שולחן ערוך
ארפאינו ה' ונרפא אע"פ דהכתוב ליחיד באין מכנין אותו לרבים ה"מ בזמן שמתכוין לקרות אבל כשאומר אותו גדרך תפלה ובקשה מותר ומ"מ אם אומר מזמור שלם דאסור לשנות מלשון יחיד לרבים או להיפך: [טור והרא"ש פ' הקורא עומד בשם הר"י]:
משנה ברורה
(א) רפאנו ד' - ולא יאמר רפאנו ד' אלהינו ונרפא כי לישנא דקרא הוא כך רפאני ד' וארפא. צריך לומר חולי בציר"י הלמ"ד. י"א שלא יאמר ראה נא בענינו רק ראה בענינו אבל המ"א וא"ר ושארי גדולים כתבו שאין לזוז מן המנהג שאומרים ראה נא בענינו:
(ב) אין מכנין וכו' - וה"ה שאר שינוי כגון מן מדבר בעדו למדבר בנוכח:
(ג) דרך תפלה וכו' - ויכול להתפלל על חולים ברפאנו ויאמר רפא נא פב"פ רפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל וה"מ שלא בפניו אבל בפניו א"צ להזכיר שמו:
(ד) אסור וכו' - ר"ל אפילו אם אמרו דרך תפילה וכשאינו אומרו דרך תפילה גם להג"ה אסור אפילו פסוק אחד: