שולחן ערוך
היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אסור להתפלל אעד בשיכסה לבו ואם לא כסה את לבו או שנאנס ואין לו במה יתכסה גהואיל וכסה ערותו והתפלל יצא:
דצריך לאזור אזור בשעת התפלה אפי' יש לו האבנט שאין לבו רואה את הערו' ומשום הכון אבל זשאר ברכות מותר לברך בלא חגורה מאחר שיש לו חמכנסים: הגה ואין לבו רואה את הערוה [ר"ן פרק קמא דשבת והרא"ש פרק הרוא' והגהת מיימוני פרק ה' מהלכות תפלה]:
יש אומרים שאסור להוציא הזכרה מפיו בראש מגולה וי"א שיש למחות שלא ליכנס בב"ה טבגלוי הראש:
כובעים [קפיל"ה בלעז] הקלועים מקש חשיבא כסוי אבל הנחת יד על הראש ילא חשיבא כסוי ואם אחר מניח ידו על ראשו של זה משמע דחשיבא כסוי:
לא יעמוד יאבאפונדתו [טאסקא בלעז] ולא בראש יבמגולה ולא ברגלים יגמגולים אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים:
דרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהם עטופים: הגה ובעת הזעם יש לחבק הידים בשעת התפלה כעבדא קמי מאריה ובעת שלום יש להתקשט בבגדים נאים להתפלל [טור]:
משנה ברורה
(א) עד וכו' - דצריך הוא לראות את עצמו כאלו עומד לפני המלך ומדבר באימה:
(ב) שיכסה לבו - והוא הדין כל גופו [ב"ח]:
(ג) הואיל וכו' - ר"ל אפי' הי' ממתניו ולמעלה ערום יצא:
(ד) צריך - בדיעבד אם התפלל בלא אזור יצא וי"א עוד דדוקא מי שרגיל כל היום בחגורה אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה גם בשעת תפלה א"צ לחגור. ומיהו מדת חסידות אף בכה"ג [מג"ג]:
(ה) אבנט - ר"ל אבנט של מכנסים המפסיק בין לבו לערוה:
(ו) משום הכון לקראת וגו' - איתא בזוהר ואתחנן מאן דקאים בצלותא בעי לכסויי רישיה ועינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא. [והיינו בטלית של מצוה וכן נוהגין כהיום לכסות ראש עד עינים בטלית מצוה בשעת תפלת י"ח. פמ"ג] מאן דפקח עינוי בשעת צלותיה מקדים עליה מה"מ וכו' ועיין בסי' צ"ה במ"ב סק"ה:
(ז) שאר ברכות - וה"ה ק"ש דלא שייך הכון לקראת אלקיך כ"א כשעומד לפני המלך:
(ח) מכנסים - וה"ה אם בגדיו מונחים דבוקים ממש על הבטן ומפסיקים בין לבו לערוה:
(ט) בגילוי הראש - ועיין בבה"ל:
(י) לא חשיב וכו' - דהראש והיד חד גוף אינון ואין הגוף יכול לכסות עצמו. וכתב הב"ח מיהו נוהגין להמשיך הבית יד של הבגד על היד ומכסה בו ראשו ושפיר חשיב כיסוי:
(יא) באפונדתו - הוא איזור חלול שמשימין בו מעות ואיננו דרך כבוד לעמוד כן לפני הש"י. וכן אין נכון להתפלל בקאפטין ובגד התחתון או בשלאף ראק. [ח"א]:
(יב) מגולה - ובזמנינו צריך להשים בעת התפלה כובע בראשו כדרך שהולך ברחוב ולא בכובע הקטן שתחת הכובע כי אין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים וכ"ש שלאף מיץ. אין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן לבד דגנאי הוא לעמוד כן לפני גדולים ומכ"ש כשלובשין סנדל והעקב מגולה. גם אין ללבוש בעת התפלה בתי ידים שקורין הענטשי"ך כדרך עוברי דרכים וקורא אני עליהם אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני [ב"ח] ומהח"א דלעיל משמע דאפילו בבתי שוקיים של צמר לבד ג"כ אין נכון והכל תלוי לפי מנהג המקומות. הרמ"מ תיקן שלא לכנס לבהכ"נ במנעלים ארוכים והיינו שטיוויל ואם דרך אותו המקום לעמוד כך בפני גדולים מותר [פמ"ג]:
(יג) מגולים - מיהו אם הבגד ארוך שחופה את הרגלים או בארצות החמין מאוד שעומדי' שם ג"כ בפני גדולים יחף אין לחוש אפילו הבגדים קצרים ונראין הרגלים: