שולחן ערוך
אכשיעור במשנתו גיאמר אלהי נשמה כששומע קול התרנגול יברך הנותן דלשכוי בינה כשלובש יברך המלביש ערומים כשיניח ידיו ועל עיניו יברך פוקח עורים כשישב יברך מתיר אסורים כשזוקף יברך זוקף כפופים כשיניח רגליו בארץ יברך רוקע הארץ על המים כשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי כשהולך יברך זהמכין מצעדי גבר כשחוגר חגורו יברך אוזר ישראל בגבורה: הגה או לובש החאבנט המפסיק בין לבו לערוה. (ב"י בשם הראב"ד) כשמשים כובע או מצנפת בראשו יברך עטוטר ישראל בתפארה. כשיטול ידיו יברך על נטילת ידים. כשירחץ פניו יברך המעביר שינה מעיני וכו' וייהי רצון וכו' עד בא"י גומל חסדים טובים לעמו ישראל ואין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני עד שיחתום גומל חסדים טובים לעמו ישראל שהכל ברכה אחת היא:
When one wakes from sleep he says the blessing 'My God, the soul (You placed within me is pure).' When he hears the crow of the rooster he blesses '(Blessed are You...) who gives the rooster understanding to distinguish day from night.' When he dresses he blesses 'who clothes the naked.' When he places his hands on his eyes he blesses 'who opens the eyes of the blind.' When he sits up he blesses 'who frees the bound.' When he straightens himself he blesses 'who straightens the bent.' When he sets his feet on the ground he blesses 'who spreads out the earth upon the waters.' When he puts on his shoes he blesses 'who has provided me with all my needs.' When he begins to walk he blesses 'who firms the steps of man.' When he girds his belt he blesses 'who girds Israel with strength.' The Rema adds: Or one may recite this blessing when he puts on the sash (avnet) that separates between his heart and his nakedness. (Beit Yosef in the name of the Ra'avad.) When he places a hat or turban on his head he blesses 'who crowns Israel with splendor.' When he washes his hands he blesses 'concerning the washing of hands.' When he washes his face he blesses 'who removes sleep from my eyes...' and continues '...may it be Your will...' up to the closing 'Blessed are You, Lord, who bestows good kindnesses upon His people Israel.' One should not answer Amen after 'who removes sleep from my eyes' until he concludes 'who bestows good kindnesses upon His people Israel,' for the whole thing is a single blessing.
עכשיו מפני שאין הידים נקיות וגם מפני עמי הארצו' שאינם יודעים אותם יאנהגו לסדרם בבה"כ יבועונין אמן אחריהם ויוצאים יגידי חובתן:
Nowadays, because people's hands are not clean (upon waking, and so are not fit to recite these blessings immediately), and also on account of the unlearned, who do not know these blessings, the custom arose to arrange them (say them in order) in the synagogue, and the congregation answers Amen after them and thereby fulfills its obligation.
חייב אדם לברך בכל יום מאה ידברכות לפחות:
A person is obligated to recite at least one hundred blessings every day.
צריך לברך טובכל יום שלא עשני טזגוי שלא עשני יזעבד שלא עשני אשה: הגה ואפי' גר ייחכול לברך כן [ד"ע] אבל ליטא יאמר שלא עשני גוי שהרי היה גוי מתחלה [אבודרה"ם] והנשים מברכות שעשני כרצונו:
Every day one must bless 'who did not make me a gentile,' 'who did not make me a slave,' 'who did not make me a woman.' The Rema adds: Even a convert may recite this. [The Rema's own view.] But he should not say 'who did not make me a gentile,' since he was in fact a gentile at first. [Abudraham.] And women recite 'who made me according to His will.'
אם קדם וברך זוקף כפופים קודם שבירך מתיר אסורים כלא יברכנה:
If one went ahead and recited 'who straightens the bent' before he recited 'who frees the bound' (reversing the order), he does not recite it (the blessing 'who frees the bound') again.
יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראים: הגה אך מכאנהג פשוט בבני אשכנזים לכבאומרה:
Some have the custom to recite the blessing 'who gives strength to the weary,' but their view does not appear correct (this blessing was not instituted). The Rema adds: Yet the widespread custom among Ashkenazim is indeed to say it.
יש נוהגים לברך ברכו' אחרות נוספות על אלו כגוטעות הוא בידם:
Some have the custom to recite additional blessings beyond these, but this is an error on their part.
כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן כגון שלא שמע קול התרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר אומר אות' ברכה בלא הזכרת השם: הגה וי"א דכדאפי' לכהא נתחייב בהן מכוברך אותן דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם. וכן המנהג ואין לשנות [טור ותוס' הרא"ש פרק הרואה ור"ן פ"ק דפסחים וכל בו]:
As for all these blessings: if one did not become obligated in one of them for example, he did not hear the crow of the rooster, or did not walk, or did not get dressed, or did not gird a belt he says that blessing without mentioning God's Name. The Rema adds: But some say that even if he did not become obligated in them, he still recites them (with the Name), for the blessing is not specifically about himself; rather one blesses God for having created the needs of the world. And such is the custom, and one should not deviate from it. [Tur, and Tosafot HaRosh chapter 'HaRo'eh,' and the Ran, first chapter of Pesachim, and the Kol Bo.]
לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אע"פ שהוא אומרה דרך תחנונים וי"א שאין לחוש כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים ונכון לחוש לסברא ראשונה: הגה אבל המנהג כסברא אחרונה שהרי בימי הכזסליחות מתפללין הסליחות וכחאח"כ מברכין על התורה עם סדר שאר הברכו' וכן בכל יום כשנכנסין לב"ה אומרים כמה פסוקים ותחנונים ואח"כ מברכין על התורה ונהגו לסדר ברכת התורה מכטיד אחר ברכת אשר יצר ואין לשנות [וכן משמע בתוס' ומרדכי פ"ק דברכות] וטוב לומר בלשחרית אחר שמע ישראל וגו' בשכמל"ו כלאי לפעמים שוהין עם ק"ש לקרותה שלבלא בזמנה ולגיוצא בזה [טור]:
One should not recite verses before the blessing over the Torah, even though he is saying them by way of supplication (and not as Torah study); and some say there is no concern, since he is saying them only as supplication; and it is proper to be stringent like the first opinion. The Rema adds: But the custom follows the latter opinion, for during the days of Selichot we pray the Selichot first and only afterward recite the Torah blessing together with the order of the other morning blessings; and likewise every day, when we enter the synagogue we say a number of verses and supplications, and only afterward bless over the Torah. The custom is to arrange the Torah blessing immediately after the blessing 'Asher Yatzar,' and one should not deviate. [So it is implied in Tosafot and the Mordechai, first chapter of Berachot.] And it is good to say in the morning, after 'Shema Yisrael...,' the response 'Blessed be the Name of His glorious kingdom forever and ever,' for sometimes people delay the (communal) Shema and read it past its proper time, and by this (private recitation) he fulfills his obligation. [Tur.]
משנה ברורה
קודם בואו לבהכ"נ בעוד שהוא עדיין בהחצר בהכ"נ יאמר בבית אלהים נהלך ברגש. וירגיש וירתע עצמו בהכנסתו לבהכ"נ מרוב פחדו וימתין וישהא מעט ויאמר ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך ואח"כ יכנס [שע"ת בשם פע"ח]: (א) כשיעור וכו' - כל הברכות האלו הוא משום דאסור לו לאדם ליהנות מן העוה"ז בלי ברכה וכל הנהנה מן העוה"ז בלי ברכה כאילו מעל. דרמו קראי אהדדי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם ותירצו ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה ר"ל קודם ברכה היא לד' ואסורים לך כהקדש שהוא לה' ואחר הברכה הותר הכל לבני אדם וא"כ כיון שקודם הברכה היא לד' הרי הכל קודש לד' ויש בה מעילה אם נהנה ממנו כמו בתרומה שהיא קודש לפיכך תקנו חכמינו ז"ל ברכה על כל דבר ודבר מהנהגת העולם שהאדם נהנה ממנו:
(ב) משנתו - ר"ל דוקא סוף שנתו ולא כל זמן שיקיץ באיזה שעה שתהיה:
(2) 'From sleep' — That is to say, specifically the end of his sleep (the final waking in the morning), and not every time he happens to wake at any hour of the night.
(ג) יאמר אלהי נשמה - צריך להפסיק מעט בין אלהי לנשמה כדי שלא יהיה נשמע שהנשמה היא אלהיו ח"ו. ודיני ברכת אלהי נשמה עיין לעיל בסימן וא"ו במ"ב ס"ק י"ב:
(3) 'He says: My God, the soul' — One must pause slightly between 'Elokai' (my God) and 'neshamah' (the soul), so that it should not be heard as though the soul is his god, God forbid. For the laws of the blessing 'Elokai Neshamah,' see above in siman 6, in the Mishnah Berurah, note 12.
(ד) לשכוי - הלב נקרא שכוי בלשון המקרא דכתיב או מי נתן לשכוי בינה והלב הוא המבין וע"י הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מבין ג"כ זה וגם יש בשמיעתו לאדם הנאה שיודע שהוא קרוב ליום ובערבי קורין לתרנגול שכוי להכי תקנו ברכה זו בשמיעת קול התרנגול ועיין לקמן בס"ח:
(4) 'To the sekhvi' — The heart is called 'sekhvi' in the language of Scripture, as it is written 'or who gave the sekhvi understanding.' The heart is the organ of understanding, and through this understanding a person distinguishes between day and night. And since the rooster too discerns this (the approach of day), and there is also benefit to a person in hearing it, for he knows that day is near, and in Arabic a rooster is called 'sekhvi,' therefore they instituted this blessing upon hearing the crow of the rooster; and see further below in note 8.
(ה) מלביש ערומים - ל"ד שישן ערום אלא כיון שאדם לובש מלבוש העליון שעליו מברך ברכה זו:
(5) 'Who clothes the naked' — This is not meant literally, that he slept naked; rather, since a person puts on his outer garment, he recites this blessing over it.
(ו) על עיניו - פי' ע"י החלוק דאסור להניח ידיו על עיניו קודם הנטילה כמ"ש סימן ד':
(6) 'On his eyes' — That is, by means of the shirt (a garment placed between hand and eye), for it is forbidden to place one's hands on his eyes before the (morning) washing, as is stated in siman 4.
(ז) המכין - ובאגודה כתוב אשר הכין:
(7) 'Who firms (ha-mekhin)' — But in the Agudah it is written 'who has firmed (asher hekhin).'
(ח) האבנט - אבנט דהכא הוא מכנסים וכן האבנט שהזכיר השו"ע בריש סימן צ"א דאע"ג דבלשון תורה פי' אבנט הוא החגורה כדכתיב ובאבנט בד יחגור מ"מ בלשון חכמים לפעמים קוראין המכנסים אבנט ולכך נקט לשון לובש ולא חוגר [מטה יהודא]:
(8) 'The avnet' — The avnet here means trousers, and likewise the avnet that the Shulchan Aruch mentions at the beginning of siman 91; for although in the language of the Torah 'avnet' means the belt, as it is written 'and with a linen sash he shall gird himself,' nevertheless in the language of the Sages the trousers are sometimes called 'avnet,' and that is why the Rema used the wording 'puts on' rather than 'girds.' [Mateh Yehudah.]
(ט) עוטר ישראל - הזכיר ישראל בברכה זו וכן באוזר ישראל משא"כ באחרות הטעם שהשאר הוא להנאת העולם שהכל שוין בהן משא"כ באלו שנים הם בישראל לחוד משום צניעות דחגורה הוא משום שלא יהא לבו רואה את הערוה וכובע היא משום צניעות כדאיתא בשבת ד' קנ"ד כסי ראשך מפני אימתא דמרך:
(9) 'Who crowns Israel' — He mentioned 'Israel' in this blessing, and likewise in 'who girds Israel,' unlike the other blessings (which do not). The reason is that the rest are for the benefit of the world at large, in which all people share equally, whereas these two apply to Israel alone, on account of modesty: the belt is so that his heart should not 'see' his nakedness (a separation required for holy matters), and the hat is on account of modesty, as it is stated in Shabbat, page 154: 'Cover your head so that the awe of Heaven be upon you.'
(י) ויהי רצון וכו' - שתרגילנו בתורתך לשון רבים [אחרונים]:
(10) 'May it be Your will...' — One says '(may it be Your will) that You accustom us to Your Torah,' in the plural. [The later authorities.]
(יא) נהגו לסדרם - ואם מותר גם להמתין בברכת נט"י לסדרה בבהכ"נ עיין לעיל בסימן וא"ו ובבה"ל:
(11) 'The custom arose to arrange them' — As to whether one may also delay the blessing over washing the hands in order to arrange it in the synagogue, see above in siman 6 and in the Bi'ur Halachah.
(יב) ועונין אמן - ובדיעבד אפילו לא ענו אמן יוצאין ידי הברכה וכדלקמן בסימן רי"ג כיון שכיוונו לצאת:
(12) 'And they answer Amen' — After the fact, even if they did not answer Amen, they fulfill their obligation of the blessing, as is stated further on in siman 213, since they intended to fulfill their obligation.
(יג) ידי חובתן - ואפילו לבקי מוציא אם מכוין בברכתו [אחרונים] ועיין לעיל בסוף סימן ו' במ"א שהביא בשם הלבוש להחמיר בברכת השחר שאינו מוציא בפחות מעשרה ועיין לקמן בסימן נ"ט סעיף ד' בבה"ל שם מה שכתבנו אודות זה ובזמננו המנהג שכל אחד מברך בפני עצמו ואין הש"ץ מוציא שום אדם [ע"ת בסימן ו']:
(13) 'Their obligation' — The one reciting discharges the obligation even for one who is expert (and could bless himself), provided he intends to do so in his blessing. [The later authorities.] And see above at the end of siman 6 in the Magen Avraham, who cited in the name of the Levush a stringency regarding the morning blessings, that one does not discharge the obligation for others with fewer than ten present; and see further on in siman 59, se'if 4, in the Bi'ur Halachah there, what we wrote concerning this. In our times the custom is that each person recites the blessings by himself, and the prayer leader does not discharge the obligation for anyone. [Olat Tamid in siman 6.]
(יד) ברכות - הטעם לפי שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל תיקן דוד ע"ז לברך מאה ברכות בכל יום. והנה בכל יום אנו מברכין עוד יותר ממאה ברכות כיצד בלילה כשהולך לישן מברך המפיל ובשחר מברך ענט"י ואשר יצר ועוד ט"ז ברכות בברכת השחר וג' ברכות על התורה [לדעת הרמ"א לקמן בסי' מ"ז סעיף ו' בהג"ה] הרי כ"ב וברכת ציצית ותפילין הרי עוד שלש לפי מנהגינו שמברכין שתים על התפילין הרי כ"ה וברוך שאמר וישתבח הרי עוד שתים וברכת ק"ש שחרית וערבית עם ברכת יראו עינינו שמנה הרי ל"ה ונ"ז ברכות דג' תפלות הרי צ"ב ובשתי סעודות שסועד אחת ערבית ואחת שחרית יש ט"ז ברכות כי בכל סעודה יש ח' ברכות על נט"י והמוציא וד' ברכות שבבהמ"ז וכשהוא שותה כוס בבהמ"ז מברך לפניו ולאחריו הרי בס"ה ק"ח ברכות וא"כ אף ביום התענית שחסר לו סעודה אחת ג"כ מקיים ק' ברכות. וביום השבת חסר לו י"ג ברכות מהמאה וכדאיתא במ"א עי"ש ע"כ יראה להשלימם במיני פירות ומגדים ואם אין לו יוצא ע"פ הדחק במה שיכוין לשמוע ברכת התורה והמפטיר ויענה אמן וכדלקמן בסימן רפ"ד וכתב המ"א דלא יכניס עצמו בחשש ברכה שאינה צריכה משום מצות ק' ברכות. וביוהכ"פ ג"כ יוצא בשמיעת הברכות כמו בשבת אך ביוה"כ אחר כל החשבונות חסר לו עוד שלש ברכות וכתב המ"א דישלים זה בברכת הריח על הבשמים אך כ"ז שלא הסיח דעתו מלהריח אסור לחזור ולברך משום ברכה שאינה צריכה. וכן יוכל להשלימם בברכת אשר יצר אם נזדמן לו. ואפשר דיוצא ע"פ הדחק במה שמכוין לשמוע חזרת הש"ץ:
(14) 'Blessings' — The reason (for one hundred each day) is that a hundred souls of Israel used to die every day, and David instituted concerning this to recite one hundred blessings every day (and the plague ceased). Now, every day we in fact recite even more than a hundred blessings. How so? At night, when he goes to sleep, he recites 'ha-Mapil'; and in the morning he recites the blessing on washing the hands and 'Asher Yatzar,' plus another sixteen blessings among the morning blessings; and three blessings over the Torah [according to the Rema's view further on in siman 47, se'if 6, in the gloss] that makes twenty-two. The blessings on tzitzit and tefillin add another three, according to our custom of reciting two on the tefillin that makes twenty-five. 'Baruch She'amar' and 'Yishtabach' add another two; and the blessings of the Shema, morning and evening, together with the blessing 'Yir'u Eineinu,' are eight that makes thirty-five. The fifty-seven blessings of the three daily Amidah prayers bring it to ninety-two. And in the two meals that he eats one in the evening and one in the morning there are sixteen blessings, for in each meal there are eight: the blessing on washing the hands, 'ha-Motzi,' and the four blessings of Grace After Meals, and when he drinks a cup at the Grace he blesses before it and after it so that in total there are one hundred and eight blessings. Thus even on a fast day, when he lacks one meal, he still fulfills the hundred blessings. But on the Sabbath he is short thirteen of the hundred (since the weekday Amidah has fewer blessings), as stated in the Magen Avraham see there. Therefore he should see to complete them with various fruits and delicacies (whose blessings make up the shortfall). And if he does not have such foods, he fulfills the count under pressing circumstances by intending to listen to the Torah and Haftarah blessings and answering Amen, as stated further on in siman 284. The Magen Avraham wrote that one should not bring himself into the concern of an unnecessary blessing for the sake of the mitzvah of a hundred blessings. On Yom Kippur too he fulfills the count by listening to the (Torah) blessings, as on the Sabbath; but on Yom Kippur, after all the reckonings, he is still short three blessings (lacking both meals). The Magen Avraham wrote that he can make this up with the blessing of scent over spices; however, as long as he has not diverted his attention from smelling, it is forbidden to bless again over them, on account of an unnecessary blessing. Likewise he can complete them with the blessing 'Asher Yatzar' if occasion for it arises. And it is possible that under pressing circumstances he fulfills the count by intending to listen to the prayer leader's repetition of the Amidah.
(טו) בכל יום שלא עשני וכו' - ויזהר שלא יברך שעשני ישראל כמו שיש באיזה סדורים ע"י שיבוש הדפוס כי י"א שבזה לא יוכל לברך שוב שלא עשני עבד ולא עשני אשה:
(15) 'Every day, who did not make me...' — He should be careful not to bless 'who made me a Jew,' as appears in some prayer books through a printing error; for some say that by reciting it this way he can no longer recite 'who did not make me a slave' and 'who did not make me a woman' (the positive form having absorbed them).
(טז) עובד כוכבים - ואם בירך מתחלה שלא עשני אשה י"א דשוב לא יוכל לברך שלא עשני עכו"ם ושלא עשני עבד כי אשה עדיפה משתיהן וממילא נכלל ההודאה כי בכלל מאתים מנה. וכן אם בירך שלא ע"ע לא יוכל לברך שלא עשני גוי כי עבד עדיף מגוי דחייב בקצת מצות. אבל הרבה אחרונים חולקין בכל זה וכן הסכים הא"ר ודה"ח דיוכל לברך:
(16) 'A gentile' — If he first blessed 'who did not make me a woman,' some say he can no longer recite 'who did not make me a gentile' or 'who did not make me a slave,' for a woman ranks above both of them (obligated in more mitzvot than a slave or gentile), so the thanksgiving is automatically included the greater includes the lesser ('in two hundred there is a hundred'). Likewise, if he blessed 'who did not make me a slave,' he can no longer recite 'who did not make me a gentile,' for a slave ranks above a gentile, since he is obligated in some mitzvot. But many later authorities disagree with all of this, and so the Eliyah Rabbah and the Derech HaChaim concluded that he may recite (each of them).
(יז) עבד - ועבד שנולד עבד י"א דלא יוכל לברך ג"כ ברכת שלא עשני אשה כי עבד זיל טפי מאשה ויש חולקין עיין בפמ"ג:
(17) 'A slave' — Regarding a slave born a slave, some say he also cannot recite the blessing 'who did not make me a woman,' since a slave ranks lower than a woman; and some disagree see the Pri Megadim.
(יח) יכול לברך - פי' שיאמר שעשני גר דמיקרי עשייה כדכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן. ויש חולקין בזה וטעמם דלא שייך לומר שעשני דהגיור לא היתה כ"א מצד בחירתו הטובה שבחר בדת האמת ולכ"ע יכול לברך שלא עשני עבד ושלא עשני אשה ואע"ג דעכו"ם זיל טפי מעבד אפ"ה אם היה נולד עבד פן לא היה משחררו רבו והיה נשאר עבד משא"כ עתה שהיה הגיור תלוי ברצון עצמו. ממזר יוכל לברך כל אלו הברכות דישראל גמור הוא וכן סומא דקי"ל דהוא חייב בכל המצות וטומטום ואנדרוגינוס דחייבין מספק בכל המצות לא יאמרו שלא עשני אשה דספק הם [פמ"ג]:
(18) 'May recite' — That is, the convert says 'who made me a convert,' for this too is called a 'making,' as it is written 'and the souls they had made in Charan' (referring to those they had brought under the wings of the Divine Presence). Some disagree with this; their reasoning is that it is not fitting to say 'who made me,' since his conversion came about only through his own good choice, that he chose the religion of truth. But by all opinions he may recite 'who did not make me a slave' and 'who did not make me a woman.' And even though a gentile ranks lower than a slave, nonetheless (a convert does not bless about not being made a gentile, whereas he does about a slave, because) had he been born a slave, perhaps his master would not have freed him and he would have remained a slave, which is not the case now, when his conversion depended on his own will. A mamzer may recite all these blessings, for he is a full-fledged Jew; and likewise a blind person, for we hold that he is obligated in all the mitzvot. But a tumtum and an androgynos, who are obligated in all mitzvot out of doubt, should not say 'who did not make me a woman,' since their status is doubtful. [Pri Megadim.]
(יט) לא יאמר - עמ"א ובה"ט:
(19) 'He should not say' — See the Magen Avraham and the Be'er Heitev.
(כ) לא יברכנה - שכיון שנתן הודאה שנזקף לגמרי זה בכלל דמתיר אסורים נתחיי' מיד כשיושב ויש חולקים בזה ומסקי האחרונים להקל בזה וכתב הפמ"ג דטוב שיראה שישמע אח"כ מאחר הברכה ויכוין לצאת ויוצא ממ"נ. אם בשע' שאמר בא"י היתה כוונתו לברך זוקף כפופים יסיים זוקף כפופים אע"ג דאז לא יוכל לברך מתיר אסורים ומכ"ש בשאר ברכות שלא יקפיד על הסדר אלא יסיים כמו שחשב בשעה שהזכיר השם [ח"א]. אם בשעה שהגיע לברכת פוקח עורים ורצה לסיים פוקח עורים נכשל בלשונו וסיים מלביש ערומים ובתוך כ"ד נזכר וסיים פוקח עורים י"א דיצא בזה ידי ברכת פוקח עורים כי בזה עקר סיומו הראשון ויש מסתפקין בזה [השע"ת בסימן זה והדגמ"ר] אבל אם בשעה שאמר בא"י אמ"ה חשב ג"כ לסיים מלביש ערומים ואחר שסיים מלביש ערומים נזכר בתוך כדי דיבור ואמר פוקח עורים לכו"ע יצא ידי ברכת מלביש ערומים וחוזר ומברך פוקח עורים כי אין הסדר מעכב וכן ה"ה בכל ברכת השחר לבד מברכת מתיר אסורים וזוקף כפופים אם הקדים ברכת זוקף כפופים ובתוך כדי דיבור סיים מתיר אסורים דאף דלא יצא בזה רק ברכה אחת והיא ברכה ראשונה של זוקף כפופים אפ"ה לא יברך שוב מתיר אסורים [הפמ"ג בסי' ר"ט]:
(20) 'He does not recite it again' — Because, once he has given thanks that he has fully straightened up ('who straightens the bent'), this already includes the sense of 'who frees the bound,' for one becomes obligated in 'who frees the bound' as soon as he sits up. Some disagree on this, and the later authorities conclude to be lenient here (not to repeat it). The Pri Megadim wrote that it is good for him to see to it that he afterward hears the blessing from another and intends to fulfill his obligation, so that he fulfills it either way. If at the moment he said 'Blessed are You, Lord' his intention was to bless 'who straightens the bent,' he should conclude with 'who straightens the bent,' even though he will then be unable to recite 'who frees the bound.' And all the more so with the other blessings, that one need not be particular about the order, but should conclude according to what he had in mind at the moment he mentioned the Name. [Chayei Adam.] If, when he reached the blessing 'who opens the eyes of the blind' and meant to conclude 'who opens the eyes of the blind,' his tongue slipped and he concluded 'who clothes the naked,' and within 'toch kedei dibbur' (the span of a short utterance) he caught himself and said 'who opens the eyes of the blind,' some say that by this he has fulfilled the blessing 'who opens the eyes of the blind,' for by this he uprooted his first conclusion, and some remain in doubt about it. [Sha'arei Teshuvah in this siman, and the Dagul Mervavah.] But if at the time he said 'Blessed are You, Lord our God, King of the universe' he also intended to conclude 'who clothes the naked,' and after he concluded 'who clothes the naked' he caught himself within 'toch kedei dibbur' and said 'who opens the eyes of the blind,' then by all opinions he has fulfilled the blessing 'who clothes the naked,' and he goes back and recites 'who opens the eyes of the blind,' since the order is not indispensable. And likewise the same applies to all the morning blessings, except for the blessings 'who frees the bound' and 'who straightens the bent': if he put 'who straightens the bent' first and within 'toch kedei dibbur' concluded 'who frees the bound,' then even though he has fulfilled only one blessing thereby namely the first, 'who straightens the bent' nevertheless he does not recite 'who frees the bound' again. [The Pri Megadim in siman 209.]
(כא) המנהג פשוט - וכן הסכימו האחרונים:
(21) 'The widespread custom' — And so the later authorities agreed.
(כב) לאומרה - ר"ל בהזכרת שם ומלכות ואפילו אם היה ניעור כל הלילה ג"כ יש לברך אותה לפי מה שאנו נוהגין היום כהג"ה שבסעיף ח' [פמ"ג]:
(22) 'To say it' — That is, with mention of God's Name and Kingship (a full blessing). And even if he was awake the entire night, it should likewise be recited, in accordance with our practice today following the Rema's gloss in se'if 8. [Pri Megadim.]
(כג) וטעות הוא - והאומר ברכת סומך נופלים גוערין בו ולענין ברכת מגביה שפלים עיין במ"א ועיין בפמ"ג שכתב דכהיום יש לגעור במי שנוהג לאומרה עי"ש:
(23) 'And it is an error' — One who recites the blessing 'who supports the fallen' is rebuked, and regarding the blessing 'who raises the lowly,' see the Magen Avraham. And see the Pri Megadim, who wrote that nowadays one should rebuke whoever has the practice of saying it see there.
(כד) דאפילו - עיין בספר אליהו רבא שכתב דברכת אלהי נשמה וברכת המעביר שינה אין לברך אם היה ניעור כל הלילה ובפמ"ג ובשערי תשובה השאירו דבריו בצ"ע ומסיק בשע"ת דיראה לשמוע אלו השתי הברכות מאחר ויכוין לצאת ואם ישן בלילה ששים נישמין לכו"ע יש לו לברך אותם:
(24) 'That even' — See the Eliyah Rabbah, who wrote that the blessing 'Elokai Neshamah' and the blessing 'who removes sleep' should not be recited if one was awake all night; and the Pri Megadim and the Sha'arei Teshuvah left his words unresolved (requiring further study). The Sha'arei Teshuvah concludes that he should see to hear these two blessings from another and intend to fulfill his obligation. But if he slept during the night the equivalent of sixty breaths (a brief nap), by all opinions he may recite them.
(כה) לא נתחייב - ואפילו במדבר שאינו שומע קול תרנגול מברך. סומא מברך ברכת פוקח עורים וכן חרש אף שאינו יוכל לשמוע קול תרנגול יוכל לברך ברכת הנותן לשכוי בינה [דה"ח] ובחיי אדם כתב דחרש ימתין מלברך ברכה זו עד שיאור היום:
(25) 'Did not become obligated' — Even in the wilderness, where he does not hear the crow of a rooster, he recites the blessing (according to the Rema's view that these blessings are not dependent on personal benefit). A blind person recites the blessing 'who opens the eyes of the blind.' Likewise a deaf person, even though he cannot hear the crow of a rooster, may recite the blessing 'who gives the rooster understanding.' [Derech HaChaim.] But the Chayei Adam wrote that a deaf person should wait to recite this blessing until the day grows light.
(כו) מברך אותן - עיין לקמן בסימן מ"ז במ"ב ס"ק ל"א ובביאור הלכה שם מה שכתבנו בשם הפמ"ג:
(26) 'He recites them' — See further on in siman 47, in the Mishnah Berurah note 31, and in the Bi'ur Halachah there, what we wrote in the name of the Pri Megadim.
(כז) הסליחות - ולפי מה שכתב לקמיה דהיום נהגו לברך ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר ולא לומר שום פסוקים מתחלה א"כ סבירא לן דאין לומר פסוקים אפילו דרך תחנונים קודם ברכת התורה א"כ יש לנהוג ג"כ בימי הסליחות לומר בה"ת קודם הסליחות ולדלגה אח"כ:
(27) 'The Selichot' — According to what the Rema writes further on, that nowadays the custom is to recite the Torah blessing immediately after 'Asher Yatzar' and not to say any verses beforehand, it follows that we hold one should not say verses even by way of supplication before the Torah blessing. Therefore, during the days of Selichot too, one should practice to say the Torah blessing before the Selichot and then skip it afterward (when it would otherwise come).
(כח) ואח"כ מברכין - שכל זה הוא מעיקר הדין וכמו שהביא זה בב"י בשם מהרי"ל שכן המנהג באשכנז ומסיים ע"ז הרמ"א ונהגו לסדר ר"ל שכהיום נהגו העולם להחמיר כדברי הטור שלא לומר שום פסוקים קודם ברכת התורה:
(28) 'And afterward they bless' — For all this is from the essential law, as the Beit Yosef brought in the name of the Maharil that such is the custom in Ashkenaz. The Rema concludes on this 'and the custom arose to arrange...,' meaning that nowadays people have adopted the practice to be stringent like the words of the Tur, not to say any verses before the Torah blessing.
(כט) מיד אחר וכו' - ויש אומרים דברכת אלהי נשמה סמוכה לברכת אשר יצר וע"כ יברך בה"ת אחר אלהי נשמה וכתב ע"ז הפמ"ג דנהרא נהרא ופשטיה:
(29) 'Immediately after...' — Some say that the blessing 'Elokai Neshamah' is adjacent to the blessing 'Asher Yatzar' (and so belongs right after it), and therefore one should recite the Torah blessing after 'Elokai Neshamah.' The Pri Megadim wrote on this 'each river follows its own course' (each valid custom may be maintained).
(ל) בשחרית - ואפי' המשכימים בבוקר השכם ואומרים ק"ש קודם עמוד השחר דשם בודאי אינו יוצא בזה ידי ק"ש אעפ"כ נוהגין לסיים אחריו ברוך שם וכו' אבל מה שאומרים קודם ישתבח ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל וגו' אין לומר אחריו בשכמל"ו:
(30) 'In the morning' — Even those who rise very early and say the Shema before dawn, where he certainly does not fulfill the obligation of Shema thereby, nevertheless it is the custom to conclude after it 'Blessed be the Name...' But when we say, before 'Yishtabach,' 'and in Your Torah it is written, saying: Hear O Israel...,' one should not say after it 'Blessed be the Name of His glorious kingdom' (there it is a mere quotation of verses).
(לא) כי לפעמים - פי' משום דלפעמים שוהין הצבור לכן יאמרו בכל פעם בשכמל"ו דבלא ברוך שכמל"ו לא נראה הק"ש רק כסיפור דברים אך יכוין שלא לצאת אלא אם כן ירא שהצבור יעברו זמן ק"ש אבל כשלא יעברו מוטב לצאת ידי ק"ש עם הצבור שבצבור יקרא כל השלשה פרשיות ובברכותיה כמו שתקנו חז"ל לכתחלה. ובמקום שירא שהצבור יעברו זמן ק"ש יכוין לבו כדין ק"ש ויכוין לצאת בזה המצות עשה דק"ש דבמצוה דאורייתא קי"ל בסימן ס' ס"ד דמצות צריכות כונה וי"א שיקרא כל הפרשה ראשונה ויותר טוב שאז יקרא כל השלשה פרשיות כמו שכתב הפר"ח כדי להזכיר יציאת מצרים בזמן ק"ש ובח"א בכלל ח' דין ז' הסכים להפר"ח:
(31) 'For sometimes' — That is, because sometimes the congregation delays (the Shema past its time), therefore one should say 'Blessed be the Name...' each time (with the early Shema), for without 'Blessed be the Name...' the Shema appears merely as a recounting of words (rather than an acceptance of the yoke of Heaven). However, he should intend not to fulfill his obligation with it, unless he fears that the congregation will let the time of Shema pass. But when they will not miss the time, it is better to fulfill Shema with the congregation, for with the congregation he will read all three passages and with their blessings, as our Sages instituted, in the ideal manner. But in a case where he fears the congregation will miss the time of Shema, he should direct his heart as required for Shema and intend to fulfill thereby the positive commandment of Shema, for regarding a Torah commandment we hold, in siman 60, se'if 4, that mitzvot require intention. And some say he should read the entire first passage, and it is even better that he then read all three passages, as the Pri Chadash wrote, in order to mention the Exodus from Egypt within the time of Shema. And in the Chayei Adam, principle 8, law 7, he agreed with the Pri Chadash.
(לב) שלא בזמנה - דהיינו אחר ג' שעות שעבר זמן ק"ש ועדיין לא עבר זמן ברכת ק"ש עד אחר שעה ד' כדלקמן בסימן נ"ח אבל אם הוא ירא שהצבור יעברו גם זמן ברכות ק"ש אין לו להמתין עליהם כלל כי יפסיד על ידם הברכות וגם הזמן תפלה שהוא ג"כ לכתחלה רק עד ארבע שעות כדלקמן בסימן פ"ט אלא יקרא בזמנה בברכותיה ויתפלל ביחידי:
(32) 'Past its proper time' — That is, after the third hour, when the time for Shema has passed but the time for the blessings of Shema has not yet passed until after the fourth hour, as stated further on in siman 58. But if he fears that the congregation will also miss the time for the blessings of Shema, he should not wait for them at all, for through them he will lose the blessings, and also the time for prayer, which likewise is ideally only until the fourth hour, as stated further on in siman 89. Rather he should read (the Shema) in its time with its blessings and pray by himself.
(לג) ויוצא בזה - עיין בדגול מרבבה וכן בחידושי רע"א שכתבו דבחול לא יכוין לצאת אא"כ הניח תפילין מקודם דכל הקורא ק"ש בלי תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. ופשוט דאם א"א לו להניח תפילין עתה מאיזה ענין אל ימנע מחמת זה המ"ע דק"ש כי תפילין וק"ש שתי מצות הם ואין מעכבין זה את זה ואפילו איסורא ליכא דלא אמרו כל הקורא ק"ש וכו' רק במזיד ולא כשיש לו איזה אונס כמו שכתב הלבוש בסימן נ"ח עי"ש ועיין בסימן נ"ח במ"ב ס"ק ה' שהעתקתי שם דברי הלבוש. יאמר אתה הוא עד שלא נברא העולם ולא עד שלא בראת [אחרונים]:
(33) 'And he fulfills it thereby' — See the Dagul Mervavah, and likewise the novellae of Rabbi Akiva Eiger, who wrote that on a weekday he should not intend to fulfill the obligation unless he has first donned tefillin, for whoever reads the Shema without tefillin is as though he bears false witness against himself. And it is obvious that if it is impossible for him to don tefillin now for some reason, he should not on that account refrain from the positive commandment of Shema, for tefillin and Shema are two separate mitzvot and do not hold one another back (neither is indispensable to the other). And there is not even any prohibition, for they said 'whoever reads the Shema (without tefillin)...' only regarding one who does so deliberately, and not when he has some circumstance beyond his control, as the Levush wrote in siman 58 see there; and see siman 58 in the Mishnah Berurah, note 5, where I have quoted the words of the Levush. One should say 'You are He before the world was created,' and not 'before You created (the world).' [The later authorities.]