(א) שתהיה עשויה לצל - דאע"ג דסוכה לשם חג לא בעינן לשם סוכה בעינן כדכתיב חג הסוכות תעשה כלומר תעשה לשם סוכה להגין תחת צילה דבשביל צל הוא דמקריא סוכה שסוככת מן החורב ולאפוקי אם עושה אותה לצניעות בעלמא להשתמש שם לפעמים שלא יראו אותו או לדור בה כל השנה או לאוצר דזה אינה בכלל סוכה ומנין אנו יודעין בכל הני דקחשיב לקמן שעשיית הסכך לצל היתה להגין משרב ושמש ולא לצניעות בעלמא אם אנו רואין שמסוככת יפה שאין עושין כן בשביל צניעות מוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה:

(ב) כגון סוכת נכרים וכו' - בגמרא אמרינן דבארבעה ראשונים איכא ריעותא מחמת שאינם בני חיוב וריעותא דרקב"ש הוא משום דלא קביעי ואפ"ה סוכתן כשרה ואפילו אם היו שתי ריעותות כגון שהיו רועים נכרים ג"כ סוכתן כשרה [אחרונים]:

(ג) רועים - שעשו סוכה בשדה לישב בתוכה מפני השרב ושומרים צאנם:

(ד) קייצים - שומרי קציעות השטוח בשדה לייבש:

(ה) בורגנין - שומרי העיר וכולן ישראלים הם אכן סוכתן לא לשם חג נעשית:

(ו) ולא מן העשוי - שהסיכוך הוא מאליו ואינו נוגע בו לעשות שום מעשה אלא פוחת אחת מדפנותיו ונכנס לעומקו ונוטל העומרים ומשליך והסוכה נעשית מאליה:

(ז) חלל טפח במשך שבעה וכו' - הטעם דכיון שהניח חלל טפח במשך ז' על ז' שהוא שיעור סוכה שם סכך עליו דכל טפח מקרי אהל וכשחטט אח"כ אין זה עשיית הסכך אלא תיקון הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי והוי כסוכה שאינה גבוה עשרה וחקק בה להשלימה לעשרה דכשר:

(ח) וחטט בה וכו' - בין שהיתה מתחלה החלל טפח בגובה ומאותו טפח עד הארץ היה מלא עומרים וחטט בה מלמעלה למטה עד שעשה חלל י"ט ובין שהיתה חללה טפח למטה סמוך לארץ וממנה עד למעלה בגובה היה מלא עומרים וחטט מלמטה למעלה עד שנעשה החלל גבוה י"ט בכל גווני כשרה:

(ט) ואין לעשות הסכך קודם וכו' - דבעינן בשעה שהוא עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אהל ואם יעשה אח"כ המחיצות הוי ולא מן העשוי:

(י) הדפנות - ובדיעבד אם עשה קודם הב"ח מכשיר והרבה אחרונים חולקין עליו ודעתם דאף בדיעבד פסול:

(יא) טפח - רוחב באורך כל הסוכה ונתן עליו הסכך ואח"כ גמר המחיצות דהוי כחוטט בגדיש ומוסיף על האהל שהיה מעיקרא דכל שיש מחיצה טפח מקרי אהל ושם סוכה על הסכך: