(א) קבעו לשנות וכו' - יש מקומות שאין אומרין איזהו מקומן בבית האבל מפני שאסור בת"ת ואין זה נכון שכל שהוא סדר היום אין בו משום ת"ת לאבל כמו שנפסק בסימן תקנ"ד ס"ד:

On the words "The Sages established the practice of studying, etc.": There are some places where they do not recite "Eizehu Mekoman" in the house of a mourner, because a mourner is forbidden to engage in Torah study (talmud Torah). But this practice is not correct, for anything that is part of the fixed daily order of the service (seder ha-yom) does not fall under the prohibition of Torah study for a mourner, as is ruled in Siman 554, se'if 4.

(ב) שהמדרש כגמרא - ובחרו בברייתא זו מפני שהיא תחלת תורת כהנים שהוא ראש לכל פרשת הקרבנות קבעוה אצל הקרבנות וכן בחרו במשנת איזהו מקומן וקבעוה אחר התמיד משום שנא' ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי וכי בכל מקום מקטירין ומגישין אלא אלו ת"ח שעוסקין בהלכות עבודה בכל יום בכל מקום שהם מעלה אני עליהם כאלו מקטירין ומגישין לשמי ועוד מפני שבפרק זה אין בו מחלוקת והוא משנה ברורה למשה מסיני. ואין קריאת פרק זה וברייתא זו עולה ללימוד משנה ותלמוד אלא למי שמבין אבל למי שאינו מבין צריך ללמוד ולהבין שאל"כ אינו נחשב ללימוד דדוקא בתפלה אף שאינו מבין הקב"ה יודע כוונתו אבל אם אומר המשנה והברייתא ואינו מבין אינו נקרא לימוד ובפרט עמי הארצות צריך שיבינו הפירוש כדי שיצאו בזה ידי לימוד מקרא ומשנה וגמרא שצריך האדם ללמוד בכל יום. כתב של"ה כשאומר איזהו מקומן או במה מדליקין או פטום הקטורת יעשה קול ניגון דמשניות עי"ש:

On the words "since midrashic derivation has the status of Gemara": They chose specifically this Baraisa because it stands at the beginning of Toras Kohanim (the Sifra, the halachic midrash on the book of Vayikra), which is the head of the entire subject of the offerings; they therefore fixed it here alongside the passages dealing with the offerings. Likewise they chose the Mishnah of "Eizehu Mekoman" and set it after the Tamid passage, because of the verse (Malachi 1:11), "and in every place offerings are burned and presented to My Name." Now, is it truly in every place that people burn and present offerings? Rather, these are the Torah scholars (talmidei chachamim) who occupy themselves each day with the laws of the Temple service, wherever they may be; God says: I account it to them as though they had burned and presented offerings to My Name. There is a further reason: this chapter contains no dispute, and it is clear, settled teaching handed to Moshe from Sinai. The recitation of this chapter and this Baraisa counts toward the daily study of Mishnah and Talmud only for one who understands what he is saying; but one who does not understand must study it until he grasps its meaning, for otherwise it is not considered study at all. For specifically with prayer, even if one does not understand the words, the Holy One, blessed be He, knows his intention; but if one recites the Mishnah and the Baraisa without understanding them, it is not called study. In particular, the unlearned (amei ha-aretz) must understand the plain meaning of what they say, so that through this they fulfill the obligation of learning Scripture, Mishnah, and Gemara that a person must study each day. The Shela"h writes: when one recites "Eizehu Mekoman," or "Bameh Madlikin," or "Pittum ha-Ketores," he should use the chanting melody of the Mishnah, see there.