שולחן ערוך
חרדל או אשאר מיני טבול בשיש בהם מים אין נותנים בהם קמח ואם נתן לתוך החרדל גיאכל מיד ולא ישהנו שמא יחמיץ ובשאר מיני טבולין כיון שאינן חדין כמו חרדל ודאי החמיץ דוצריך לשרפו אם הוא אחר זמן איסור חמץ: הגה וההמנהג שלא לאכול חרדל כלל בפסח אופי' נתערב קודם פסח דהוי כמיני קטניות שנוהגין בו איסור: (הגהות מיימוני רפ"ה ות"ה סי' קי"ב):
משנה ברורה
(א) שאר מיני טיבול - שמטבלים בהם הבשר ויש בהם חומץ ושאר דבר שיש לו קיוהא ורגילין ליתן בתוכן קמח שהקמח מתחמץ ג"כ ע"י קיוהא:
(ב) שיש בהם מים - דאי אין בהם מים כלל הוי מי פירות ואינם מחמיצין אפילו הם דברים חמוצין בעצמן כמש"כ לעיל בסימן תס"ב. ולפי מש"כ הרמ"א לעיל בסימן תס"ב ס"ד דאנן מחמירין במי פירות לבד ג"כ אפילו אין בהם מים כלל רק מיני טיבולים שנעשים מחומץ יין עם קמח ג"כ אסור:
(ג) יאכל מיד - שחוזק החרדל אין מניחו מהר להחמיץ:
(ד) וצריך לשרפו - לאו דוקא שריפה וכמבואר לעיל סימן תמ"ה:
(ה) והמנהג וכו' - והטעם משום דחרדל הוא דבר דמידגן והוי כמו קטניות שנוהגים בו איסור [לבוש]:
(ו) אפילו נתערב וכו' - אין ר"ל שנתערב עם קמח דבזה פשיטא דאסור מה לי קודם פסח או בפסח אלא ר"ל דנתערב עם יין והרבותא דאע"ג דבשעת עירוב כותשין אותו ואינו נראה כקטניות כשנכנס הפסח אפ"ה אסור ומ"מ בדיעבד אם נפל חרדל לתבשיל אינו אוסר. וכן מותר להשהות חרדל עד אחר הפסח כיון שהוא בלי קמח. ויין שניתן בו חרדל בעודו תוסס כדי שיעמוד במתיקותו ולא יתקלקל מותר לשהותו אבל לא לשתותו: