שולחן ערוך
אין כותבין המגילה אאלא בדיו בעל הגויל גאו על הקלף כספר תורה ואם כתבה דבמי עפצים וקנקנתום כשרה כתבה בשאר מיני צבעונים פסולה הוצריכה שירטוט וכתורה עצמה ואין העור שלה צריך לעבד לשמה זויש אומרים שצריך עיבוד לשמה:
היתה כתובה על הנייר או על עור שאינו מעובד או שכתבה עכו"ם או אפיקורוס פסולה ודינה כספר תורה חלענין היקף גויל וחטוטרות חתי"ן ותליית ההי"ן וקופי"ן וכל גופות האותיו' בצורתן ובחסרו' ויתרו': הגה גם צריך לכתבה מטן הכתב (ר"ן) וילהוציא כל תיבה מפיו קודם שיכתבנה כיאמו בספר תורה [מהרי"ק] ועושין כל פרשיותיה סיבתומות ואם עשאן פיגתוחות פסולה [הגהות מיימוני פ"ב ופסקי מהרא"י סי' צ"ג] וידבדיעבד אין ליפסול מגילה משום חסירות ויתרות דלא גרע מהשמיט בה הסופר אותיות דכשרה [הגהות מיימוני פ"ב וא"ז] [כמו שנתבאר סי' תר"ץ סעיף ג'] וצריכה עמוד בסופה וחלק בראשה כדי להקיפה בו ויש אומרים שצריכה תגין ויש אומרים שאינה צריכה: הגה ונהגו לתייגה גטום נהגו שלא לעשות לה עמוד כטזלל בסופה [מהרי"ל]:
עשרת בני המן צריך לכתבם כשירה ולא כשאר שירו' שחלק על גבי כתב אלא יזמניח חלק בין כתב לכתב ואם לא עשה כן פסולה:
צריך יחלהאריך בוא"ו דויזתא [בכתיבתה וי"א יטבקריאתה] [ר"ן בשם הרא"ש ומהרי"ל וב"י בשם א"ח] וצריך לכתוב איש בראש דפא כואת בסופה:
אם תפרה בחוטי פשתן פסולה:
אם הטיל בה ג' חוטי גידים כשרה ובלבד שיהיו משולשות ומפני שיש בו פירושים שונים צריך לצאת ידי כולם ויעשה שלשה תפירו' כאבראשה ושלשה בסופה ושלשה באמצעיתה ותפירה אחת כבבחלק הרביעי מצד זה ותפירה אחת בחלק הרביעי שמצד האחר: הגה ואם אין לו גידין יותר מוטב לתפור הנשאר בחוטי פשתן מלהניחו בלא תפירה [הגהות מיימוני פ"ב וכל בו] אבל אם יש לו גידין יתפור כולה בגידין והתפירה תהיה מבחוץ ולא מבפנים [רבינו ירוחם נ"י ח"ד וב"י בשם א"ח]:
צריך להניח שיור בראש היריעה ובסופה כשתופרה יחד ובמשהו סגי:
אין קורין בצבור במגילה הכתובה כגבין הכתובים ואם קרא לא יצא אלא אם כן היתה כדיתירה על שאר היריעו' או חסרה כדי שיהא לה היכר אבל היחיד קורא בה ואפילו אינה חסירה או יתירה ויוצא בה ידי חובתו ודוקא כשהיא כתיבה בגליון כספר תורה:
מגילה כהשהיא נקודה וכן אם כתב בה בדף הראשון כוברכו' ופיוטים אינה נפסלת בכך:
אם אין מגילה כשירה קורים אותה כזבחומש בלא ברכה:
אם קרא במגילה גזולה כחיצא: הגה ואם מברכים עליה ע"ל סימן תרמ"ט לכטענין לולב הפסול ולה"ה כאן:
משנה ברורה
(א) אלא בדיו - עיין לעיל בסימן ל"ב ס"ג בהג"ה ובמ"ב שם:
(ב) על הגויל - הוא העור שלא נחלק ולא הוסר ממנו רק השער ותקנו שם ומצד הבשר לא הוסר כלום:
(ג) או על הקלף - עיין לעיל בסימן ל"ב ס"ז:
(ד) במי עפצים וקנקנתום - עיין בט"ז בשם הכ"מ דמה שהכשירו במי עפצים היינו עם גומא דממי עפצים בלחוד פסול [וכן הסכים הגר"א בביאורו דמשניהן יחד נקרא דיו] וכן קנקנתום דמכשרינן היינו במי קנקנתום דאלו קנקנתום לחוד בודאי פסול והגר"א בביאורו פירש דמה שאמר במי עפצים וקנקנתום היינו שכתב בשניהם מעורבין יחד ועיין לעיל בסימן ל"ב ס"ג בבה"ל ד"ה שלא וכו':
(ה) וצריכה שרטוט - היינו על כל שיטה ושיטה:
(ו) כתורה עצמה - וע"כ חק תוכות פסול בה ודוקא ברובה אבל במיעוטה כשר בדיעבד דלא גרע מהשמיט לעיל בסימן תר"צ ס"ג ע"ש פרטי הדברים:
(ז) וי"א שצריך וכו' - וכן פסק רמ"א סי' ס"א:
(ח) לענין היקף גויל - על כל אות. וה"ה לכל דבר ולכן בעינן שיהיו שיטותיה שוים גם שיהי' רוחב העמוד ג' למשפחותיכם וכל דיני ס"ת:
(ט) מן הכתב - וה"ה אם אחד מקריא אותו בע"פ כדי שלא יטעה ואם עבר וכתב בע"פ שלא מן הכתב י"א דאסור לקרות בה אלא בשעת הדחק:
(י) ולהוציא כל תיבה וכו' - היינו לכתחלה ובדיעבד אין להחמיר אם לא טעה:
(יא) כמו בס"ת - היינו אפילו אם כותב אותה מתוך הכתב:
(יב) סתומות - דנקרא אגרת:
(יג) פתוחות פסולה - בתשו' ר' משה מינץ סי' י"ב דין ה' מפקפק ע"ז ולכן נ"ל דיש לסמוך עליו בשעת הדחק [מ"א]:
(יד) ובדיעבד - פי' שכבר קרא בה וכשאין לו מגילה אחרת יוכל לקרות בה לכתחלה:
(טו) גם נהגו שלא לעשות וכו' - אבל חלק בראשה מניחין וגולל סופו לתחלתו:
(טז) כלל - והגר"א בביאורו מפקפק ע"ז מאוד:
(יז) מניח חלק - כפלים מן הכתב:
(יח) להאריך בוי"ו דויזתא - למתוח ראשה הכפוף ותהיה כעין זקופה לרמז שנתלו כולם בזקיפה אחת:
(יט) בקריאתה - שלא יחטוף אותה:
(כ) ואת בסופה - פי' בסוף השיטה אבל בסוף הדף יכתוב תיבת עשרת [ב"י]. ובדיעבד אם לא האריך בוי"ו דויזתא וכן אם כתב אחר תיבת עשרת עוד שיטות כשר ויש מחמירין כשכתב אחר תיבת עשרת עוד שיטות ועיין בשער אפרים סימן נ"ה כתב דאם יש שם מגילה אחרת כתובה כדינה אין לקרות בזו לכתחלה בצבור אם לא שיש טורח צבור להמתין עד שיביאו הכתובה כדינה יכולים לקרות בזו:
(כא) בראשה - של כל יריעה ויריעה ועיין בח"א שכתב דאם תפורה כולה בגידין א"צ לדקדק כמה תפירות:
(כב) בחלק הרביעי - כי צריך לשער היריעה כאלו נחלק לד' חלקים:
(כג) בין הכתובים - הטעם דלא הוי פרסומי ניסא דמיחזי כקורא במקרא משו"ה ביחיד כשר דבלא"ה ליכא פרסומי וכל בי עשרה מקרי צבור:
(כד) יתירה וכו' - היינו שהיתה ארוכה משאר הקלפים למעלה או למטה או חסרה ועי"ז יש לה היכר לעצמה:
(כה) שהיא נקודה - ואי ליכא מי שיודע לקרות בטעמים בע"פ מותר לכתוב גם הטעמים במגילה ולברך עליה דלא גרע מניקוד ומ"מ אם אין הטעמים במגילה מותר לקרות בלא טעמים כמ"ש ססי' קמ"ב:
(כו) ברכות - ולכתחלה לא יכתוב ברכותיה בה:
(כז) בחומש - ודוקא כשעשוי החומש בגלילה כמ"ש סימן קמ"ג ומשום שי"א שיוצא בזה בשעת הדחק אבל בחומש שלנו לכו"ע לא יצא [ב"ח ומ"א] והפמ"ג כתב דראוי גם בזה לקרות בלא ברכה שלא תשתכח תורת מגילה:
(כח) יצא - דאין גזל בקול:
(כט) לענין לולב הפסול - צ"ל לענין לולב הגזול:
(ל) וה"ה כאן - ועיין בפמ"ג דאפילו אם קנאו בשינוי מעשה וכדומה אפ"ה לא יברך: