שולחן ערוך
קראה סירוגין דהיינו שהתחיל לקרות והפסיק בין בשתיקה אבין בדבור וחזר וגמרה אפי' שהה כדי לגמור את כולה יצא אפי' היה ההפסק מחמת אונס: הגה ובי"א דאם הי' אנוס והפסיק כגדי לגמור את כולה חדוזר להראש [תוס' והרא"ש פרק מ"ש והטור] ווהכי נהוג ומשערין ענין השהייה לזפי הקורא ולא לפי רוב בני אדם [רשב"א ס"פ היה קורא] וכן הוא לקמן סימן ק"ד:
If one recited the Shema in disjointed fashion (siruggin) — that is, in interrupted stages — meaning that he began to recite it and then stopped in the middle, whether he stopped by remaining silent or by speaking, and afterward he resumed and finished it, then even if he paused long enough to have recited the entire Shema from start to finish, he has fulfilled his obligation. This is so even if the interruption came about because of circumstances beyond his control (o'nes). The Rema adds: But some say that if he was in a state of o'nes (unable to continue) and the pause lasted long enough to recite the whole of it, he must go back to the beginning. [Tosafos and the Rosh in the chapter מ"ש, and the Tur] And this is the accepted practice. The length of the pause is measured according to this particular reader — how long it would take him to recite it — and not according to most people. [Rashba, end of the chapter 'Hayah Korei'] And so it is stated further on, in Siman 104.
חקרא ק"ש ונכנס לב"ה ומצא צבור טשקורין ק"ש צריך לקרות עמהם יפסוק ראשון שלא יראה כאלו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו וה"ה אם הוא בב"ה ואומר דברי תחנונים או פסוקים במקום שרשאי לפסוק אבל אם הוא עסוק במקום שאינו רשאי לפסוק כגון מברוך שאמר ואילך יאלא יפסיק אלא יאמר התיבות שהוא אומר בשעה שהצבור אומרים פסוק ראשון בניגון הצבור שיהא נראה כאלו קורא עמהם:
One who had already recited the Shema and then entered a synagogue (beis haknesses), and found the congregation reciting the Shema, must recite the first verse together with them, so that he should not appear as one who does not wish to accept the yoke of the kingship of Heaven together with his fellows. And the same applies if he is in the synagogue and is saying words of supplication or verses: if he is at a point where he is permitted to interrupt, he recites the first verse with them. But if he is occupied at a point where he is not permitted to interrupt — for example, from 'Baruch She'amar' onward — he should not interrupt. Rather, he should say the words that he is up to at the moment the congregation is reciting the first verse, using the congregation's melody, so that it appears as though he is reciting it together with them.
קרא ק"ש ונכנס לב"ה ומצא צבור שקוראין קריאת שמע טוב שיקרא עמהם כל ק"ש ויקבל שכר כקורא בתורה: הגה אבל אינו חייב רק בפסוק ראשון כמו שנתבאר [ב"י]:
One who had already recited the Shema and then entered a synagogue and found the congregation reciting the Shema — it is good that he recite the entire Shema together with them, and he thereby receives reward like one who is engaged in the study of Torah. The Rema adds: But strictly he is only obligated to say the first verse with them, as was explained above. [Beis Yosef]
משנה ברורה
(א) בין בדיבור - אפילו אם שח במזיד אף דעשה איסור בזה אעפ"כ א"צ לחזור רק למקום שפסק ואפילו כשפסק באמצע ברכה. וה"ה כששח באמצע הלל ומגילה ובהמ"ז או שאר ברכה ארוכה ודוקא כשהוא אומרן בעצמו דאם שומע מאחר שמוציאו והוא שח בנתיים ממילא אינו שומע ואיך יצא בזה ויבואר אי"ה להלן בכל אחד במקומו עי"ש וע' בבה"ל שכתבנו דבק"ש נכון שיחזור הפרשיות עוד הפעם כשסח במזיד כי יש אומרים דצריך לחזור לראש:
On the words 'whether by speaking': Even if he spoke intentionally — and although he committed a transgression by doing so — nevertheless, he need only go back to the place where he stopped, and this is so even if he stopped in the middle of a blessing. And the same applies if he spoke in the middle of Hallel, or the Megillah, or Birkas HaMazon (grace after meals), or any other lengthy blessing. But this applies specifically when he is saying them himself. For if he is fulfilling his obligation by listening to another who recites on his behalf, and he spoke in between, then perforce he did not hear those words — and how could he have fulfilled his obligation through such listening? This will be clarified, God willing, further on, each case in its place; see there. And see in the Biur Halacha, where we wrote that in the case of the Shema it is proper to repeat the paragraphs once again when one spoke intentionally, since there are those who say that he must return to the beginning.
(ב) וי"א דאם וכו' - טעמם דבשלמא אם לא היה אנוס שאם היה רוצה היה יכול לקרות לא הוי השתיקה ואפילו הדבור הפסק אבל באנוס חשיבא השהייה הפסק כיון שלא היה אז יכול לקרות ועיין במ"א שמסיק דדוקא אם האונס הוא מחמת שהאיש אינו ראוי כגון שהוצרך לנקביו או שהמקום אינו ראוי כגון שמצא שם צואה או מי רגלים והוצרך לשהות עד שיוציאום אבל אונס אחר כגון מחמת ליסטים וכה"ג הוי כמו ששתק ברצון דלא חשיב הפסק לדעה זו. ודוקא בק"ש וברכותיה וכה"ג אבל בתפלה חוזר לראש אפילו באונס אחר וכמו שיתבאר לקמן בסי' ק"ד ע"ש במ"ב ס"ק ט"ז:
On the words 'But some say that if, etc.': Their reasoning is as follows: granted, if he was not under o'nes — since had he wished he could have continued reciting — then the silence, and even speech, does not constitute an interruption; but when he is under o'nes, the pause is considered an interruption, since at that time he was unable to recite. And see in the Magen Avraham, who concludes that this applies specifically when the o'nes stems from the person himself being unfit — for example, he needed to relieve himself, or when the place is unfit — for example, he found there excrement or urine and had to wait until it was removed. But another type of o'nes — such as a pause caused by robbers and the like — is regarded as though he stayed silent willingly, which does not count as an interruption according to this opinion. And this applies specifically to the Shema and its blessings and the like. But in the Shemoneh Esrei (the Amidah) he returns to the beginning even for another type of o'nes, as will be explained further on in Siman 104; see there in the Mishnah Berurah, se'if katan 16.
(ג) כדי לגמור - היינו מראש ועד סוף אפילו עומד בסוף:
On the words 'long enough to recite [the whole of it]': This means the time it would take to recite it from beginning to end, even if he is standing near the end when the interruption occurs.
(ד) חוזר - כ"ז לענין דיעבד אבל לכתחילה לא יפסיק לשהות כדי לגמור כולה אפילו שלא מחמת אונס ואפילו בשתיקה בעלמא ואפילו בדבר שהוא מדרבנן כגון ברכת ק"ש והלל ומגילה וכה"ג וכ"ש דבתפלה יש ליזהר מאד בזה כי יש שמחמירין בתפלה אפילו דיעבד ומשמע מדברי המ"א דלכתחילה נכון ליזהר שלא ינגן הש"ץ הרבה בברכת ק"ש שיהיה בהפסק אחד כדי לגמור כולה שאז יצטרכו הקהל להפסיק הרבה בשתיקה על ידו [ונ"ל דכ"ש דיש ליזהר בברכת כהנים שהוא מדאורייתא שלא יאריכו אז הקהל באמירת התחנונים בעת הברכת כהנים שעי"ז שותקין הכהנים זמן הרבה באמצע הברכה ומחמת זה טוב לעשות כמו שראיתי כתוב בשם הגר"א [וכן משמע בסימן קכ"ח סעיף מ"ה בהג"ה] שיאמרו גם בפעם שלישית הרבש"ע ולא יה"ר הארוך כי בהרבה פעמים מצוי שאין הכהנים מנגנין כלל ורק עומדין וממתינין עד שיסיימו הקהל אמירתם ועי"ז יש לפעמים זמן כדי לגמור כולה] ולענות קדיש או קדושה מותר לשהות אפילו כדי לגמור את כולה ומשמע בספר שולחן שלמה דדוקא אם הוא עומד בסוף ברכת אמת ויציב דהיינו אצל שירה חדשה וכדלקמן בסוף סימן ס"ו אבל אם עדיין לא הגיע לש"ח טוב יותר שישהה בסירוגין באמצע ברכה כמה פעמים פחות מכדי לגמור כולה:
On the word 'he returns [to the beginning]': All of this is only with regard to after the fact (bedieved). But at the outset (lechatchila) one should not deliberately pause long enough to recite the whole of it, even when it is not due to o'nes, and even by mere silence, and even in a matter that is only Rabbinic — such as the blessings of the Shema, Hallel, the Megillah, and the like. And all the more so in the Shemoneh Esrei one must be very careful about this, for there are those who are stringent regarding the Amidah even after the fact. And it is implied from the words of the Magen Avraham that at the outset it is proper to be careful that the chazzan (shaliach tzibbur) not draw out his melody at great length during the blessings of the Shema in a single stretch equal to the time it takes to recite the whole of it — for then the congregation would be forced to pause in silence for a long time on his account. [And it appears to me that all the more so must one be careful regarding the Priestly Blessing (Birkas Kohanim), which is a Torah obligation, that the congregation not draw out their recitation of the supplications at the time of the Priestly Blessing — for through this the Kohanim remain silent for a long time in the middle of the blessing. Because of this it is good to do as I have seen written in the name of the Vilna Gaon [and so too is implied in Siman 128, se'if 45, in the gloss] — that even the third time one should say the 'Ribbono shel Olam' and not the lengthy 'Yehi Ratzon,' for it very often happens that the Kohanim are not chanting at all, but merely stand and wait until the congregation finishes their recitation, and through this there is at times a span equal to the time it takes to recite the whole of it.] But to respond to Kaddish or Kedushah, one is permitted to pause even for the time it takes to recite the whole of it. And it is implied in the sefer Shulchan Shlomo that this permission applies specifically when he is standing at the end of the blessing 'Emes VeYatziv' — that is, near the words 'shira chadasha' (a new song) — as is discussed further on at the end of Siman 66. But if he has not yet reached 'shira chadasha,' it is better that he pause intermittently in the middle of the blessing several times, each for less than the time it takes to recite the whole of it.
(ה) לראש - היינו אם הפסיק בק"ש אפי' אם ההפסק היה רק כדי לגמור הק"ש חוזר לראש ק"ש ובברכת ק"ש לא יחזור לראש הברכה שפסק בתוכה אא"כ שהה כדי לגמור מתחלת ברכת יוצר אור עד גאל ישראל. ועיין בבה"ל דביארנו דאם הפסיק בברכת ק"ש בין ברכה לברכה בכל גווני אין צריך לחזור ולברך בדיעבד אבל בק"ש אם הפסיק בין פרשה לפרשה מחמת אונס ושהה בה כדי לגמור כל הפרשיות חוזר לראש:
On the words 'to the beginning': This means: if he interrupted during the Shema itself, then even if the interruption lasted only long enough to recite the Shema, he returns to the beginning of the Shema. But in the blessings of the Shema he does not return to the beginning of the particular blessing in which he paused, unless he delayed long enough to recite from the beginning of the blessing 'Yotzer Ohr' until 'Ga'al Yisrael.' And see in the Biur Halacha, where we explained that if he interrupted within the blessings of the Shema between one blessing and another, in any case he need not go back and recite the blessing again after the fact. But regarding the Shema itself, if he interrupted between one paragraph and another because of o'nes, and delayed within it long enough to recite all the paragraphs, he returns to the beginning.
(ו) והכי נהוג - וכן פסקו האחרונים וה"ה בתפלה והלל ומגילה וברכת כהנים כמו שביארנו בבה"ל עי"ש:
On the words 'and this is the accepted practice': And so the later authorities (the Acharonim) have ruled. And the same applies to the Shemoneh Esrei, Hallel, the Megillah, and the Priestly Blessing, as we explained in the Biur Halacha; see there.
(ז) לפי הקורא - בין להקל בין להחמיר:
On the words 'according to the reader': This measure applies both to be lenient and to be stringent — whether this particular reader is quicker or slower than most people.
(ח) קרא ק"ש - וכ"ש אם לא קרא עדיין דצריך לקרוא את הפסוק הראשון אבל לא יכוין לצאת בזה המ"ע דק"ש כיון שאין לו תפילין בראשו וגם יהיה בלא ברכות וכדלעיל בסוף סימן מ"ו במ"ב עי"ש. ונ"ל דאפילו אם הוא אצלו קודם בה"ת כיון שאינו אומר הפסוק לשם לימוד רק שבזה יזהר שלא יאמר יותר מפסוק ראשון:
On the words 'One who had already recited the Shema': And all the more so if he had not yet recited it — for then he certainly must recite the first verse with the congregation. However, he should not intend to fulfill the positive commandment of the Shema through this verse, since he does not have his tefillin on his head, and it would also be without the accompanying blessings. This is as explained above at the end of Siman 46 in the Mishnah Berurah; see there. And it appears to me that this applies even if he is at a point before he has recited the blessings over the Torah (Birkas HaTorah), since he is not saying the verse for the purpose of study. It is only that in such a case he should take care not to say more than the first verse.
(ט) שקורין ק"ש - וה"ה שאר דבר שהצבור אומרים כגון תהלה לדוד או עלינו קורא עמהם שכן דרך ארץ:
On the words 'who are reciting the Shema': And the same applies to any other matter that the congregation is saying — such as 'Tehillah LeDavid' (Ashrei) or 'Aleinu' — he recites it together with them, for this is the proper way of conduct (derech eretz).
(י) פסוק ראשון - וגם בשכמל"ו ודעת הגר"א בביאורו שצריך לקרות עמהם כל ק"ש. אמנם בפסוקי דזמרה נראה דאין להחמיר יותר מפסוק ראשון דבלא"ה דעת המחבר להחמיר בפסוקי דזמרה וכדלקמיה:
On the words 'the first verse': And also the verse 'Baruch Shem Kevod Malchuso LeOlam Va'ed' should be said with them. And the view of the Vilna Gaon in his commentary is that he must recite the entire Shema together with them. However, regarding the Pesukei DeZimra it appears that one should not be more stringent than the first verse, for in any case it is the view of the Mechaber (the author) to be stringent during the Pesukei DeZimra, as will be explained shortly below.
(יא) לא יפסיק - והאחרונים כתבו דבברכת ב"ש וישתבח ובפסוקי דזמרה יש להפסיק כדי לקבל עול מ"ש עם הצבור אבל בברכות של ק"ש וכן בין הפרקים לא יפסיק כלל אלא יאמר אותן התיבות בניגון כמו שהצבור אומרים ק"ש:
On the words 'he should not interrupt': The later authorities (the Acharonim) wrote that during the blessing of 'Baruch She'amar,' during 'Yishtabach,' and during the Pesukei DeZimra one may interrupt in order to accept the yoke of the kingship of Heaven together with the congregation. But during the blessings of the Shema, and likewise between the paragraphs, he should not interrupt at all. Rather, he should say those words with a melody, in the manner that the congregation recites the Shema.