שולחן ערוך
אין גוזרין תעני' על הציבור אבתחלה ביום חמישי בשלא להפקיע (פי' שלא לייקר השער) שערים גואפי' במקום שאין לחוש לכך:
אין גוזרין תעני' על הציבור בראשי חדשים או בחנוכה ופורים או בחולו של מועד דואם התחילו להתענו' על הצרה אפי' יום א' ופגע בהם יום א' מאלו המתענין ומשלימין היום בתעני':
וציבור שבקשו לגזור תענית שני וחמישי ושני ופגע בתעני' ט"ו בשבט התעני' נדחה לשבת הבאה כדי שלא יגזרו תעני' בט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנו': הגה מיהו אם התחילו להתענות אין מפסיקין כמו בר"ח וחול המועד (ב"י):
משנה ברורה
(א) בתחלה - לאפוקי אם הוא באמצע כגון שגוזרין בה"ב מותר:
(ב) שלא להפקיע שערים - כשיראו שיקנו ב' סעודות גדולות לצורך הלילה ולצורך סעודת שבת יסברו שרעב בא לעולם ויפקיעו השערים:
(ג) ואפילו במקום וכו' - כגון בעיר שרובה עו"ג. ואפשר דבמדינות אלו דלא שכיחי מפקיעי שערים מותר לגזור תענית ביום ה' וכן נוהגין [מ"א וש"א]:
(ד) ואם התחילו - י"א שאם לא עלה על דעתם שבהמשך הימים יפגע בהם אחד מאלו הימים אף אם התחילו מפסיקין:
(ה) מתענין ומשלימין - אע"ג דר"ח אקרי מועד מ"מ לא מקרי יום משתה ושמחה:
(ו) צבור - פעם אחד גזר מהרי"ל שלא לאכול בשר בכל יום ב' עד ר"ה וחל ט"ו באב ביום ב' ולא רצה לאכול בשר אבל בעיוה"כ ובסעודת מצוה כגון פדיון הבן מותר בבשר ויין ומסיק המ"א דדוקא התם שהוא גזר וכולם היו סומכין עליו בכונתו תליא מילתא שלא נתכוין לאסור בעיו"כ ולא בסעודת מצוה אבל יחיד שקבל עליו חל עליו דאין מחוייב לאכול בשר אפילו בשבת ויו"ט עי"ש: