(א) לא יצא - שנאמר והיו הדברים האלה וגו' בהוויתן יהו ואף פרשת ויאמר כשתקנו רבנן לאומרה משום מצות זכירת יציאת מצרים ג"כ כעין זה תקנוה:

(1) "He has not fulfilled his obligation" — for it says, "And these words shall be...," [which teaches that] they must remain in their existing order. And even the parsha of "Vayomer" — when the Rabbis instituted to say it because of the mitzvah of remembering the Exodus from Egypt — they likewise instituted it to be said in this same [ordered] manner.

(ב) הפסוקים - וכ"ש אם סירס את התיבות [פמ"ג]:

(2) "The verses" — and all the more so if he transposed the words [within a verse, he has not fulfilled his obligation] [the Pri Megadim].

(ג) שאינה סמוכה וכו' - ר"ל שאינו אלא תקנת חכמים שהם סדרום כך כמו שאמרו למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות וכו':

(3) "Because it is not adjacent, etc." — that is to say, [the sequence of the parshiyot] is only a Rabbinic ordinance, for it was they who arranged them in this order, as they said: why does "Shema" precede "Vehaya im shamoa"? So that one first accepts upon himself the yoke of the Kingdom of Heaven, and only afterwards accepts upon himself the yoke of the commandments, etc.

(ד) וטעה בה - כתב הפר"ח דוקא טעה אבל בהזיד ובמתכוין חוזר לראש כמו לענין תפלה לקמן בסימן קי"ד ס"ז והמ"א לקמן בסימן ק"ד סק"ו מסתפק בזה עי"ש ובסימן ס"ה יתבאר דבר זה במ"ב בעזה"י עי"ש בס"ק א' ובבה"ל:

(4) "And erred in it" — the פר"ח writes that this applies specifically when he erred [unintentionally], but if he did so deliberately and intentionally, he returns to the beginning [of the entire Shema], as regarding prayer below in siman 114, se'if 7. And the Magen Avraham below in siman 104, sk 6, is in doubt about this; see there. And in siman 65 this matter will be explained in the Mishnah Berurah, with God's help; see there in sk 1 and in the Beur Halacha.

(ה) פסוק אחד - ואם דילג תיבה אחת י"א שבזה די שיחזור לאותו התיבה ויגמור אם הוא במקום שמתחיל ענין בפני עצמו כגון שדילג מפסוק ושננתם תיבת ודברת אבל בספר אליהו רבא הכריע מכמה ראשונים דצריך לחזור לעולם לראש אותו הפסוק:

(5) "One verse" — but if he skipped only a single word, some say that in this case it is enough for him to return to that word and complete [from there], provided it is at a place that begins a self-contained matter, for example, he skipped the word "vedibarta" from the verse "veshinantam." But in the sefer Eliyah Rabbah he ruled decisively, based on several Rishonim, that one must always return to the beginning of that verse.

(ו) וגומר הפרשה - דאם יאמר רק אותו הפסוק הו"ל קריאה למפרע. ואפילו אם לא נזכר שדילג הפסוק מפרשה ראשונה רק עד אחר שאמר גם פרשה שאחריה אפ"ה די במה שיאמר מן הדילוג עד סוף הפרשה ראשונה דסדר הפרשיות אין מעכב:

(6) "And completes the parsha" — for if he were to say only that [skipped] verse, it would constitute a reading out of order. And even if he did not realize that he had skipped the verse from the first parsha until after he had already said the parsha following it as well, even so it is enough for him to say from the point of the skip to the end of the first parsha, for the order of the parshiyot is not indispensable.

(ז) לראש הפרשה - מחמת ספק אפילו היה זה בפרשה שניה ואפילו למ"ד פרשה שניה דרבנן דכיון דעסוק בק"ש צריך לתקן הכל ואם היה זה בפרשה ראשונה תלוי בזה אם זוכר שאמר שמע בכונה וגם בשכמל"ו חוזר לואהבת ואם אינו זוכר שאמר שמע בכוונה בלא"ה חוזר לראש כי כיון שלא קראה בכונה הוי כלא קרא כלל את הפסוק שמע וממילא צריך לקרות כל זו הפרשה שלא יהיה הקריאה למפרע ויקראנה בלחש או ימתין מעט שלא יראה כקורא שמע שמע:

(7) "To the beginning of the parsha" — because of the doubt. This is so even if this occurred in the second parsha, and even according to the opinion that the second parsha is Rabbinic, for since he is [already] engaged in the recitation of Shema, he must set everything right. And if this occurred in the first parsha, it depends on the following: if he remembers that he said "Shema" with proper intent, and also "Baruch shem kevod malchuto le'olam va'ed," he returns [only] to "Ve'ahavta." But if he does not remember having said "Shema" with intent, then in any case he returns to the beginning, because since he did not recite it with intent, it is as though he did not read the verse "Shema" at all, and consequently he must read this entire parsha so that the reading not be out of order. He should read it quietly, or wait a little, so that he not appear to be reciting "Shema, Shema" [twice].

(ח) ואינו יודע - ומיירי שאינו זוכר כלל שום תיבה שאמר מפרשה שנייה וגם מיירי שעדיין לא התחיל תיבת ויאמר דאם אחר שהתחיל ויאמר עלה לו הספק על לבו תלינן דמסתמא אמר גם פרשה שניה כפי הרגלו:

(8) "And does not know" — and this speaks of a case where he does not recall at all any word he said from the second parsha; and it also speaks of a case where he has not yet begun the word "Vayomer" [the third parsha]. For if the doubt arose in his mind only after he had begun "Vayomer," we assume that he presumably said the second parsha as well, in accordance with his habit.

(ט) עומד בוכתבתם - והא דלא קאמר בוקשרתם משום דיש הפרש דוקשרתם הראשון הוא בקמץ שהוא לשון יחיד והשני הוא בסגול שהוא לשון רבים. וט"ז כתב עוד טעם שאין דרך לטעות באמצעה דיוכל להרגיש לפי הזמן שהתחיל לקרות אבל כשהוא עומד בסוף שיש כאן קצת זמן ארוך שפיר יוכל לפעמים לטעות דשמא סיים הפרשה שניה:

(9) "Standing at 'uchtavtam'" — and the reason [the Shulchan Aruch] does not speak of standing at "ukshartam" is because there is a distinction: the first "ukshartam" has a kamatz, which is singular, while the second has a segol, which is plural [so one is unlikely to confuse them]. And the Taz writes a further reason: that one does not usually err in the middle of the parsha, for he can sense [where he is] according to the time that has elapsed since he began reciting; but when he is standing at the end, where a somewhat longer time has passed, he may indeed sometimes err, [thinking] that perhaps he had already finished the second parsha.

(י) אם התחיל - ר"ל ונסתפק לו אח"כ פן אמר הלמען ירבו אחר וכתבתם שבפרשה ראשונה אפ"ה אין צריך לחזור דמסתמא אמר כפי ההרגל לומר למען ירבו אחר וכתבתם שבשניה ומכ"ש אם מצא עצמו בתיבה אחרת באמצע הפרשה חזקה שאמר כל מה שלמעלה מזה ולא דילג פסוק או תיבה [אחרונים]:

(10) "If he began" — that is to say, and afterwards a doubt arose for him, lest he had said the "lema'an yirbu" after the "uchtavtam" of the first parsha — even so he need not go back, for he presumably said it according to habit, namely to say "lema'an yirbu" after the "uchtavtam" of the second parsha. And all the more so, if he found himself at some other word in the middle of the parsha, there is a presumption that he said everything preceding it and did not skip a verse or a word [the Acharonim].

(יא) אין צריך לחזור - כ"ז כשקורא ביחיד אבל אם הוא קורא עם הצבור ורואה שהש"ץ עומד בוכתבתם שבפרשה ראשונה או סמוך לו יחזור לוכתבתם שבראשונה דמוכחא מלתא שטעה ולא נקט סירכיה ואזיל וכן לאידך גיסא אם עומד בוכתבתם דפסק בשו"ע דחוזר לוכתבתם הראשון אם רואה שהש"ץ והצבור עומדים בוכתבתם שבשניה או סמוך לו מלפניו או מלאחריו יאמר ג"כ אח"כ הפסוק למען ירבו דהא מסתמא הוא קרא ג"כ השניה כמותם ורגלים לדבר איכא. ודין אם שינה באיזה ברכה מכפי מה שטבעו לה חכמים שכתב המ"א בשם הרמב"ם יבואר אי"ה בסימן ס"ח במ"ב עי"ש:

(11) "He need not go back" — all this is when he recites alone; but if he recites with the congregation and sees that the chazzan (the prayer leader) is at the "uchtavtam" of the first parsha, or close to it, he returns to the "uchtavtam" of the first parsha, for the matter is evident that he erred and was not merely proceeding along by force of habit. And likewise on the other side: [in the case] where he is standing at "uchtavtam," concerning which the Shulchan Aruch ruled that he returns to the first "uchtavtam" — if he sees that the chazzan and the congregation are at the "uchtavtam" of the second parsha, or close to it, whether before it or after it, he too should afterwards say the verse "lema'an yirbu," for he too presumably read the second parsha like them, and there is [supporting] evidence for the matter. And the law concerning one who altered some blessing from the form that the Sages coined for it, which the Magen Avraham wrote in the name of the Rambam, will be explained, God willing, in siman 68 in the Mishnah Berurah; see there.