they became available to him in the middle of the blessing of 'Yotzer Or' or 'Ahavah Rabbah'; but if tefillin became available to him in the middle of the Shema itself, he puts them on immediately, for at every single word of the Shema it is a mitzvah that tefillin be upon him. And the putting-on is to be with the blessing (Pri Megadim).

(טז) טלית - דבציצית אינו חובת גברא שאם אין לו טלית פטור מציצית ויוכל לקרות ק"ש בלי ציצית ע"כ מקרי הפסקה ע"י הברכה אבל תפילין דהוא חובת הגוף וגם בלתי התפילין הוא כמעיד עדות שקר בעצמו ח"ו שאומר וקשרתם ואיננו קושר ע"כ נקטינן כדעה הראשונה דלא חשיבה הפסק. וכ"ז לענין הברכה אבל הלבישה לבדה מותר ולאחר התפלה ימשמש בציצית ויברך. ומשמע בב"י דאפילו באמצע הפרק מותר הלבישה לבד מפרק א' של ק"ש. וכתב הפמ"ג דהכי נקטינן כהכרעת הרמ"א. והיכא שהוא יושב בבהכ"נ ומתבייש לישב בלי טלית לכו"ע יכול לברך עליו בין הפרקים:

(16) 'A tallis' — for tzitzis is not a personal obligation — if one has no garment (requiring tzitzis) he is exempt from tzitzis, and he can recite the Shema without tzitzis — therefore (reciting) its blessing is considered an interruption. But tefillin is an obligation of the body, and moreover, without tefillin one is, God forbid, as though bearing false testimony against himself, since he says 'And you shall bind them' yet is not binding; therefore we adopt the first opinion, that (its blessing) is not considered an interruption. All this is with regard to the blessing; but the mere donning (of the tallis) is permitted, and after the prayer he handles the tzitzis and recites the blessing. It is implied in the Beis Yosef that even in the middle of a paragraph the mere donning is permitted, except during the first paragraph of the Shema. And the Pri Megadim wrote that this is what we adopt, in accordance with the Rema's ruling. And where he is sitting in the synagogue and is embarrassed to sit without a tallis, all agree that he may recite the blessing over it between the paragraphs.

(יז) לקדיש - היינו לאיש"ר עד עלמיא ולא יאמר יתברך ויענה אמן אחר דאמירן בעלמא אבל על תתקבל יהא שלמא עושה שלום לא יענה אמן כי אינו אלא מנהג ולקדושה יאמר רק קדוש וברוך שזהו עיקר קדושה ולא ימלוך וכ"ש שלא יאמר נקדש ושאר דברים שמוסיפין בשבת וכל זה אפילו בין הפרקים לא יאמר:

(17) 'For Kaddish' — that is, for 'Amen, yehei shmei rabba' up to 'almaya'; he does not say 'yisbarach,' and he answers Amen after 'da'amiran b'alma.' But for 'Tiskabel,' 'Yehei shlama,' and 'Oseh shalom' he does not answer Amen, for that is only a custom. For Kedushah he says only 'Kadosh' and 'Baruch,' which are the essence of the Kedushah, but not 'Yimloch'; and all the more so he does not say 'Nekadesh' or the other passages that are added on Shabbos. And all of this he does not say even between the paragraphs.

(יח) ולברכו - שעונה ברוך ד' המבורך לעולם ועד ובברכת התורה יענה ביהל"ו וגם אמן על סוף הברכה ויש מפקפקין באמן זה ובין הפרקים יש להקל:

(18) 'And for Barchu' — that he answers 'Baruch Hashem HaMevorach l'olam va'ed.' And for the blessing over the Torah he answers likewise, and also Amen at the end of the blessing; some are hesitant about this Amen, but between the paragraphs one may be lenient.

(יט) מפסיק - דאם פוסק לשאול מפני כבוד ב"ו ק"ו מפני כבוד הקב"ה ומה"ט נראה דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך דהוי מצוה עוברת ויש חולקין דכיון שהוא עוסק בשבחו של מקום אין לו לפסוק בשביל שבח אחר ולא דמי לכל הני דהוי דבר שבקדושה [תבואות שור וא"ר ושארי אחרונים] גם מח"א משמע דאם שמען באמצע אין לו לברך עליהן כ"א כששמע אותן בין הפרקים:

(19) 'He interrupts' — for if he interrupts to greet on account of the honor of flesh and blood, all the more so for the honor of the Holy One, Blessed be He. And for this reason it would seem that if he heard the sound of thunder, he interrupts and recites the blessing, since it is a mitzvah that will pass (if delayed). But others disagree: since he is engaged in the praise of the Omnipresent, he should not interrupt for the sake of another praise, and this is unlike all those (matters of sanctity) which are a davar shebikdushah (Tevuos Shor, Eliyah Rabbah, and the rest of the later authorities.) The מח"א likewise implies that if he heard them (the thunderclaps) in the middle (of a paragraph), he should not recite the blessing over them, but only when he heard them between the paragraphs.

(כ) תיבת מודים - פי' מודים אנחנו לך ולא כל המודים דרבנן דה"ל הפסקה גדולה ונראה דה"ה בבין הפרקים:

(20) 'The word Modim' — meaning 'Modim anachnu lach' (only), and not the entire 'Modim d'Rabbanan,' for that would be a lengthy interruption. And it would seem that the same applies even between the paragraphs.

(כא) הקדוש - משום דהוא סיום ג' ברכות ראשונות ושומע תפלה הוי סיום אמצעיות אבל האמן אחר סיום שים שלום אף דהוא סיום כל הי"ח הסכימו הרבה אחרונים דלא יענה באמצע ק"ש עיין במ"א הטעם:

(21) 'HaKadosh' — because it (HaKel HaKadosh) is the conclusion of the first three blessings (of the Amidah), and 'Shomea Tefillah' is the conclusion of the middle blessings. But the Amen after the conclusion of 'Sim Shalom,' even though it is the conclusion of the entire Shemoneh Esrei, many later authorities agreed that he does not answer it in the middle of the Shema. See the Magen Avraham for the reason.

(כב) הני מילי - לכאורה לאו דוקא דה"ה לכל אמן צריך לפסוק כשאומר תחנונים אבל באמת דברי הרמ"א נכונים מאד דהוא מיירי בתחנונים הרגיל לומר בסוף סיום י"ח ע"כ אלו אמנים דוקא. [כן מצאתי בהדיא בתשובת הרשב"א שממנו נובע הדין]:

(22) 'These matters' — at first glance this is not precise, for the same applies to any Amen — he must interrupt for it when he is saying supplications. But in truth the Rema's words are quite correct, for he is speaking of the supplications customarily said at the end of the Shemoneh Esrei; therefore it is specifically these (two) Amens (that one answers). (So I found explicitly in a responsum of the Rashba, from which this ruling is derived.)

(כג) תחנונים - וכ"ש בפסוקי דזמרה. ולענין אם מותר לענות אמן בין הפרקים של ק"ש וברכותיה הח"א בכלל כ' ס"ד כתב דאינו מותר לענות רק האמן מן הברכה עצמה שסיימה מתחלה אבל הפמ"ג בסימן נ"א וכן בחידושי רע"א בסימן זה הסכימו דכל אמן מותר לענות בין הפרקים. הטיל מים לא יברך אשר יצר רק יטול ידיו ולאחר התפלה יברך [דה"ח]:

(23) 'Supplications' — and all the more so during the Pesukei d'Zimra. As to whether one may answer Amen between the paragraphs of the Shema and its blessings: the Chayei Adam, in section 20:4, wrote that one may answer only the Amen of the very blessing he has just concluded; but the Pri Megadim in siman 51, and likewise Rabbi Akiva Eiger in his novellae on this siman, agreed that one may answer any Amen between the paragraphs. If he relieved himself, he does not recite 'Asher Yatzar'; rather he washes his hands, and after the prayer he recites the blessing (Derech HaChaim).

(כד) קריאת שמע - או שהיה עוסק בברכותיה ובין שהוא עומד באמצע הפרק או בין הפרקים וכתב הא"ר ודה"ח דבין גאולה לתפלה לא יעלה אפילו אם קראוהו ואצ"ל באמצע ש"ע:

(24) 'The Shema' — or he was engaged in its blessings; and whether he is standing in the middle of a paragraph or between the paragraphs (the following applies). The Eliyah Rabbah and the Derech HaChaim wrote that between redemption and the prayer he does not go up (to the Torah) even if they called him, and needless to say (he does not go up) in the middle of the Shemoneh Esrei.

(כה) שמפסיק - דהא מפני כבוד הבריות ויראתם מפסיק וכנ"ל וכ"ש מפני כבוד התורה ולפ"ז אפילו קראו לישראל לעלות לתורה ג"כ מפסיק אפילו באמצע ק"ש ולא נקט השו"ע כהן רק משום רבותא דהי"א השני שס"ל דאינו מפסיק אפילו בכהן וטעמם דאין זה בזיון לתורה כיון שאינו מפסיק משום שעוסק במצות ק"ש וברכותיה וגם אע"פ שהוא כהן אין לחוש לפגמו אם לא יעלה שיוציאו עליו לעז שהוא פסול כיון דמה שאינו עולה הוא משום שעומד במקום שאינו רשאי להפסיק אין בזה פגם וידעו הכל דמהאי טעמא הוא ועולה אפילו ישראל במקומו אם אין כאן כהן אחר:

(25) 'That he interrupts' — for indeed he interrupts on account of human honor and the fear of people, as stated above, and all the more so for the honor of the Torah. Accordingly, even if they called a Yisrael to go up to the Torah, he too interrupts, even in the middle of the Shema. The Shulchan Aruch specified 'a kohen' only for the sake of the novelty of the second view, which holds that he does not interrupt even for a kohen. Their reasoning is that this is no disgrace to the Torah, since he refrains from going up only because he is engaged in the mitzvah of the Shema and its blessings. And moreover, even though he is a kohen, there is no concern for a blemish (to his lineage) if he does not go up — that people would spread a rumor about him that he is disqualified — since the reason he does not go up is that he is at a point where he is not permitted to interrupt, there is no blemish in this, and all will know that it is for this reason; and even a Yisrael goes up in his place if there is no other kohen present.

(כו) והלכה כדבריו - והאחרונים כתבו דכהיום נוהגין העולם כהי"א קמא ואפילו בקראו ישראל והוא עומד באמצע ק"ש אף דנוכל להשיג ישראל אחר אעפ"כ נוהגין שמפסיקין מפני כבוד התורה לבד אם הוא עומד בפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו לא יפסיק באמצען אלא יגמרם ואח"כ יעלה. ואין לשנות המנהג מפני המחלוקת. אך אם יוכל למהר ולסיים עד הפרק ימהר ואם אינו יכול לסיים עד הפרק יסיים עכ"פ להיכא דסליק ענינא אך לעכב בשביל זה לא יעכב אמנם לא יקרא עם החזן רק שיראה להטות אזנו ולשמוע ממנו ומכ"ש שלא יפסיק לאמר להש"ץ לעשות מי שבירך ונראה דאם באמצע מי שבירך שכח החזן שמו ושואלו לכו"ע מותר להשיבו מפני הכבוד וכשחוזר אח"כ לק"ש אין צריך לחזור רק למקום שפסק אפילו היה פרשה ארוכה ושהה עי"ז כדי לגמור כולה. וכ"ז בדיעבד שכבר קראו אותו אבל לכתחלה אפילו עומד בברכת ק"ש וכ"ש בק"ש עצמה לא יקראו אותו אפי' אין שם כהן אלא הוא דליכא למיחש בזה לפגמא כיון שהוא עוסק בק"ש רק יקראו לישראל במקומו ומותר לקרותו בשמו ויאמר במקום כהן ויש חולקין ואומרין דגם בזה שייך פגמא להכהן דאין הכל יודעין שהוא עוסק בק"ש ונראה דיש לסמוך ולהקל לקרותו אם הוא עומד בבין הפרקים. ויותר טוב אם אין שם כהן אלא הוא שילך מבה"כ קודם שיקראו להראשון וכן הדין בלוי. ונראה פשוט דאם הס"ת מונח על השולחן ואין להם מי שיוכל לקרות בה כ"א זה שהוא עומד בק"ש וברכותיה לכו"ע יכול להפסיק מפני כבוד התורה אך אם בנקל הוא לסיים לו מתחלה עד הפרק יסיים. גם ימנע אז את עצמו מלהיות הוא הקורא בשם הקרואים שיעלו להתורה מטעם הפסק:

(26) 'And the halacha follows his words' — The later authorities wrote that nowadays the world follows the first view; and even when they called a Yisrael while he stands in the middle of the Shema, even though we could obtain another Yisrael, nonetheless the custom is that they interrupt, for the honor of the Torah. The one exception: if he is standing at the verse 'Shema Yisrael' or 'Baruch Shem Kevod Malchuso,' he does not interrupt in the middle of them, but finishes them and then goes up. And one should not change the custom on account of the dispute. However, if he can hurry and finish up to the (end of the) paragraph, he should hurry; and if he cannot finish to the end of the paragraph, he should at least finish to a point where the topic concludes, but he should not hold things up for this. He should not read (the Torah portion) along with the chazzan; rather he should take care to incline his ear and listen to him. And all the more so he should not interrupt to tell the chazzan to make a 'Mi Shebeirach.' And it seems that if, in the middle of the 'Mi Shebeirach,' the chazzan forgot his name and asks him, all agree that he may answer him, on account of honor. And when he afterward returns to the Shema, he need only go back to the place where he stopped, even if it was a long passage and he thereby delayed enough to have finished the whole of it. All this is after the fact, when they have already called him up; but at the outset, even if he is (only) in the blessings of the Shema — and all the more so during the Shema itself — they should not call him up, even if there is no kohen present but him — for there is no concern here for a blemish, since he is engaged in the Shema — rather they call a Yisrael in his place, and it is permitted to call him by name and say 'in place of a kohen.' But some disagree and say that even in this there is a blemish to the kohen, since not everyone knows that he is engaged in the Shema; and it seems that one may rely (on the lenient view) and be lenient to call him up if he is standing between the paragraphs. It is better, if there is no kohen present but him, that he leave the synagogue before they call up the first (aliyah); and the same law applies to a Levi. And it seems obvious that if the Torah scroll is lying on the table and they have no one able to read from it except this one who is standing in the Shema and its blessings, all agree that he may interrupt for the honor of the Torah; but if it is easy for him to first finish to the (end of the) paragraph, he should finish. He should also then refrain from being the one who calls out the names of those called to go up to the Torah, because of the interruption.

(כז) בין הפרקים - ובין הפרקים דערבית ג"כ דינן כמו בשחרית [מ"א בסי' רל"ו] ועיין בבה"ל:

(27) 'Between the paragraphs' — the points between the paragraphs of the evening Shema also have the same law as those of the morning (Magen Avraham in siman 236). And see the Biur Halacha.

(כח) לא יפסיק - הטעם משום דכתיב וד' אלהים אמת לפיכך אין להפסיק בו והוא חמור אפילו מאמצע הפרק ועיין בביאור הגר"א:

(28) 'He does not interrupt' — the reason is that it is written, 'And Hashem, God, is truth,' therefore one may not interrupt within it (the joining of 'Hashem' to 'Emes'), and it is more stringent even than the middle of a paragraph. And see the Biur of the Vilna Gaon.

(כט) שלא להפסיק - אפילו בשהייה בעלמא:

(29) 'Not to interrupt' — even with a mere pause (of silence).

(ל) אלהיכם אמת - משמע שא"צ לומר יותר ויש שסוברין דכיון דויציב הוא ג"כ לשון אמת אין להפסיק בין אמת לויציב ובביאור הגר"א מסכים להשו"ע וטוב ליזהר לכתחלה:

(30) ''Eloheichem Emes'' — this implies that he need not say more (than the word 'Emes'). But some hold that since 'V'yatziv' is also an expression of truth, one should not interrupt between 'Emes' and 'V'yatziv.' In the Biur of the Vilna Gaon he agrees with the Shulchan Aruch, but it is good to be careful at the outset (and not interrupt there).

(לא) וממתין - פי' דאלו אם לא שהה משתקינן ליה כשחוזר ואומר אמת כמו בשמע שמע ומודים מודים אבל בשהה אף דלא משתיקין ליה מ"מ אינו צריך לחזור דלמה לו לכופלו פעם שניה. וכן בכל מקום שהוא פוסק באיזה ברכה מברכות ק"ש כשחוזר אח"כ אינו צריך לחזור אלא לתיבה שפסק ממנה ובתפלה עיין לקמן בסימן ק"ד ס"ה:

(31) 'And he waits' — meaning that if he did not pause, we silence him when he goes back and repeats 'Emes' — just as with one who says 'Shema Shema' or 'Modim Modim' (twice); but if he did pause, although we do not silence him, nevertheless he need not repeat it, for why should he double it a second time. And likewise, in every case where he interrupts during any of the blessings of the Shema, when he returns afterward he need only go back to the word from which he stopped. As for the Shemoneh Esrei, see below in siman 104:5.

(לב) אינו אומר אמן - בין אחר עצמו ובין אחר הש"ץ:

(32) 'He does not say Amen' — whether after his own (blessing) or after the chazzan.

(לג) אחר גאל ישראל - לשון עבר משום דהוא קאי על גאולת מצרים אבל בתפלת י"ח אומר גואל ישראל משום דרחמי נינהו ומתפלל על העתיד ובמערבית שנוהגין לומר בא"י מלך צור ישראל וגואלו נדחק הט"ז מאד לתרצו ובדגול מרבבה יישב קושיתו ומ"מ מפני קושיא זו נהגו אנשי מעשה לומר גם במערבית גאל ישראל:

(33) 'After Ga'al Yisrael' — in the past tense, because it refers to the redemption from Egypt; but in the Shemoneh Esrei one says 'Go'el Yisrael' (present tense), because those are words of supplication and he is praying for the future. As for the evening piyut in which the custom is to say 'Baruch Atah Hashem, King, Rock of Israel and its Redeemer,' the Taz labored greatly to resolve it, and the Dagul MeRevava settled his difficulty. Nevertheless, because of this difficulty, men of (scrupulous) deed have the practice to say 'Ga'al Yisrael' in the evening service as well.

(לד) וי"א - האי י"א ס"ל דאפילו על ברכת עצמו עונה כיון שהוא סיום של סדר ברכות של ק"ש ולא חשבי ליה להפסק בין גאולה לתפלה וע"כ קאמר רמ"א דמצד אחד מנהגנו הוא ג"כ כהי"א הזה דלא חשבינן ליה להפסק בין גאולה לתפלה וע"כ נוהגין לענות אחר הש"ץ אמן אבל אם מתפלל לבדו אין מנהגנו לענות אמן וכדלקמן בסימן רט"ו עי"ש:

(34) 'And some say' — This 'some say' holds that one answers Amen even to his own blessing, since it is the conclusion of the order of the Shema's blessings, and they do not consider it an interruption between redemption and prayer. And therefore the Rema says that on the one hand our custom too follows this 'some say,' in that we do not consider it an interruption between redemption and prayer; and therefore the custom is to answer Amen after the chazzan; but if one is praying alone, our custom is not to answer Amen, as (explained) below in siman 215, see there.

(לה) לענות וכו' - ודוקא אם לא התחיל עדיין הפסוק של אדני שפתי תפתח דמשם ואילך הוי כתפלה. יש מדקדקים שרוצים לצאת לכו"ע וממתינים בצור ישראל או בשירה חדשה כדי לענות אמן אחר הש"ץ וכתבו כל האחרונים שלא יפה הם עושים שהרי הוא באמצע הפרק של אמת ויציב ואין לענות שום אמן לבד משתי אמנים הנ"ל בס"ג בהג"ה גם לכתחלה ראוי להתחיל תפלת י"ח עם הש"ץ והקהל בשוה אלא עצה אחרת יש ונכון לעשותה כדי לצאת לכו"ע שיכוין לסיים עם הש"ץ בשוה ואז אינו מחוייב לענות אמן או שיתחיל שמ"ע מעט קודם הש"ץ דהיינו הפסוק ד' שפתי וגו' דבזה המעט ודאי ליכא קפידא דאין ניכר כלל הקדמתו:

(35) 'To answer, etc.' — and this applies specifically if he has not yet begun the verse 'Ado-nai sefasai tiftach' (which introduces the Amidah), for from there onward it is already like the prayer itself. There are meticulous ones who, wishing to satisfy all opinions, wait at 'Tzur Yisrael' or at 'Shirah chadashah' in order to answer Amen after the chazzan; but all the later authorities wrote that they do not act well, for that is in the middle of the paragraph of 'Emes v'yatziv,' and one should not answer any Amen there except the two Amens mentioned above in se'if 3 in the Rema's gloss. Also, at the outset it is fitting to begin the Shemoneh Esrei together with the chazzan and the congregation, all at once. Rather, there is another counsel, proper to follow in order to satisfy all opinions: that he aim to finish together with the chazzan at the same time, so that he is then not obligated to answer Amen; or that he begin the Shemoneh Esrei a little before the chazzan — namely the verse 'Hashem, sefasai...' and so on — for with this small amount there is surely no objection, since his getting ahead is not noticeable at all.

(לו) אחר הש"ץ - ר"ל אם אירע שהוא גמר קודם הש"ץ ולא התחיל עדיין השמ"ע ובנתיים גמר הש"ץ אבל אין צריך להמתין ע"ז לכו"ע:

(36) 'After the chazzan' — that is to say, if it happened that he finished before the chazzan and had not yet begun the Shemoneh Esrei, and in the meantime the chazzan finished (then he answers). But he need not wait for this, according to all opinions.

(לז) צריך לסמוך - עיין לקמן סימן קי"א:

(37) 'One must juxtapose' — see below, siman 111.

(לח) ולא יפסיק - אפילו בשהייה בעלמא ביניהם:

(38) 'And he may not interrupt' — even with a mere pause of silence between them.

(לט) שאמר גאל ישראל - והוא חמור מאמצע הפרק דאין להפסיק בו אפילו מפני היראה כמו בתפלה אם לא במקום שיש חשש סכנה:

(39) 'That he said Ga'al Yisrael' — and it is more stringent than the middle of a paragraph, in that one may not interrupt there even because of fear, just as in the Shemoneh Esrei, unless in a situation where there is a concern of danger (to life).

(מ) שלא הניח - ולא היה יכול להמתין בק"ש עד שיזדמן תפילין משום שהיה מתיירא שיעבור זמן ק"ש וה"ה אם מתיירא שיעבור זמן תפלה מתפלל בלי תפילין ותיכף כשיבואו אח"כ לידו באמצע היום או במנחה יניחם ויאמר איזה מזמור. צ"ע מי שאין לו תפילין בעת שהצבור מתפללין אם טוב יותר שיתפלל עם הצבור אף שהוא בלי תפילין ואח"כ כשיגיעו התפילין לידו יקיים מצות תפילין לבד או מוטב שיתעכב אחר תפלת הצבור כדי לשאול תפילין מחבירו כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין פסק המ"א דמוטב שיתעכב אחר תפלת הצבור וישאול תפילין כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין:

(40) 'Had not put on (tefillin)' — and he could not wait during the Shema until tefillin should become available, because he feared the time for the Shema would pass; and likewise, if he fears the time for prayer will pass, he prays without tefillin, and as soon as they later come to his hand — in the middle of the day or at Minchah — he puts them on and recites some psalm. It requires examination: one who has no tefillin at the time the congregation is praying — is it better that he pray with the congregation, even though he is without tefillin, and afterward, when tefillin reach his hand, fulfill the mitzvah of tefillin by itself; or is it better that he delay past the congregation's prayer in order to borrow tefillin from his fellow, so that he may recite the Shema and pray with tefillin? The Magen Avraham ruled that it is better he delay past the congregation's prayer and borrow tefillin, so that he may recite the Shema and pray with tefillin.

(מא) מניח אז - דתפילין יש להם שייכות לק"ש ותפלה טפי מציצית:

(41) 'He puts them on then' — for tefillin have a greater connection to the Shema and the prayer than tzitzis does.

(מב) עליהם - והפר"ח חולק וס"ל דכיון דשרי להניח תפילין בין גאולה לתפלה יכול לברך ג"כ ולא מיקרי הפסק וכן פסק בספר אבן העוזר אמנם הדה"ח והח"א ושאר הרבה פוסקים העתיקו כולם דברי השו"ע להלכה:

(42) 'Over them' — The Pri Chadash disagrees and holds that since it is permitted to put on tefillin between redemption and prayer, he may also recite the blessing, and it is not considered an interruption; and so ruled the Even HaOzer. Nevertheless, the Derech HaChaim, the Chayei Adam, and many other authorities all cited the words of the Shulchan Aruch as the halacha.

(מג) שיתפלל - שממשמש בהם ומברך עליהם:

(43) 'Until he prays' — at which point he handles them and recites the blessing over them.

(מד) לא יניח אז - דע"כ אם ירצה להתעטף בטלית יהיה מוכרח לעמוד בשתיקה בלי להתחיל י"ח והוי השתיקה הפסק ולא הותר כ"א לתפילין:

(44) 'He does not put (a tallis) on then' — for perforce, if he wishes to wrap himself in a tallis, he would be compelled to stand in silence without beginning the Shemoneh Esrei, and that silence would be an interruption; and (this) was permitted only for tefillin.

(מה) מניחן - שאין הנחת התפילין ולבישת הטלית הפסק שהרי אפילו יכול לקרות ולעסוק במלאכתו בעוד שהוא קורא וכדלעיל בסימן ס"ג ס"א:

(45) 'He puts them on' — for the putting-on of tefillin and the donning of a tallis is not an interruption, since he may even recite (the Shema) while engaging in his work as he reads, as (explained) above in siman 63:1.

(מו) שקודם גאל ישראל - ר"ל קודם שאמר ברוך אתה ד' דלאחר מכן בודאי אסור להפסיק בשום דבר אלא יסיים גאל ישראל ויניח התפילין בלי ברכה ועיין בסמוך מה שכתבנו בשם מאמר מרדכי:

(46) 'That before Ga'al Yisrael' — that is to say, before he has said 'Baruch Atah Hashem,' for after that it is certainly forbidden to interrupt for anything; rather he finishes 'Ga'al Yisrael' and puts on the tefillin without a blessing. And see nearby what we wrote in the name of the Maamar Mordechai.

(מז) יברך וכו' - נראה פשוט דכאן אסור לומר ברוך שם כבוד וכו' שנוהגין לומר אחר ברכת על מצות גם נכון שלא יברך בזה כ"א ברכה אחת להניח דבלא"ה הרבה פוסקים סוברין כן וכנ"ל בסימן כ"ו עי"ש:

(47) 'He recites the blessing, etc.' — it seems obvious that here it is forbidden to say 'Baruch Shem Kevod...' and so on, which is customarily said after the blessing 'al mitzvas (tefillin)'; it is also proper that he recite here only the single blessing 'lehani'ach,' for in any case many authorities hold this way, as (stated) above in siman 26, see there.

(מח) והכי נהוג - ומוכח מדברי האחרונים דהכי קי"ל:

(48) 'And so is the practice' — and it is proven from the words of the later authorities that this is how we rule.

(מט) וקדושה - וכן ברכו ומודים ויראה לצמצם שיכרע בתחלת התפלה בעת שהצבור שוחין עצמן במודים:

(49) 'And Kedushah' — and likewise Barchu and Modim. And he should take care to time it so that he bows at the beginning of the (Shemoneh Esrei) prayer at the moment the congregation bows themselves at Modim (thereby joining them without a verbal interruption).

(נ) בין גאולה - יש מאחרונים שכתבו דבשבת מותר לענות קדיש וקדושה וכל הני שדומים להם הנזכרים לעיל בס"ג בין גאולה לתפלה ועיין לקמן בסימן קי"א:

(50) 'Between redemption' — some of the later authorities wrote that on Shabbos it is permitted to answer Kaddish, Kedushah, and all those similar things mentioned above in se'if 3, (even) between redemption and the prayer. And see below in siman 111.

(נא) וכיצד עושה - ר"ל אם עדיין לא שמע קדושה או ברכו:

(51) 'And how does he manage' — that is to say, if he has not yet heard Kedushah or Barchu (and wishes to be able to answer).

(נב) ממתין בש"ח - לאחר שאמר עושה פלא וכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד כל שלא אמר ברוך אתה ד' יכול לענות ולאחר כן צריך להתחיל מראש שירה חדשה או עכ"פ מצור ישראל דהוא התחלת הענין וכעין מה שכתב המ"א בסק"ג וגם הלא צריך לאמר מעין החתימה סמוך לחתימה לכתחלה [מאמר מרדכי]:

(52) 'He waits at Shirah chadashah' — after he has said 'oseh feleh.' All this is at the outset; but after the fact, as long as he has not said 'Baruch Atah Hashem,' he may answer. And afterward he must begin again from the start of 'Shirah chadashah,' or at least from 'Tzur Yisrael,' which is the beginning of the passage — similar to what the Magen Avraham wrote in se'if katan 3. And besides, one must, at the outset, say something of the theme of the concluding blessing just before the conclusion (Maamar Mordechai).

(נג) כתקנה - אבל לא שלא יצא כלל ידי ק"ש דהא קי"ל דברכות אין מעכבות לק"ש אלא שעי"ז הק"ש שלו ג"כ איננו כראוי ויחזור עכ"פ לאמרה אחר התפלה אם לא אמרה קודם התפלה וכדלעיל בסימן ס' ס"ב. וטוב שיאמר עוד הפעם ק"ש [ברכי יוסף]. כתב הטור בשם הירושלמי צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים ומלכות וקריעת ים סוף ומכות בכורות עי"ש ומשמע ברשב"א ברכות י"א דלעכובא הוא אפילו דיעבד [וצ"ע מברכות י"ד ע"ב בגמרא והא בעי לאדכורי וכו' ושרנו לך ר"ל מי כמוכה עד סוף הברכה וכפרש"י דלפ"ז חסר מכות בכורות ודוחק לחלק בין שחרית לערבית ואולי נוסח אחר היה להם בסוף שהיה בתוכו ג"כ ספור מכות בכורות וגם מירושלמי ברכות פ"א הלכה ו' משמע קצת דהוא רק לכתחלה עי"ש וצ"ע למעשה]. אם החליף ברכה של שחרית לערבית או להיפך אם עדיין לא אמר השם של סוף הברכה יחזור לתחלת הברכה ואם אמר השם יסיים ואין צריך לחזור [ח"א בשם ה"ר מנוח]:

(53) 'As it was ordained' — but not that he has not fulfilled his obligation of the Shema at all, for we hold that the blessings do not hold back (i.e., are not indispensable to) the Shema; rather, through this (omission) his Shema too is not as it ought to be, and he should at least go back and recite it after the prayer, if he did not recite it before the prayer, as (explained) above in siman 60:2. And it is good that he recite the Shema once more (Birkei Yosef). The Tur wrote in the name of the Yerushalmi that in 'Emes v'yatziv' one must mention the Exodus from Egypt, (God's) kingship, the splitting of the Sea of Reeds, and the plague of the firstborn, see there. It is implied in the Rashba (Berachos 11) that this is indispensable, even after the fact. (But this requires examination from Berachos 14b in the Gemara: 'But he needs to mention... and v'sharnu lecha' — that is to say, from 'Mi chamocha' to the end of the blessing, according to Rashi — for according to this the plague of the firstborn is missing, and it is forced to distinguish between the morning and the evening; perhaps they had a different text at the end that also contained mention of the plague of the firstborn. And also from the Yerushalmi, Berachos ch. 1 halacha 6, it is somewhat implied that this is only at the outset, see there; and it requires examination in practice.) If he exchanged the morning blessing for the evening one, or vice versa: if he has not yet said the Divine Name of the end of the blessing, he goes back to the beginning of the blessing; and if he has (already) said the Name, he concludes (with the correct wording) and need not go back (Chayei Adam in the name of Rabbeinu Manoach).

(נד) ואין לו פנאי - צ"ע וכי מי התיר לו לפסוק מפני שאין לו פנאי אלא מי שאין לו פנאי יקרא ק"ש לבדה בלא ברכות ואח"כ כשיהיה לו פנאי יקרא ק"ש וברכותיה ויתפלל וכדלעיל בסימן ס' ס"ב [מ"א] ובספר נהר שלום כתב דמ"מ דין הרמ"א הוא אמת ונכון הוא היכא שקרא ק"ש כי היה סבור שיוכל לגמור כל התפלה ושוב אחר שקרא ק"ש מוכרח הוא מחמת איזה אונס להפסיק ובהא קאמר דעדיף הוא טפי שיפסיק אחר ד' אלהיכם אמת ואח"כ כשיבא להתפלל יתחיל ויציב וכו' אבל היכא שידע מעיקרא שלא יהיה לו פנאי לקרות ק"ש ולהתפלל וירא שמא יעבור זמן ק"ש עד שיהיה לו פנאי גם הוא מודה להמ"א שיקרא ק"ש לבדו וכעין זה תירץ ג"כ הפמ"ג עי"ש:

(54) 'And he has no leisure' — this requires examination: who permitted him to interrupt (his Shema) merely because he has no leisure? Rather, one who has no leisure should recite the Shema by itself, without the blessings, and afterward, when he has leisure, recite the Shema with its blessings and pray, as (explained) above in siman 60:2 (Magen Avraham). The Nahar Shalom wrote that nevertheless the Rema's ruling is true and correct in a case where he recited the Shema because he thought he would be able to complete the entire prayer, and then, after reciting the Shema, he is compelled by some unavoidable circumstance to interrupt. In such a case he (the Rema) says that it is better that he interrupt after 'Hashem Eloheichem Emes,' and afterward, when he comes to pray, begin 'V'yatziv' and so on. But where he knew from the outset that he would not have leisure to recite the Shema and pray, and he fears the time for the Shema may pass before he has leisure, he too concedes to the Magen Avraham that he should recite the Shema by itself; and the Pri Megadim resolved (the difficulty) in a similar way, see there.