(א) פירוש המלות - כמו שאחז"ל [ברכות מ"ז] שלא יזרוק הברכה מפיו אלא יכוין בעת האמירה ויברך בנחת וז"ל ס"ח סי' מ"ו כשהוא נוטל ידיו או שמברך על הפירות או על המצות השגורות בפי כל אדם יכוין לבו לשם בוראו אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפירות או הלחם להנות מהם וציוהו על המצות ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב ועל דבר זה חרה אף ה' בעמו ושלח לנו ביד ישעיה ואמר יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ועי"ש עוד מה שהאריך בגודל העונש עבור זה:

“The meaning of the words” — the Mishnah Berurah explains what this focus entails: As Chazal taught (Berachos 47a): one should not fling the blessing out of his mouth carelessly, but rather should concentrate at the moment he says it, and recite the blessing unhurriedly, with composure. And these are the words of Sefer Chassidim, siman 46: when a person washes his hands, or recites a blessing over fruit, or over the mitzvos — blessings that are so familiar they roll off everyone’s tongue — he should direct his heart toward his Creator, who has shown him wondrous kindness, giving him the fruit or the bread to enjoy, and commanding him concerning the mitzvos. He should not act like a person who does something merely out of habit, letting words leave his mouth without the heart giving them any thought. It was over this very failing that Hashem’s anger flared against His people, and He sent word to us through Yeshaya, saying: “Because this people has drawn near with its mouth and honored Me with its lips, while its heart remained far from Me.” And see there further, where he elaborates at length on the severity of the punishment for this.

(ב) קריאתו באדנות - כי השם הנכבד והנורא אסור לקרותו ככתבו כמשאחז"ל ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב אלא צריך לקרותו כאלו היה כתוב שם אדני וגם בנקודת אדני דהיינו האלף בחטף פתח אבל לא בפתח לבד או בשב"א לבד והד' בחולם והנון בקמץ וידגיש היו"ד שתהא ניכרת יפה רק בכונה יכוין לשם הוייה. וטעם הנגינה הוא מלרע:

“Its pronunciation as Adnus” — the Mishnah Berurah explains why we read the Name this way: because the honored and awesome Name may not be pronounced as it is actually written, as Chazal said: one who pronounces the Name according to its letters has no share in the World to Come. Rather, one must read it as though the word “Adonai” were written there, and also with the vowels of “Adonai” — that is, the aleph with a chataf-patach, but not with a plain patach alone, nor with a plain sheva alone; the dalet with a cholam, and the nun with a kamatz. And he should articulate the yud clearly, so that it is plainly recognizable. Only in his inner intent should he direct his mind to the Name of Havayah (the four-letter Name spelled yud-heh-vav-heh). And the accent of the word falls milra — on the final syllable.

(ג) שהיה וכו' - ובביאור הגר"א כתב דלפי עומק הדין א"צ לכוין אלא פי' קריאתו דבכל מקום הולכין אחר הקריאה אף שיש בהכתיבה סודות גדולות לבד בקריאת שמע שם צריך לכוין ג"כ שהיה וכו' עי"ש. ובמקום שנכתב בא"ד לכו"ע אין צריך לכוין אלא שהוא אדון הכל. אם אחד מספר חסדי ה' שעשה לו ומתחלה מזכיר השם ורוצה לגמור דבריו מה שעשה לו ה' אסור להפסיקו בדברים שמא מתוך כך לא יגמור דבריו ונמצא שהזכיר ש"ש בחנם אבל אם רוצה לקלל שום אדם והתחיל בשם מצוה להפסיקו שלא יגמור דבריו ולא יחטא [ס"ח והובא בחידושי רע"א]:

“That He was, etc.” — the Mishnah Berurah cites a qualification on this requirement of focus: In the Biur HaGra it is written that, by the strict depth of the law, one need only focus on the meaning of how the Name is pronounced (its “Adnus” sense), for everywhere we follow the pronunciation, even though great secrets are contained in the way the Name is spelled. The exception is Krias Shema — there one must also focus on “that He was, is, and will be,” see there. And wherever the Name is written out as aleph-dalet (Adnus), all agree that one need only focus that He is the Master of all. If a person is recounting the kindnesses Hashem did for him, and he opens by mentioning the Name, intending to finish his statement of what Hashem did for him, it is forbidden to interrupt him with conversation, lest as a result he fail to complete his words, and it turn out that he mentioned Hashem’s Name for no purpose. But if he wishes to curse someone and has begun with the Name, it is a mitzvah to interrupt him, so that he not complete his words and not sin. (Sefer Chassidim, cited in the Chiddushei Rabbi Akiva Eiger.)