שולחן ערוך
כל זמן שתפילין בראשו או בזרועו אסור לישן בהם אפי' שינת אעראי אלא אם הניח עליה סודר ולא היתה בעמו אשה גישן בהם דשינת עראי וכיצד הוא עושה מניח ראשו הבין ברכיו והוא יושב וישן היו תפילין כרוכין בידו ומותר לישן בהם אפילו שינת קבע ואם אוחזן בידו ואינם כרוכים בידו זאסור לישן בהם אפי' שינת עראי: הגה ודוקא כשאוחזן בלא נרתקן אבל בנרתקן בכחל ענין שרי (ב"י בשם העיטור):
משנה ברורה
(א) עראי - דגזרינן שמא יבוא להפיח בהם וע"י הנחת הסודר עליהן יזכור שיש תפילין עליו ולא יבוא להפיח:
(ב) עמו אשה - אבל אם אשתו עמו אסור גזירה שמא ישמש בהן:
(ג) ישן בהם - ולא חשיב היסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק וקלות ראש אבל כשהוא עוסק במלאכתו ואומנתו ואין דעתו עליהן ממש אין זה נקרא היסח הדעת [אם לא שמטריד דעתו כ"כ לצרכי הגוף עד שלבבו פונה מי"ש מחמת טרדתו] וכן כשהוא ישן שוכח הבלי העולם. ומ"מ מצוה מן המובחר שיהא דעתו תמיד על התפילין ושלא יסיח דעתו מהן למשוך ולהרהר במחשבות רעות שמטעם זה חייב למשמש כל שעה שלא יסיח דעתו מהן [ב"ח] זולת בשעת התפלה והלימוד א"צ ליתן דעתו בהתפילין:
(ד) שינת עראי - ואין שיעור לזה וי"א כדי הילוך ק' אמה והוא חלק ס"ז משעה בקירוב וכן פסק הגר"א בביאורו:
(ה) בין ברכיו - דאל"ה חיישינן שמא יבוא להשתקע בשינת קבע:
(ו) מותר לישן - דלא חיישינן בזה להפחה כיון שאינם עליו:
(ז) אסור לישן - דחיישינן שמא יפלו מידו:
(ח) בכל ענין שרי - דאפילו אם יפלו על הקרקע אין חשש כ"כ ועיין בביאור הגר"א שכתב דדוקא אם הנרתק מחזיק טפח אז חשיב חציצה להפסיק בינו לקרקע: