שולחן ערוך
העושה סוכה בין לעצמו בין לאחר אאינו מברך על עשייתה באבל שהחיינו היה ראוי לברך גכשעושה אותה לעצמו אלא שאנו סומכין על זמן שאנו אומרים דעל הכוס של קידוש: הגה ואם לא אכל לילה ראשונה בסוכה אע"פ שבירך זמן בביתו כהשאוכל בסוכה צריך לברך זמן מושום הסוכה ואם בירך זמן בשעת עשייה סגי ליה [ר"ן פ' לולב וערבה]:
משנה ברורה
(א) אינו מברך על עשייתה - שאין עשייתה גמר מצוה שהרי צריך לישב בה:
(ב) אבל שהחיינו וכו' - ודוקא דבר שעושין אותו משנה לשנה אבל שופר ומגילה שעושין אותן לכמה שנים אינו מברך שהחיינו על עשייתן ונר חנוכה נמי אינו מינכר שעושין לשם מצוה:
(ג) כשעושה אותה - וה"ה אם היתה עשויה מכבר והוא מחדש בה דבר דהיינו שהיה בה רק שני דפנות והוא השלימה עכשיו או שחידשה בהסכך [ריטב"א]:
(ד) על הכוס של קידוש - שהוא קאי על מצות סוכה ועל החג:
(ה) כשאוכל בסוכה - ר"ל למחר ביום:
(ו) משום הסוכה - דהברכה שבירך מאתמול בביתו היה רק בשביל החג: