(א) אומרים וכו' - כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישים ועיין באחרונים שקראו תגר ע"ז שנאספים עשרה ב"א ואומרים כמה קדישים על פסוקי תורה או משנה או גמרא. עשרה יהודים לועזים שאין מי שיודע בלשון הקודש להוציא אותם י"ח יוכל אחד מהם להיות ש"ץ ולומר קדיש וקדושה בלשון לע"ז:

(1) On the words 'We say, etc.': Just as it is good to minimize in blessings, so it is good to minimize in Kaddishes; and see in the later authorities who protested against this — that ten people gather and say many Kaddishes over verses of Torah, or Mishnah, or Gemara. Ten foreign-speaking Jews among whom none knows the Holy Tongue to discharge their obligation — one of them may serve as chazzan and say Kaddish and Kedushah in the foreign language.

(ב) קדיש - פי' אחר פסוקי דזמרה ובעינן עשרה שכל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו וקה"ת ונשיאת כפים אין אומרים אותו בפחות מעשרה שנא' ונקדשתי בתוך בני ישראל וילפינן בגז"ש דתוך תוך ממרגלים דכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב נשאר עשרה וקוראין עדה. וכל הקדישים שוין לזה אפילו קדיש דרבנן שאחר הלימוד. כתב הט"ז דבעת אמירת פסוקי דזמרה א"צ עשרה דאפילו אם אמרוהו ביחידות כל שיש עשרה בשעת אמירת הקדיש די בכך וכן אם התחילו להתפלל ערבית ביחידות ובאו עשרה לעת אמירת הקדיש יכול לומר הקדיש וכן בכל לימוד שאדם לומר פסוקים או אגדה או באמירת עלינו או באמירת אשרי שקודם מנחה או באמירת תהלים בבקר אם היה בלי מנין ונזדמן תיכף מנין שיש לומר קדיש ומ"א בסימן ס"ט ורל"ד לא כ"כ וכן מהגר"א בסימן רל"ד מוכח כהמ"א ע"כ הסכימו האחרונים [הפמ"ג ודה"ח וש"פ] דהנכון שיאמרו אח"כ מזמור או ג' פסוקים ויאמרו קדיש. ועיין בפמ"ג במ"ז אות ג' דמוכח מיניה דלענין פסוקי דזמרה ולענין תפלת ערבית גם המ"א מודה להט"ז:

(2) On the word 'Kaddish': That is, the Kaddish said after Pesukei DeZimra. And we require ten, for any matter of holiness — such as Kaddish, Kedushah, Barchu, the reading of the Torah, and the priestly blessing — is not said with fewer than ten, as it says, 'And I shall be sanctified among the Children of Israel,' and we derive it by a gezeirah shavah (verbal analogy) of 'among'–'among' from the spies, as it is written, 'How long shall this evil congregation...' — for once Yehoshua and Calev departed, ten remained, and they are called a 'congregation.' And all the Kaddishes are equal in this, even the Rabbinic Kaddish said after study. The Taz wrote that at the time of saying Pesukei DeZimra one does not need ten, for even if they said it individually, as long as there are ten at the time of saying the Kaddish, that suffices; and likewise if they began to pray Maariv individually and ten came by the time of the Kaddish, he may say the Kaddish; and likewise in any study where a person says verses or Aggadah, or when saying Aleinu, or Ashrei before Minchah, or Tehillim in the morning, if it was without a minyan and a minyan then chanced to arrive when a Kaddish is to be said. But the Magen Avraham, in simanim 69 and 234, did not write so, and likewise from the Vilna Gaon in siman 234 it is proven like the Magen Avraham. Therefore the later authorities agreed [the Pri Megadim, the Derech HaChaim, and other authorities] that the proper course is to afterward say a psalm or three verses and then say Kaddish. And see the Pri Megadim in the Mishbetzos Zahav, os 3, from which it is proven that regarding Pesukei DeZimra and the evening prayer, even the Magen Avraham concedes to the Taz.

(ג) זכרים וכו' - לאפוקי נשים ועבדים וקטנים וה"ה טומטום ואנדרוגינוס וחצי עבד וחצי בן חורין אינו מצטרף [פמ"ג]:

(3) On the words 'males, etc.': This excludes women, slaves, and minors. And the same applies to a tumtum, an androgynos, and one who is half-slave and half-free — he does not combine. [Pri Megadim]

(ד) גדולים - עיין פר"ח סימן ס"ט שקרא ערער על המקומות שנוהגין שהקטן אומר קדיש וברכו והקהל עונים אחריו דשלא כדין הם עושים ואפילו אם יש עשרה אנשים גדולים חוץ ממנו ועיין בפמ"ג שם שמצדד ג"כ להחמיר בזה לכתחלה. כתב בהלק"ט סי' מ"ח כששנים או ג' אומרים קדיש יחד ואחד מקדים אם באים כל אחד תוך כדי דיבור יענה עם הראשון או עם האחרון אמן ויעלה לכולם ואם יש הפסק יענה על כל אחד ואחד. אדם הנוצר ע"י ספר יצירה אם מצטרף ליו"ד ולכל דבר שבקדושה עיין בתשובת חכם צבי סי' ס"ג ובספר עיקרי דינים מה שכתב בענין זה:

(4) On the word 'adults': See the Pri Chadash, siman 69, who protested against the places where the custom is that a minor says Kaddish and Barchu and the congregation answers after him, that they act improperly — and this even if there are ten adult men besides him. And see the Pri Megadim there, who also inclines to be stringent in this initially. The Halachos Ketanos, siman 48, wrote: when two or three say Kaddish together and one precedes, if each comes within 'toch kedei dibbur' (a short span of speech), he answers Amen with the first or with the last, and it counts for all of them; but if there is an interruption, he answers for each and every one. As to whether a person created by means of the Sefer Yetzirah combines for the ten and for any matter of holiness, see the Responsa of the Chacham Tzvi, siman 63, and the Sefer Ikarei Dinim, what he wrote on this matter.

(ה) וה"ה לקדושה - וה"ה לכל חזרת הש"ץ שצריך עשרה דמקרי דבר שבקדושה מפני הקדושה שיש בה [מגילה כ"ג והר"ן שם] אין פוחתין משבעה קדישים בכל יום כנגד שבע ביום הללתיך דהיינו א' אחר פסוקי דזמרה שהוא אחר ישתבח וב' חצי קדיש אחר תפלת י"ח ברכות וג' אחר סדר קדושה ובו אומרים ג"כ תתקבל צלותהון שהוא שייך ג"כ לתפלת י"ח וד' אחר עלינו שיש בו אמירת פסוקים וה' אחר אשרי במנחה וששי אחר תפלת מנחה ז' אחר ק"ש של ערבית קודם תפלת י"ח וקדיש שאחר תפלת ערבית אף דהוא ג"כ מצוה לא קחשבינן בכלל אלו השבעה עי"ש בלבוש הטעם:

(5) On the words 'and the same applies to Kedushah': And the same applies to the entire repetition of the chazzan, which requires ten, for it is called a matter of holiness because of the Kedushah within it. [Megillah 23, and the Ran there] One does not say fewer than seven Kaddishes each day, corresponding to 'Seven times a day I praise You.' That is: (1) after Pesukei DeZimra, which is after Yishtabach; (2) the half-Kaddish after the Shemoneh Esrei of eighteen blessings; (3) after the order of Kedushah — and in it one also says 'May their prayers be accepted,' which belongs also to the Shemoneh Esrei; (4) after Aleinu, which contains the saying of verses; (5) after Ashrei at Minchah; (6) after the Minchah prayer; (7) after the Shema of the evening, before the Shemoneh Esrei. And the Kaddish after the evening Shemoneh Esrei, though it too is a mitzvah, we do not count among these seven; see there in the Levush for the reason.

(ו) אם התחיל - וה"ה בכל דבר שצריך עשרה כגון נ"כ וקריאת התורה והפטרה בנביא גומרין כל מה ששייך לענין זה כיון שכבר התחילו בו בעשרה אבל לא מתחילין מה שהוא ענין אחר:

(6) On the words 'If he began': And the same applies to anything that requires ten, such as the priestly blessing, the reading of the Torah, and the Haftarah in a prophet: they finish all that pertains to this matter, since they already began it with ten; but they do not begin what is a separate matter.

(ז) לומר קדיש - ואם התחיל לומר ישתבח בעשרה ויצאו מקצתן וכן אם התחיל לומר אשרי שקודם מנחה בעשרה ויצאו מקצתן מסתפק הפמ"ג דאולי יוכל לומר הקדיש שאחר זה כי הקדיש שייך לישתבח ואשרי. ועי' בשע"ת בשם א"ר אמנם בספר מאמר מרדכי ובדרך החיים ובח"א כולם פסקו דלא יוכל לומר הקדיש בזה:

(7) On the words 'to say Kaddish': And if one began to say Yishtabach with ten and some left, and likewise if one began to say Ashrei before Minchah with ten and some left, the Pri Megadim is in doubt: perhaps he may say the Kaddish that follows, since the Kaddish belongs to Yishtabach and to Ashrei. And see the Shaarei Teshuvah in the name of the Eliyah Rabbah. However, the Maamar Mordechai, the Derech HaChaim, and the Chayei Adam all ruled that he may not say the Kaddish in this case.

(ח) או קדושה - לאו דוקא דה"ה אפילו רק באבות וכדלקמיה בס"ג ואפשר דנקט לרבותא דסיפא דאפילו בזה דוקא אם נשתיירו רובן:

(8) On the words 'or Kedushah': This is not precise, for the same applies even if he began only with Avos, as stated further in se'if 3; and it is possible that he mentioned Kedushah for the stringency of the latter clause — that even in this case, only if the majority remained.

(ט) אותו הקדיש - ואם היה הקדיש שקודם ברכו כתב הדה"ח בשם א"ר דיוכל לומר ג"כ הברכו דכולא חדא ענינא הוא. ובספר מאמר מרדכי חולק ע"ז עי"ש:

(9) On the words 'that Kaddish': And if it was the Kaddish that precedes Barchu, the Derech HaChaim wrote in the name of the Eliyah Rabbah that he may also say the Barchu, for it is all one matter. But the Maamar Mordechai disagrees with this; see there.

(י) הקדושה - וה"ה כל תפלת י"ח. ולפי מה שמבואר בהג"ה שבסעיף ג' גומר גם החצי קדיש וקדיש שלם שלאחריה. וכתבו האחרונים דיאמר ג"כ ברכה דאלהינו ברכנו בברכה המשולשת וכו' דכל שהתחיל בתפלת י"ח גומרה אע"ג דתנן אין נושאין כפים בפחות מעשרה ואפילו אם התחיל התפלה בעשרה וכדאיתא בר"ן וב"י היינו דוקא נ"כ ממש ומשום שהוא ענין אחר אבל תפלת אלקינו יאמר מאחר שהתחיל בתפלת י"ח וג"ז שייך לתפלת י"ח:

(10) On the word 'the Kedushah': And the same applies to the entire Shemoneh Esrei. And according to what is explained in the gloss on se'if 3, he also finishes the half-Kaddish and the full Kaddish that follow it. And the later authorities wrote that he should also say the blessing 'Our God, bless us with the threefold blessing,' etc., for whoever began the Shemoneh Esrei finishes it, even though we learned that one does not perform the priestly blessing with fewer than ten, even if he began the prayer with ten, as stated in the Ran and the Beis Yosef — that refers specifically to the actual priestly blessing, because it is a separate matter; but the prayer of 'Our God' he does say, since he began the Shemoneh Esrei, and this too belongs to the Shemoneh Esrei.

(יא) רובן - היינו ששה ולא בעינן רובא דמינכר [פמ"ג]:

(11) On the word 'the majority': That means six, and we do not require a discernible majority. [Pri Megadim]

(יב) עבירה היא - נ"ל שר"ל אם אינו ממתין עד שיגמרו אותו הענין אבל אם ממתין עד שיגמרו הענין די בזה כגון אם אחד הצטרף עם ט' לברכו אינו מחוייב להמתין על צירוף של חזרת הש"ץ שהוא ענין אחר ואם היה עמהם בצירופם בעת שהתחיל הש"ץ בקול רם צריך להמתין עד שיגמרו כל סדר הקדושה וקדיש שלם שלאחריה וכן כל כי האי גווני:

(12) On the words 'it is a transgression': It seems to me that this means: if he does not wait until they finish that matter; but if he waits until they finish the matter, that suffices. For example, if one joined nine for Barchu, he is not obligated to wait to be counted for the chazzan's repetition, which is a separate matter; but if he was among those counted at the time the chazzan began aloud, he must wait until they finish the entire order of Kedushah and the full Kaddish that follows it; and so in all cases of this kind.

(יג) אבל אם נשארו וכו' - עיין בבה"ל:

(13) On the words 'but if there remained, etc.': See the Biur Halachah.

(יד) מותר לצאת - והוא שכבר שמעו קדושה והקדישים עד עלינו:

(14) On the words 'he is permitted to leave': And that is provided they have already heard Kedushah and the Kaddishes up to Aleinu.

(טו) אפילו קדושה - וה"ה דגומר הש"ץ כל תפלת י"ח ולא נקט קדושה אלא משום דלא נימא דהוא ענין אחר:

(15) On the words 'even Kedushah': And the same applies that the chazzan finishes the entire Shemoneh Esrei; and the Shulchan Aruch mentioned Kedushah only so that we should not say it is a separate matter.

(טז) לאחר שהתחילו - נקט האי לישנא לאפוקי ממהר"ש שהובא בד"מ שרוצה להקל בזה אבל באמת לפי הסכמת הפוסקים הוא אפילו אם התפלה בלחש היה ג"כ בעשרה דינא הוא שלא יתחיל הש"ץ בקול רם בפחות מעשרה:

(16) On the words 'after they began': He used this wording to exclude the view of the Maharshal, cited in the Darchei Moshe, who wished to be lenient in this; but in truth, according to the consensus of the authorities, even if the silent prayer too was with ten, the law is that the chazzan should not begin aloud with fewer than ten.

(יז) להתפלל יוצר - עיין באחרונים שהסכימו דאפילו לא אמרו רק קדיש וברכו בעשרה ויצאו מקצתן קודם שהתחילו כלל ברכת יוצר מקרי כמו שהתחילו כבר בעשרה ויכולין להוציא אחרים עד שמ"ע אפילו בפחות מעשרה:

(17) On the words 'to pray Yotzer': See the later authorities who agreed that even if they said only Kaddish and Barchu with ten and some left before they began the Yotzer blessing at all, it is considered as if they already began with ten, and they may discharge others' obligation up to the Shemoneh Esrei, even with fewer than ten.

(יח) וקדושה - לאו דוקא דאפילו עדיין לא אמרו קדושה כיון שהתחילו להתפלל בקול רם ואפילו רק באבות לבד גומרים אף הקדיש שלם:

(18) On the word 'and Kedushah': This is not precise, for even if they have not yet said Kedushah, since they began to pray aloud, and even only with Avos alone, they finish even the full Kaddish.

(יט) הקדיש שלם - וכ"ש החצי קדיש שאחר תפלת י"ח:

(19) On the words 'the full Kaddish': And all the more so the half-Kaddish after the Shemoneh Esrei.

(כ) שלאחריה - אבל הקדיש שאחר עלינו לא יאמר בזה ואפילו אם התחיל לומר עלינו בעשרה ויצאו מקצתן ג"כ לא יאמר הקדיש דאינו אלא מנהג ומכ"ש לשיר היחוד או לקדיש שאומרים למזמור או אחר הלימוד דצריך דוקא מנין בשעת קדיש:

(20) On the word 'that follows it': But the Kaddish after Aleinu he does not say in this case; and even if he began to say Aleinu with ten and some left, he likewise does not say the Kaddish, for it is only a custom; and all the more so for the Shir HaYichud, or for the Kaddish said over a psalm or after study, for these specifically require a minyan at the time of the Kaddish.

(כא) בתורה - אם אירע כן ביום ב' וה':

(21) On the words 'from the Torah': If this happened on a Monday or Thursday, when the Torah is read.

(כב) לק"ש וברכותיה - ומשו"ה אם התחילו ברכת ערבית בעשרה או אפילו רק ברכו לחוד ואח"כ יצאו מקצתן אין לו רק לגמור הקדיש שקודם התפלה לפי שהקדיש שייך לברכת ק"ש אבל לא יאמר הקדיש שאחר תפלת י"ח לפי שהתפלה אינה חבור לברכות של ק"ש וכ"ש סדר קדושה וקדיש במוצאי שבת אבל אם היו עשרה בשעה שהתחילו להתפלל תפלת ח"י בלחש ואח"כ יצאו מקצתן י"ל הקדיש שלם שלאחר התפלה דהקדיש שייך לתפלה ובמו"ש יכול לומר הח"ק שאחר התפלה וגם הסדר קדושה וקדיש שלם שאח"כ לפי שכל זה שייך לתפלה כמו בשחרית:

(22) On the words 'to Shema and its blessings': And therefore, if they began the evening blessings with ten, or even only Barchu alone, and afterward some left, he may only finish the Kaddish before the prayer, since that Kaddish belongs to the blessings of Shema; but he may not say the Kaddish after the Shemoneh Esrei, since the evening prayer is not joined to the blessings of Shema, and all the more so the order of Kedushah and Kaddish on Motzaei Shabbos. But if there were ten when they began to pray the Shemoneh Esrei silently and afterward some left, he may say the full Kaddish after the prayer, since that Kaddish belongs to the prayer; and on Motzaei Shabbos he may say the half-Kaddish after the prayer, and also the order of Kedushah and the full Kaddish thereafter, since all this belongs to the prayer, as at Shacharis.

(כג) ע"י חומש וכו' - דלא מחשבינן הקטן לאיש ע"י שאוחז חומש בידו:

(23) On the words 'by means of a Chumash, etc.': For we do not reckon the minor as an adult by virtue of his holding a Chumash in his hand.

(כד) בשעת הדחק - ר"ל אפילו בלי חומש וכדעת היש מתירין הנ"ל. ודוקא אחד ולא ב' ובלבוש כתב שלא ראה נוהגין לצרפו אפילו בשעת הדחק ובזמנינו נוהגים לצרף קטן ע"י חומש שבידו ומיהו דוקא לשמוע ברכו וקדיש שהוא חיוב אבל קדיש שאחר עלינו לא יאמרו [מ"א] והרבה אחרונים מחמירין שלא לצרף שום קטן אפילו בשעת הדחק עד שיושלם לו הי"ג שנים. אונן אינו מצטרף למנין והיינו כל אונן שחייב להתאבל עליו אפילו אינו מוטל עליו לקברו כגון שאינו יורש שלו אם הוא בעיר שהמת שם אינו מצטרף ואפילו אם יש לו מי שיתעסק עמו בקבורתו אם לא שמסרו להכתפים וכמו שיתבאר בסימן ע"א אבל אם המת בעיר אחרת ונודע לו קודם הקבורה ויש שם מי שישתדל עבורו שדינו שאם רצה לקרות רשאי ואין מוחין בידו הוא מצטרף למנין. ומיהו כ"ז לענין אונן אבל באבל ודאי מצטרף לברהמ"ז ולתפלה:

(24) On the words 'in a time of pressing need': That is, even without a Chumash, in accordance with the view of 'some permit' mentioned above. And specifically one minor, not two. And the Levush wrote that he did not see people accustomed to combine him even in a time of pressing need; but in our times they are accustomed to combine a minor by means of a Chumash in his hand. However, this is only to hear Barchu and Kaddish, which are an obligation; but the Kaddish after Aleinu they should not say by combining him. [Magen Avraham] And many later authorities are stringent not to combine any minor, even in a time of pressing need, until he completes thirteen years. An onen (one whose close relative has died and is not yet buried) does not combine for the minyan. And this means any onen obligated to mourn for the deceased, even if the burial does not fall upon him — such as when he is not his heir — if he is in the city where the deceased is, he does not combine, and even if he has someone to attend to the burial with him — unless they handed it over to the pallbearers, as will be explained in siman 71. But if the deceased is in another city and he learned of it before the burial, and there is someone there to arrange matters on his behalf, whose law is that if he wished to read he is permitted and none prevent him — he combines for the minyan. However, all this is regarding an onen; but a mourner, after burial, certainly combines for the Grace after Meals and for prayer.

(כה) שתי שערות - בשאר מקומות הגוף אפילו הביא ב' שערות בזקן [ב"ש באה"ע סימן קע"ב סק"ה]:

(25) On the words 'two hairs': This refers to hairs on the other places of the body, even if he has grown two hairs in the beard. [Beis Shmuel, Even HaEzer, siman 172, sk 5]

(כו) דינו כקטן - ואם הביא שתי שערות נעשה גדול מיום שהביא לא למפרע:

(26) On the words 'his status is that of a minor': And if he grows two hairs, he becomes an adult from the day he grew them, not retroactively.

(כז) רוב שנותיו - ולא בעינן רק יום אחד יותר על ל"ה שנה:

(27) On the words 'the majority of his years': And we require only one day more than thirty-five years (half of the (biblical) seventy).

(כח) שאז יתברר - ר"ל ואז נעשה גדול למפרע משנת י"ג ויום אחד:

(28) On the words 'for then it becomes clear': That is, and then he becomes an adult retroactively, from the age of thirteen years and one day.

(כט) סימני סריס - מבואר באה"ע בסימן קע"ב סעיף ה' ואפילו אחד מן הסימנים הנזכרים שם מהני להשוותו לסריס אם לא הביא שתי שערות גם בזקן כמבואר בהג"ה שם:

(29) On the words 'the signs of a saris': This is explained in Even HaEzer, siman 172, se'if 5. And even one of the signs mentioned there suffices to render him like a saris, if he has not grown two hairs, including in the beard, as explained in the gloss there.

(ל) דינו כגדול - ודוקא כשהגיע לשנת עשרים [היינו ל' יום בשנת עשרים כן הוא דעת רוב הפוסקים באה"ע בסימן קנ"ה סי"ב] ולא הביא שתי שערות דאז מהני הסימנים לשוייה לסריס למפרע בין שנולדו לו הסימנים בשנת כ' או קודם לזה אבל קודם שהגיע לשנת עשרים אע"פ שיש לו כל הסימני סריסות אמרינן עדיין הוא קטן. ועיין בפמ"ג שמצדד לומר דלענין תפלה שהוא מדרבנן אפשר דיש להקל לצרפו אפילו קודם עשרים אם נראה בו סימני סריס:

(30) On the words 'his status is that of an adult': And this applies specifically when he has reached the twentieth year [that is, thirty days into the twentieth year; so is the view of most authorities in Even HaEzer, siman 155, se'if 12] and has not grown two hairs — for then the signs render him a saris retroactively, whether the signs appeared in the twentieth year or before that. But before he reaches the twentieth year, even though he has all the signs of a saris, we say he is still a minor. And see the Pri Megadim, who inclines to say that regarding prayer, which is Rabbinic, it is possible to be lenient and combine him even before twenty, if the signs of a saris are seen in him.

(לא) לענין זה - ר"ל לענין תפלה שהיא מדרבנן ואפילו לדעת הפוסקים דתפלה היא דאורייתא עכ"פ צירוף עשרה לאו דאורייתא הוא ע"כ סמכינן ע"ז ואמרינן כיון שבא לכלל שנותיו מסתמא הביא שתי שערות דרוב אנשים מכיון שהגיעו לכלל שנים מסתמא מביאין ב' שערות אבל לענין שאר חיובא דאורייתא אינו מועיל [ועיין בפמ"ג שמאריך בזה ומסיק דמשום דהוא מיעוט המצוי ע"כ החמירו מדרבנן לענין דאורייתא כמו לענין בדיקת הריאה]:

(31) On the words 'regarding this matter': That is, regarding prayer, which is Rabbinic; and even according to the authorities who hold that prayer is Biblical, in any case the requirement of ten is not Biblical. Therefore we rely on this and say: since he has reached the (proper) number of years, he presumably grew two hairs, for most men, once they have reached the (proper) age, presumably grow two hairs; but regarding other Biblical obligations, this does not suffice. [And see the Pri Megadim who elaborates on this and concludes that because it is a common minority, they were therefore stringent by Rabbinic law regarding Biblical matters, as with the inspection of the lung.]

(לב) אחד מהעשרה - ה"ה יותר מאחד ובלבד שישארו רובם שאין מתפללים ש"ע ויכולין לענות עמהם ויש מחמירין ביותר מאחד ובישן בודאי אין לצרף אפילו במקום הדחק ביותר מאחד כי בלא"ה יש הרבה פוסקים המחמירי' בישן וכדלקמיה:

(32) On the words 'one of the ten': The same applies to more than one, provided the majority remain who are not praying the silent Shemoneh Esrei and can answer together with them. But some are stringent regarding more than one; and with a sleeping person one certainly may not combine, even in a pressing situation, for more than one, for in any case there are many authorities who are stringent regarding a sleeping person, as (stated) further on.

(לג) או שהוא ישן - עיין בפמ"ג שכתב דה"ה לענין זימון עשרה ג"כ ישן מצטרף לדעת הש"ע כמו לענין תפלה ולענין קריאת התורה ונשיאת כפים צ"ע אך לענין קריאת המגילה בודאי אין הישן מצטרף לעשרה לכו"ע דבמגילה בעי עשרה לפרסומי ניסא ובישן ליכא פרסום:

(33) On the words 'or he is asleep': See the Pri Megadim who wrote that the same applies to a zimmun of ten — a sleeping person combines according to the Shulchan Aruch's view, just as regarding prayer; but regarding the reading of the Torah and the priestly blessing, it requires further study. However, regarding the reading of the Megillah, a sleeping person certainly does not combine for the ten, according to all, for the Megillah requires ten in order to publicize the miracle, and with a sleeping person there is no publicity.

(לד) מצטרף עמהם - דבכל עשרה שהם גדולים שכינה שריא ביניהם דונקדשתי בתוך בני ישראל קרינן בהו ולא דמי לקטן דלאו בר קדושה הוא. ועיין בט"ז שחולק לענין ישן וס"ל דאין מצטרף והסכים עמו הפר"ח דישן חשיב כשוטה עי"ש ע"כ לכתחילה בודאי צריך להקיצו ועכ"פ לעוררו שיהיה מתנמנם ועיין בבה"ל:

(34) On the words 'he combines with them': For among any ten who are adults, the Divine Presence dwells among them, since 'And I shall be sanctified among the Children of Israel' applies to them, and this is unlike a minor, who is not fit for holiness. And see the Taz who disagrees regarding a sleeping person and holds that he does not combine, and the Pri Chadash agreed with him, that a sleeping person is regarded like one mentally incapacitated; see there. Therefore, initially one certainly must wake him, or at least rouse him so that he be dozing (half-awake); and see the Biur Halachah.

(לה) נכון וכו' - ואפילו אם יש מנין בלעדו:

(35) On the words 'it is proper, etc.': And this even if there is a minyan without him.

(לו) עד שיגמור - וה"ה בישן צריך להקיצו ואם לא רצה לעמוד א"צ להמתין לדעת השו"ע ומצטרף אבל יש חולקין בזה וכמו שכתבתי בס"ק ל"ד:

(36) On the words 'until he finishes': And the same applies to a sleeping person — one must wake him; and if he did not wish to rise, one need not wait, according to the Shulchan Aruch, and he combines; but some disagree in this, as I wrote in sk 34.

(לז) כדי שיזכה - ודוקא אם ישאר שהות ביום להתפלל:

(37) On the words 'so that he may merit': And specifically if there remains time in the day to pray.

(לח) חרש המדבר - ודעת הט"ז לקמן בסימן קכ"ד ס"ב שאין מצרפין למנין מי שאינו שומע אע"ג שהוא מדבר שלא ידע לענות אמן על הברכות שמברך הש"ץ אכן הרבה מסכימין עם פסק השו"ע וסוברין שאין זה מעכב לענין צירוף ואם הוא מכוין הברכות וכשרואה שעונין עונה עמהם דומיא דהנפת הסודרין בבהכ"נ של אלכסנדריא שמבין בשעה שמסיים הש"ץ סוף הברכה ועונה אמן מצטרף לכו"ע:

(38) On the words 'a deaf-mute who speaks': And the view of the Taz later, in siman 124, se'if 2, is that we do not combine for the minyan one who does not hear, even though he speaks, for he cannot know to answer Amen to the blessings the chazzan recites. But many agree with the ruling of the Shulchan Aruch and hold that this does not impede regarding combining, and if he concentrates on the blessings and, when he sees them answering, answers with them — similar to the waving of the scarves in the synagogue of Alexandria, so that he understands when the chazzan concludes the blessing and answers Amen — he combines according to all.

(לט) ב' שערות - ומקומן ושיעור גדלותן מבואר באה"ע בסי' קנ"ה סי"ז וי"ח:

(39) On the words 'two hairs': Their location and the required measure of their growth are explained in Even HaEzer, siman 155, se'ifim 17 and 18.

(מ) אחר שיהיה - שכן קבלו חז"ל הלמ"מ שלא יקרא הזכר איש עד שישלמו לו י"ג שנה ויביא ג"כ שתי שערות והוא מכלל כל השיעורין שקבלו חז"ל הלכה למשה מסיני ואמנם קי"ל כיון שהגיעו לכלל שנים חזקה שהביאו ב' שערות ולכן אפילו אם אנו רואין שאין להם ב' שערות חיישינן שמא היה להם אלא שנשרו שכן דרך שערות הללו לנשור פעמים מחמת כחישות ופעמים מחמת שמנונית ומ"מ לא סמכינן על חזקה זו לגמרי אלא דדיינין ליה כספק ולכן אזלינן תמיד לחומרא בכל דבר שהוא מדאורייתא ובדרבנן לקולא ועיין לקמן בסימן קצ"ט במ"א ס"ק ח' וצע"ק ועיין לעיל בסקל"א מה שכתבנו שם בשם הפמ"ג:

(40) On the words 'after he has become': For so did our Sages receive as a halachah to Moshe from Sinai, that a male is not called a 'man' until he completes thirteen years and also grows two hairs; and this is among all the measures that the Sages received as a halachah to Moshe from Sinai. Nevertheless, we hold that once they have reached the (proper) number of years, there is a presumption that they grew two hairs. Therefore, even if we see that they have no two hairs, we suspect that perhaps they had them but they fell out, for it is the way of these hairs to fall out — sometimes from thinness of the body and sometimes from fatness. Nevertheless, we do not rely on this presumption entirely, but rather treat him as a doubtful case; and therefore we always follow the stringent view in anything Biblical, and the lenient view in Rabbinic matters. And see later in siman 199 in the Magen Avraham, sk 8, and it requires some study. And see above in sk 31 what we wrote there in the name of the Pri Megadim.

(מא) בן י"ג - ואביו מהימן ע"ז ולא איש אחר כן איתא בקידושין ס"ד ע"א בתוד"ה נאמן. ואם מת אביו ואינו יודע אימתי נעשה בן י"ג שנה לכאורה דינא הוא דמכיון שהביא ב' שערות חייב ליזהר במצות התורה כדין שאר גדול דספיקא דאורייתא הוא ועיין:

(41) On the words 'thirteen years old': And his father is believed regarding this, but not another man; so it is stated in Kiddushin 64a, in Tosafos beginning 'ne'eman.' And if his father died and he does not know when he became thirteen years old, seemingly the law is that, since he has grown two hairs, he is obligated to be careful with the Torah's mitzvos like any other adult, for it is a Biblical doubt; and see (further).

(מב) ויום אחד - לאו דוקא יום אלא כיון שנכנס תחלת היום משנת י"ד ואפילו שעה אחת ואפילו רגע אחת סגי ואפילו נולד בסוף יום ר"ה כיון שעדיין הוא ודאי יום נעשה בן י"ג שנה בתחלת ליל ר"ה של שנת י"ד [אחרונים] ואם היה בין השמשות בעת הלידה דיינינן ליה לספק ואזלינן לחומרא בכל דבר שהוא מדאורייתא:

(42) On the words 'and one day': It is not specifically a full day; rather, once the beginning of the day of the fourteenth year has entered — even one hour, even one moment — it suffices. And even if he was born at the end of the day of Rosh Hashanah, since it is still certainly day, he becomes thirteen at the beginning of the night of Rosh Hashanah of the fourteenth year. [later authorities] And if it was twilight (bein hashemashos) at the time of birth, we treat him as a doubtful case and follow the stringent view in anything Biblical.

(מג) אינה מעוברת - אבל אם בשנת י"ג היה ג"כ עיבור אז בודאי היינו אומרים הנולד בראשון יהיה בר מצוה באדר ראשון והשני באדר שני [הסכמת אחרונים דלא כמ"א]:

(43) On the words 'is not a leap year': But if the thirteenth year was also a leap year, then we would certainly say that the one born in the first Adar becomes bar mitzvah in Adar Rishon, and the one born in the second, in Adar Sheni. [the consensus of the later authorities, unlike the Magen Avraham]

(מד) עד כ"ט לאדר - דמהו דתימא שיחשב האדר הראשון שנולד בו במקום שבט וכיון שיגיע כ"ט בשבט בשנת י"ג יהיה נעשה בר מצוה קמ"ל דלא אמרינן כן:

(44) On the words 'until the 29th of Adar': For one might have thought that the Adar Rishon in which he was born should be reckoned in place of Shevat, and once the 29th of Shevat in the thirteenth year arrives he would become bar mitzvah; it therefore teaches us that we do not say so.

(מה) אינו נעשה - אע"ג דכבר כתב המחבר סעיף ט' דחודש העיבור בכלל מ"מ ה"א דוקא בנולד בחודש אחר כגון בר"ח ניסן ושנת י"ג מעוברת אין נעשה בר מצוה עד ר"ח ניסן אבל נולד בר"ח אדר ה"א דנעשה בר מצוה בר"ח אדר ראשון קמ"ל דאדר ראשון לא נקרא אדר אלא חודש העיבור מיקרי שהרי אין קורין את המגילה באדר ראשון ואנן בעינן י"ג שנים שלימים. מי שנולד ביום ראשון בר"ח כסליו והיו אז ב' ימים ר"ח ובשנת י"ג היה חשון חסר וכסליו אינו אלא יום אחד ר"ח אעפ"כ אינו נעשה בר מצוה עד ר"ח כסליו. ומי שנולד בר"ח כסליו ולא היה רק יום אחד ר"ח ובשנת י"ג היו שני ימים ר"ח נעשה בר מצוה ביום א' דר"ח:

(45) On the words 'he does not become': Even though the author already wrote in se'if 9 that the intercalated month is included, one might still have thought this applies only to one born in another month — for example, on Rosh Chodesh Nisan, and the thirteenth year is a leap year, he does not become bar mitzvah until Rosh Chodesh Nisan; but one born on Rosh Chodesh Adar — one might have thought he becomes bar mitzvah on Rosh Chodesh Adar Rishon; it therefore teaches us that Adar Rishon is not called 'Adar' but is termed the intercalated month, for the Megillah is not read in Adar Rishon, and we require thirteen complete years. One who was born on the first day of Rosh Chodesh Kislev, when there were then two days of Rosh Chodesh, and in the thirteenth year Cheshvan was deficient and Kislev has only one day of Rosh Chodesh — even so, he does not become bar mitzvah until Rosh Chodesh Kislev. And one who was born on Rosh Chodesh Kislev when there was only one day of Rosh Chodesh, and in the thirteenth year there were two days of Rosh Chodesh, becomes bar mitzvah on the first day of Rosh Chodesh.

(מו) או שעבר עבירה - כתב הפמ"ג דוקא עבירה שעבר לתיאבון אבל להכעיס אפילו בדבר אחד או שהוא מומר לע"ג או לחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם ואינו מצטרף:

(46) On the words 'or who committed a sin': The Pri Megadim wrote: specifically a sin he committed out of appetite for pleasure; but if he sins to provoke, even in one matter, or if he is an apostate to idolatry or to desecrate Shabbos in public, his status is like an idolater and he does not combine.

(מז) לא נידוהו - אפילו עבירה שחייב עליה מיתה והטעם דכתיב בעכן חטא ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא ובקדושתיה קאי. וכת הנקרא קראים אינם מצטרפין לעשרה שאינם מודים בתורה שבע"פ. וכל מי שהוא כופר בתורה שבע"פ אין מצטרף לכל דבר שבקדושה:

(47) On the words 'they did not place him under a ban': Even a sin for which he is liable to death; and the reason: for it is written concerning Achan, 'Israel has sinned' — even though he sinned, he is still an Israelite, and remains in his sanctity. And the sect called Karaites do not combine for the ten, since they do not acknowledge the Oral Torah. And anyone who denies the Oral Torah does not combine for any matter of holiness.

(מח) כל העשרה - ואפילו אם אינן רואין אלו את אלו כיון שהם בבית אחד [אחרונים] אבל אם מקצתם בחדר זה ומקצתם בחדר אחר אינם מצטרפין אע"פ שהפתח פתוח ביניהם משום דאין שם פרצה והפתח גופא כמחיצה חשובה וה"ל שני בתים ואפילו כשאין דלת ביניהם כל שהם בשני רשויות ואין רואין זה את זה אין מצטרפין ויש מחמירין אפילו ברואין:

(48) On the words 'all ten': And even if they do not see one another, since they are in one house, they combine. [later authorities] But if some are in this room and some in another room, they do not combine, even though the doorway is open between them, because there is no breach there, and the doorway itself is regarded as a partition, making them two separate houses. And even when there is no door between them, as long as they are in two domains and do not see one another, they do not combine; and some are stringent even when they do see one another.

(מט) אחד - היו ט' בבית ואחד בסוכה י"א דמצטרף ויש חולקין. כשיש ט' במקום אחד ואחד אחר הוילון שפורסין לצניעות מצטרפין ודוקא אם פירשו לצניעות בעלמא אבל אי איכא תפילין או ס"ת ופירשו סדין כי היכי דליהוי מחיצה לשמש מטתו הוי נמי מחיצה לצירוף עשרה ולא מצטרפו [פר"ח] ופמ"ג מצדד דבכל גווני מצטרפי:

(49) On the word 'one': If nine were in a house and one in a sukkah, some say he combines, and some disagree. When there are nine in one place and one behind a curtain spread for modesty, they combine; and specifically if they spread it merely for modesty, but if there are tefillin or a Torah scroll and they spread a sheet so that it be a partition to enable marital relations, it is also a partition regarding the combining of ten, and they do not combine. [Pri Chadash] But the Pri Megadim inclines that in all cases they combine.

(נ) שפה פנימית - ר"ל דמקום סגירת הדלת הוי כלחוץ אף שעכשיו היה הפתח פתוח ועיין במ"א שכתב שיש שחולקין ע"ז ומכריע כמותם דמקום זה הוי כלפנים ועיין בספר אבן העוזר שפסק ג"כ בפשיטות דהיכא דהמיעוט עומדים תוך המקום הזה מצטרפים לעשרה דלא גרע מחצר קטנה שנפרצה לגדולה המבואר בסט"ז וכן משמע מביאור הגר"א:

(50) On the words 'the inner edge': That is, the place where the door closes is considered as outside, even though the doorway was now open. And see the Magen Avraham who wrote that some disagree with this, and he rules like them, that this place is considered as inside. And see the Even HaOzer who also ruled plainly that where the minority stand within this place, they combine for the ten, for it is no worse than a small courtyard breached into a large one, explained in se'if 16. And so it is implied from the commentary of the Vilna Gaon.

(נא) של עובי הדלת - עיין ביד אפרים שכתב דבחלל הפתח לבד ממקום הדלת כגון היכא שהדלת קבוע לחוץ וממקום הדלת ולפנים יש עוד חלל בתוך עובי הפתח לכו"ע הוי כלפנים ויש לסמוך ע"ז [דאף דבפמ"ג משמע דדעתו דרבינו ירוחם סובר גם בזה דהוי כלחוץ עכ"פ הלא בלא"ה הרבה חולקין על רי"ו וכנ"ל בסק"נ ועיין בביאור הלכה]:

(51) On the words 'of the thickness of the door': See the Yad Efrayim who wrote that within the space of the doorway, apart from the place of the door — such as where the door is fixed toward the outside and, from the place of the door inward, there is additional space within the thickness of the doorway — according to all it is considered as inside, and one may rely on this. [For although the Pri Megadim implies that in his view Rabbeinu Yerucham holds even in this case it is as outside, in any case many disagree with Rabbeinu Yerucham even so, as above in sk 50; and see the Biur Halachah.]

(נב) מצטרף עמהם - דאף דיש הפסק מחיצה ביניהם כיון דמראה להם פניו דומה למה שמבואר לקמן בסימן קצ"ה לענין זימון דאם מקצתן רואין אלו את אלו דמצטרפין וא"כ לפ"ז פשוט העומדים בעזרת נשים ובמחיצה המפסקת יש חלון ומראה להם פניו משם מצטרף עמהם לעשרה וכ"ש דאם יש בלעדו עשרה נחשב תפלה בצבור עי"ז ואעפ"כ יותר טוב אם בנקל הוא לו לירד לבהכ"נ שירד דיש מהאחרונים שחולקין על עיקר הדין וסוברין דענינינו אינו דומה כלל לזימון:

(52) On the words 'he combines with them': For even though there is an intervening partition between them, since he shows them his face, it is similar to what is explained later in siman 195 regarding zimmun, that if some of them see one another, they combine. And accordingly it is obvious that those standing in the women's section, when there is a window in the dividing partition and one shows them his face through it, combine with them for the ten; and all the more so, if there are ten without him, it is thereby considered communal prayer. Even so, it is better, if it is easy for him to go down to the synagogue, that he go down, for some of the later authorities disagree with the essential ruling and hold that our case is not comparable at all to zimmun.

(נג) גגין ועליות - בכה"ג שאין רואין אלו את אלו רבותא היה לו לומר אפי' חלונות רחבות ונמוכות כל שאינן שוות לקרקע בהכ"נ ואף אם הוא עומד בתוכם אינו מצטרף:

(53) On the words 'roofs and upper stories': In a case where they do not see one another. He could have said a greater point: even wide, low windows, as long as they are not level with the floor of the synagogue, and even if he stands within them, he does not combine.

(נד) הוא מצרפן - דכיון שהוא ש"ץ כל אחד נותן דעתו עליו והוא מחברן יחד וכ"ש אם תשעה מבפנים והוא תוך הפתח דהוא מצטרף להם וההיא דסעיף י"ז שאני דכיון שהוא בחצר הגדולה הרי הוא מופלג מהצבור. ובאדם אחר שאינו ש"ץ אפילו הוא לבדו על מפתן הבית אינו מצטרף עמהם כדלעיל בסי"ג וכ"ז דוקא בשאינן רואין אלו לאלו אבל אם מקצתן רואין אלו את אלו בכל גווני מצטרפי להדדי. ועיין לקמן בסעיף י"ח ס"ק נ"ז:

(54) On the words 'he joins them': For since he is the chazzan, each one directs his attention to him, and he joins them together. And all the more so, if nine are inside and he is within the doorway, he combines with them. And the case in se'if 17 is different, for since he is in the large courtyard, he is set apart from the congregation. And with another person who is not the chazzan, even if he alone is on the threshold of the house, he does not combine with them, as above in se'if 13. And all this is specifically when they do not see one another; but if some of them see one another, they combine with each other in all cases. And see later at se'if 18, sk 57.

(נה) תשעה בגדולה - הכלל דהגדולה א"א לה לימשך אחר הקטנה לפי שהיא כמופלגת וגם הצבור דחשיבי א"א להם לימשך אחר היחיד ואפי' חמשה אחר חמשה אי אפשר להם לימשך רק היחיד נמשך אחר הצבור משו"ה אי אפשר שיצטרפו אא"כ היחיד בקטנה והצבור בגדולה:

(55) On the words 'nine in the large one': The principle is that the large one cannot be drawn after the small one, since it is like something set apart; and also the congregation, being of importance, cannot be drawn after an individual. And even five after five cannot be drawn one after the other; only the individual is drawn after the congregation. Therefore they cannot combine unless the individual is in the small one and the congregation in the large one.

(נו) אינו מוציאן - ואפילו אם היה עשרה בקטנה אין הוא מוציאן ידי חובתן ואפילו האידנא דכולן בקיאין מ"מ אין לו לומר קדיש וקדושה שם כיון שבמקום שהוא עומד אין שם מנין אבל כשיש מנין במקום הש"ץ ודאי מוציא אפילו אותם שהם אחורי בהכ"נ ושומעין ומכוונין וגם הוא מכוין שיוציא כל השומעים:

(56) On the words 'he does not fulfill their obligation': And even if there were ten in the small one, he does not fulfill their obligation; and even nowadays, when all are proficient, he still should not say Kaddish and Kedushah there, since in the place where he stands there is no minyan. But when there is a minyan in the chazzan's place, he certainly fulfills the obligation even of those who are behind the synagogue and hear and concentrate, and he too intends to discharge the obligation of all who hear.

(נז) וקצתם בעזרה - ה"ה אפי' אם ט' בבהכ"נ ויחיד בעזרה. כתב הפמ"ג דההיא דסעיף י"ז וי"ח וי"ט מיירי בשאינן רואין זה את זה דברואין זה את זה אפילו בשני בתים ממש מצטרפין דומיא דזימון לקמן בסי' קצ"ה ויש מחמירין אפילו ברואין ובמקום הדחק אפשר שיש להקל:

(57) On the words 'and some in the courtyard': The same applies even if nine are in the synagogue and one individual in the courtyard. The Pri Megadim wrote that the cases in se'ifim 17, 18, and 19 speak of where they do not see one another, for where they do see one another, even in two truly separate houses they combine, similar to zimmun later in siman 195. But some are stringent even when they see one another, and in a pressing situation it is possible to be lenient.

(נח) אינם מצטרפין - משום דאין שם פרצה והפתח גופא אפילו אין שם דלת כמחיצה חשובה וה"ל שני בתים. וכתב הח"א לפ"ז כשיש בית ולפנים הימנו חדר והחדר ההוא אינו פרוץ במילואו המתפלל שם כאלו מתפלל ביחידי ורק קדיש וקדושה יכול לענות כדלקמן בסעיף כ' ובתשובת הרדב"ז סי' תר"נ מצאתי שכתב דזה דוקא לענין צירוף אבל שיהיה כמתפלל עם הצבור אם אין לחדר פתח אחר רק דוקא דרך הבית הגדול חשיב כמתפלל עם הצבור:

(58) On the words 'they do not combine': Because there is no breach there, and the doorway itself — even if there is no door there — is regarded as a partition, making them two houses. And the Chayei Adam wrote accordingly: when there is a house, and inward from it a chamber, and that chamber is not breached along its full side, one who prays there is as one praying alone, and he may only answer Kaddish and Kedushah, as (stated) later in se'if 20. And in the Responsa of the Radbaz, siman 650, I found that he wrote that this is only regarding combining; but as to being considered as praying with the congregation — if the chamber has no other entrance except specifically through the large house, he is considered as one praying with the congregation.

(נט) ש"ץ בתיבה - ה"ה אחר דמצטרף ונקט ש"ץ דלא נימא דכיון שהוא צריך להוציאן ידי חובתן מגרע גרע:

(59) On the words 'a chazzan on the platform': The same applies to another person, who combines; and he mentioned the chazzan so that we should not say that, since he must fulfill their obligation, it is somehow deficient.

(ס) שאינו עמהם - ר"ל אפי' הוא בבית אחר רחוק לגמרי שכיון שעשרה הם במקום אחד שכינה שרויה ביניהם ואז אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין כל מי שרוצה לצרף עצמו עם אביו שבשמים השוכן בתוך אלו העשרה:

(60) On the words 'who is not among them': That is, even if he is in another house, entirely distant; for since ten are in one place, the Divine Presence rests among them, and then even a partition of iron does not separate between anyone who wishes to join himself and his Father in Heaven who dwells among these ten.

(סא) יכול לענות - אמן ואיש"ר וקדושה וברכו וכן יכול להוציאו ידי חובתו בתפלה אם אינו בקי:

(61) On the words 'may answer': Amen, and 'May His great name...' (of Kaddish), and Kedushah, and Barchu. And he can likewise discharge his obligation of prayer, if he is not proficient.

(סב) וי"א שצריך - מדכתב השו"ע דין זה בלשון וי"א משמע דדין זה לא פסיקא ליה וכן משמע מהרמ"א בסימן ע"ט ס"א בהג"ה דלא ס"ל כן וכמש"כ המ"א שם ועיין בח"א שכתב דנ"ל דאיש"ר וקדושה יענה דהוי רק פסוקים אבל ברכו לא יענה ועיין בלבושי שרד:

(62) On the words 'and some say that it is required': Since the Shulchan Aruch wrote this ruling in the language of 'and some say,' it implies that this ruling is not decided for him; and so it is implied from the Rema in siman 79, se'if 1, in the gloss, that he does not hold so, as the Magen Avraham wrote there. And see the Chayei Adam who wrote that it seems to him one may answer 'May His great name...' and Kedushah, since they are only verses, but Barchu he should not answer; and see the Levushei Serad.

(סג) שלא יהא - ואפילו אמן אינו יכול לענות לדעה זו אם הוא מפסיק:

(63) On the words 'that there not be': And even Amen he cannot answer, according to this view, if it intervenes.

(סד) שאינו נקי - ר"ל אפילו הוא מרוחק ממנו יותר מארבע אמות דבעלמא מותר ע"י החזרת פניו אם אינו מגיע לו הריח רע והכא אינו מועיל כיון שהוא מפסיק בין העשרה ובין זה שרוצה להצטרף עמהם הוא מפסיק בין השכינה וגורם לשכינה שאינה שורה בכאן:

(64) On the words 'that is not clean': That is, even if it is distant from him more than four cubits — for elsewhere it is permitted by turning one's face away, if the foul odor does not reach him — here it does not help, since it intervenes between the ten and the one who wishes to join them; it interposes before the Divine Presence and causes the Divine Presence not to rest here.

(סה) עכו"ם - ר"ל עבודת כוכבים או עובד כוכבים:

(65) On the word 'idolater': That is, idolatry (the object) or an idolater (the person).

(סו) במקומו - שכיון שמנהג בכל תפוצות ישראל אפילו אותם שאין להם מנין שלם כל השנה שוכרין להם אחד או שנים בימים נוראים או הולכים למקום מנין ה"ז דומה לס"ת ובהכ"נ שבני העיר כופין זה את זה:

(66) On the words 'in his place': For since it is the custom in all the dispersions of Israel — even those who do not have a full minyan all year — to hire one or two for the Days of Awe, or to go to a place of a minyan, this is comparable to a Torah scroll and a synagogue, regarding which the townspeople compel one another.

(סז) י"א ורוצים - וה"ה י"ב ורוצים ג' לצאת או י"ג ורוצים ד' לצאת צריכים כולם לשכור אחד בשותפות:

(67) On the words 'eleven and they wish': And the same applies to twelve and three wish to leave, or thirteen and four wish to leave: they must all hire one man jointly.

(סח) חציו וכו' - האחרונים כתבו דט"ס הוא דבזה פורעין שניהם בשוה שכל אחד מחוייב להעמיד איש במקומו שמתחלה היה מנין שלם ואין רשאי לבטל המנין והא דנותנין חציו לפי ממון היינו כשאין דרים בישוב אלא שמונה דצריכין לשכור שנים דאז תליא גם לפי ממון כי העניים יכולים ללכת לעיר הסמוכה והעשירים אין יכולים להניח ביתם ורכושם:

(68) On the words 'half, etc.': The later authorities wrote that this is a scribal error, for in this case both pay equally, since each is obligated to provide a man in his place, for originally there was a full minyan, and one may not nullify the minyan. And that which they pay half according to wealth — that is when only eight dwell in the settlement, so that they must hire two; for then it also depends on wealth, since the poor can go to the neighboring city, while the wealthy cannot leave their homes and their property.

(סט) על היוצאים - מי שאינו יכול לחזור לביתו מחמת אונס שאינו רשאי לבוא במדינה פטור אפילו הגיע זמן הרגל ודוקא אם הוא אנוס ממש אבל אם מחמת חוב ממון או פשיעה לא יוכל לבוא לא יפסידו חביריו חלקם. וכל זה לענין השלמת המנין ושכירות החזן אבל אתרוג לא דמי לכל הני עיין לקמן סימן תרנ"ח ס"ט ומה שכתבנו שם. ישובים הצריכים לשכור מנין וחזן ויש סביבות שרגילין לבוא שם ג"כ עם בני ביתם א"צ ליתן כלום להישוב דאי בעו ילכו לעיר אחרת שיש שם מנין בלעדם ולא היו צריכין ליתן כלום אפילו לשכירות הש"ץ כיון שגם בלעדם הם צריכין לשכור להם ש"ץ:

(69) On the words 'on those leaving': One who cannot return to his home due to circumstances beyond his control — that he is not permitted to enter the province — is exempt, even if the time of the festival has arrived; and specifically if he is truly under compulsion, but if because of a monetary debt or negligence he cannot come, his fellows shall not lose their share. And all this is regarding completing the minyan and hiring the chazzan; but an esrog is not comparable to all these; see later, siman 658, se'if 9, and what we wrote there. Settlements that need to hire a minyan and a chazzan, and there are nearby people accustomed to come there also with their households — need not give anything to the settlement, for if they wished they could go to another city that has a minyan without them, and they would not have needed to give anything even toward the chazzan's wage, since even without them the townspeople need to hire a chazzan for themselves.

(ע) בימים הנוראים - ר"ל אם יש ח' או ט' אנשים יכולים לכוף אחד לחבירו שלא להשאר פה להתפלל ביחידות אבל אם מי מהן רוצה לילך למקום אחר שיש בה מנין אין יכולין לכופו כלל:

(70) On the words 'on the Days of Awe': That is, if there are eight or nine men, they can compel one another not to remain here to pray individually; but if one of them wishes to go to another place that has a minyan, they cannot compel him at all.

(עא) מיושבי העיר - אפילו אין דר בעיר רק ג' או ד' בע"ב אם יש להם משרתים ומלמדים למלאות המנין:

(71) On the words 'from the residents of the city': Even if only three or four householders dwell in the city, if they have servants and teachers to fill out the minyan.

(עב) לשכור חזן - כדי שיוציאם ידי חובתם בברכו וקדושה וכה"ג ואפילו כל השנה כופין לזה:

(72) On the words 'to hire a chazzan': So that he may discharge their obligation in Barchu, Kedushah, and the like; and they compel this even for the whole year.

(עג) התמיד - כי כיון שיש מנין בעירם חל עליהם חובת המצוה. ובקהלות קטנות יש לכוף הבחורים והלומדים שילכו לבהכ"נ במקום שאין מנין תדיר כי זמן תורה לחוד ודוקא קהלות גדולות אז יש ללומדים להתפלל במקום לימודם שיש בלא"ה בבהכ"נ צבור משא"כ בקיבוץ קטן כזה. אחז"ל שר"א בא לבהכ"נ ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה כדי להוציא רבים ידי חובתם בקדושה מזה נלמוד דכ"ש שלא יתעצל האדם בטרחא בעלמא לקבץ מנין לתפלה וכמה גדולה היא מצות האיש שדירתו במקום קיבוץ קטן כשרואה לקבץ תמיד המנין כדי שלא יתבטל התמיד כי אפילו מי שהוא רק מעשרה הראשונים אחז"ל שנוטל שכר נגד כל הבאים אחריהם ק"ו בזה שהוא עמל לקבצם ג"כ ואחז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו:

(73) On the words 'the daily service': For since there is a minyan in their city, the obligation of the mitzvah rests upon them. And in small communities one should compel the young men and the students to go to the synagogue in a place where there is not always a minyan, for the time of Torah study is a matter unto itself. And specifically in large communities — then the students may pray in their place of study, since there is in any case a congregation in the synagogue, unlike in such a small gathering. Our Sages said that Rabbi Eliezer came to the synagogue and did not find ten there, so he freed his slave and completed the ten, in order to discharge the obligation of the many in Kedushah. From this we learn, all the more so, that a person should not be lazy about a mere effort to gather a minyan for prayer. And how great is the mitzvah of the man whose dwelling is in a place of small gathering, when he sees to always gather the minyan so that the daily service not cease; for even one who is merely of the first ten — our Sages said that he receives reward equal to all who come after them, how much more so this one, who also toils to gather them. And our Sages said: whoever brings merit to the many, no sin comes about through him.