צואה יבישה כ"כ שאם יזרקנה אתתפרך הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה והוא שלא יהא בה ריח רע: הגה וי"א דלא הוי כעפר רק אם נפרכת על ידי גלילה בלא זריקה וכן עיקר (רש"י והרא"ש פרק מי שמתו וטור):
Excrement that is so dry that if one were to throw it, it would crumble to bits — it has the status of mere dust, and it is permitted to recite [the Shema] opposite it, provided that there is no foul odor coming from it. The Rema adds: Some say that it is not treated as dust unless it crumbles merely by being rolled between the fingers, without needing to be thrown, and this is the main view to follow (Rashi and the Rosh in the chapter 'Mi Shemeso,' and the Tur).
ס״ק אתתפרך
(א) תתפרך - ודוקא לפירוכין דקין אבל לשנים ושלשה לא מהני. ובימי הקור שהצואה נקרשת הרבה כאבן וגם אין מגיע אז ממנה שום סרחון נסתפק המ"א אי שרי לקרו' כנגדה אי בתר השתא אזלינן או עדיין שם צוא' עלי' כיון שיכולה לחזור לקדמותה בזמן החום והאחרוני' הסכימו כולם בזה לאיסור. ואף בדיעבד אם קרא צריך לחזור ולקרות ק"ש ולהתפלל בתורת נדבה. ואם הצואה תחת מים קרושים אפשר דהוי כיסוי אע"ג דמים לא מהני [עיין בסימן ע"ו] מ"מ גלד וכפור י"ל דהוי בכלל וכסית וכעששית דמי ובתר השתא אזלינן. וצואה שנתכסה בשלג חשוב כיסוי כל כמה שלא נמחה השלג. כתב בספר שולחן שלמה דה"ה נגד מי רגלים קרושים ג"כ יש להחמיר שלא לקרות נגדן וצ"ע בזה:
(1) 'It would crumble' — the Mishnah Berurah clarifies the standard of dryness: it must crumble specifically into fine little bits, but if it only breaks into two or three pieces, that does not suffice [to treat it as dust]. On cold days, when excrement freezes hard as a stone, and no odor at all comes from it then, the Magen Avraham was in doubt whether it is permitted to recite opposite it — whether we go according to its present state [in which case it would be permitted], or whether it still bears the name 'excrement,' since it can revert to its former [soft] state in warm weather. The later authorities all agreed to be stringent in this and forbid it. And even after the fact, if one already recited [opposite it], he must go back and recite the Shema again and pray again — the prayer being said as a voluntary offering (nedavah). If the excrement is beneath frozen water, it is possible that this counts as a covering [which would permit reciting]. Even though [ordinary liquid] water does not serve as a valid covering (see Siman 76), nevertheless, regarding a crust or frost, one could argue that it falls under the verse 'and you shall cover' [i.e. it is a real covering], and it is comparable to [seeing the excrement through] glass [which does not bar recitation]. and so we go according to its present [covered] state. Excrement that has been covered over by snow is considered covered, for as long as the snow has not melted away. The Sefer Shulchan Shlomo wrote that the same applies opposite frozen urine — there too one should be stringent not to recite opposite it — but this requires further study.
מי רגלים שנבלעו בבקרקע אם היו מרטיבין היד אסור לקרות כנגדה: הגה [וי"א דאינו אסור רק בטופח ע"מ לגהטפיח ודיש לסמוך ע"ז]:
Urine that has been absorbed into the ground — if [before being absorbed] it was wet enough to moisten the hand, it is forbidden to recite [the Shema] opposite it. The Rema adds: Some say it is forbidden only when it is 'moist enough to moisten' (tofeach al menas lehatpiach — wet enough that touching it would transfer moisture to something else), and one may rely on this [lenient view].
ס״ק בבקרקע
(ב) בקרקע - או בבגד:
(2) 'Into the ground' — this same rule of absorbed urine applies not only when it is absorbed into the ground but also when it is absorbed into a garment.
ס״ק גלהטפיח
(ג) להטפיח - פי' שאם מניח ידו עליהם מעלה לחות בה שאם יניחנה על דבר אחר מקבל ממנה לחות ואם אינן לחים כ"כ מותר:
(3) 'To moisten [another thing]' — the Mishnah Berurah explains this standard: it means that if one places his hand upon [the wet spot], moisture comes up onto the hand, to the point that if he were then to lay that hand on some other object, the object would receive moisture from it. But if [the traces] are not that wet, it is permitted [to recite opposite them].
ס״ק דויש לסמוך ע"ז
(ד) ויש לסמוך ע"ז - וכן הסכמת כל האחרונים דדוקא טופח ע"מ להטפיח ואז בעי הרחקה מהן ד"א כמו מצואה. ומ"מ כיון שאינם בעין רק שבלועין בקרקע או בבגד א"צ לשפוך עליהן רביעית לכו"ע אלא די שיביא עליהן רק מעט מן המעט מים שאין בהן ג"כ רק טופח ע"מ להטפיח ושרי ועיין לעיל בסימן ע"ז במ"ב:
(4) 'And one may rely on this' — and so too is the agreed ruling of all the later authorities, that [the prohibition applies] specifically when it is 'moist enough to moisten' another thing, and in that case one must keep four amos (cubits) away from it, just as with excrement. Nevertheless, since [the urine] is not present as a substance in its own right, but only absorbed into the ground or into a garment, there is no need to pour a revi'is [of water] over it [to nullify it], according to all opinions; rather, it suffices to bring upon it just the smallest bit of water — [water] which itself is no more than 'moist enough to moisten' — and it is then permitted. See earlier, in Siman 77, in the Mishnah Berurah.