אין כותבין המגילה אאלא בדיו בעל הגויל גאו על הקלף כספר תורה ואם כתבה דבמי עפצים וקנקנתום כשרה כתבה בשאר מיני צבעונים פסולה הוצריכה שירטוט וכתורה עצמה ואין העור שלה צריך לעבד לשמה זויש אומרים שצריך עיבוד לשמה:
ס״ק אאלא בדיו
(א) אלא בדיו - עיין לעיל בסימן ל"ב ס"ג בהג"ה ובמ"ב שם:
ס״ק בעל הגויל
(ב) על הגויל - הוא העור שלא נחלק ולא הוסר ממנו רק השער ותקנו שם ומצד הבשר לא הוסר כלום:
ס״ק גאו על הקלף
(ג) או על הקלף - עיין לעיל בסימן ל"ב ס"ז:
ס״ק דבמי עפצים וקנקנתום
(ד) במי עפצים וקנקנתום - עיין בט"ז בשם הכ"מ דמה שהכשירו במי עפצים היינו עם גומא דממי עפצים בלחוד פסול [וכן הסכים הגר"א בביאורו דמשניהן יחד נקרא דיו] וכן קנקנתום דמכשרינן היינו במי קנקנתום דאלו קנקנתום לחוד בודאי פסול והגר"א בביאורו פירש דמה שאמר במי עפצים וקנקנתום היינו שכתב בשניהם מעורבין יחד ועיין לעיל בסימן ל"ב ס"ג בבה"ל ד"ה שלא וכו':
ס״ק הוצריכה שרטוט
(ה) וצריכה שרטוט - היינו על כל שיטה ושיטה:
ס״ק וכתורה עצמה
(ו) כתורה עצמה - וע"כ חק תוכות פסול בה ודוקא ברובה אבל במיעוטה כשר בדיעבד דלא גרע מהשמיט לעיל בסימן תר"צ ס"ג ע"ש פרטי הדברים:
ס״ק זוי"א שצריך וכו'
(ז) וי"א שצריך וכו' - וכן פסק רמ"א סי' ס"א:
היתה כתובה על הנייר או על עור שאינו מעובד או שכתבה עכו"ם או אפיקורוס פסולה ודינה כספר תורה חלענין היקף גויל וחטוטרות חתי"ן ותליית ההי"ן וקופי"ן וכל גופות האותיו' בצורתן ובחסרו' ויתרו': הגה גם צריך לכתבה מטן הכתב (ר"ן) וילהוציא כל תיבה מפיו קודם שיכתבנה כיאמו בספר תורה [מהרי"ק] ועושין כל פרשיותיה סיבתומות ואם עשאן פיגתוחות פסולה [הגהות מיימוני פ"ב ופסקי מהרא"י סי' צ"ג] וידבדיעבד אין ליפסול מגילה משום חסירות ויתרות דלא גרע מהשמיט בה הסופר אותיות דכשרה [הגהות מיימוני פ"ב וא"ז] [כמו שנתבאר סי' תר"ץ סעיף ג'] וצריכה עמוד בסופה וחלק בראשה כדי להקיפה בו ויש אומרים שצריכה תגין ויש אומרים שאינה צריכה: הגה ונהגו לתייגה גטום נהגו שלא לעשות לה עמוד כטזלל בסופה [מהרי"ל]:
ס״ק חלענין היקף גויל
(ח) לענין היקף גויל - על כל אות. וה"ה לכל דבר ולכן בעינן שיהיו שיטותיה שוים גם שיהי' רוחב העמוד ג' למשפחותיכם וכל דיני ס"ת:
ס״ק טמן הכתב
(ט) מן הכתב - וה"ה אם אחד מקריא אותו בע"פ כדי שלא יטעה ואם עבר וכתב בע"פ שלא מן הכתב י"א דאסור לקרות בה אלא בשעת הדחק:
ס״ק יולהוציא כל תיבה וכו'
(י) ולהוציא כל תיבה וכו' - היינו לכתחלה ובדיעבד אין להחמיר אם לא טעה:
ס״ק יאכמו בס"ת
(יא) כמו בס"ת - היינו אפילו אם כותב אותה מתוך הכתב:
ס״ק יבסתומות
(יב) סתומות - דנקרא אגרת:
ס״ק יגפתוחות פסולה
(יג) פתוחות פסולה - בתשו' ר' משה מינץ סי' י"ב דין ה' מפקפק ע"ז ולכן נ"ל דיש לסמוך עליו בשעת הדחק [מ"א]:
ס״ק ידובדיעבד
(יד) ובדיעבד - פי' שכבר קרא בה וכשאין לו מגילה אחרת יוכל לקרות בה לכתחלה:
ס״ק טוגם נהגו שלא לעשות וכו'
(טו) גם נהגו שלא לעשות וכו' - אבל חלק בראשה מניחין וגולל סופו לתחלתו:
ס״ק טזכלל
(טז) כלל - והגר"א בביאורו מפקפק ע"ז מאוד:
עשרת בני המן צריך לכתבם כשירה ולא כשאר שירו' שחלק על גבי כתב אלא יזמניח חלק בין כתב לכתב ואם לא עשה כן פסולה:
ס״ק יזמניח חלק
(יז) מניח חלק - כפלים מן הכתב:
צריך יחלהאריך בוא"ו דויזתא [בכתיבתה וי"א יטבקריאתה] [ר"ן בשם הרא"ש ומהרי"ל וב"י בשם א"ח] וצריך לכתוב איש בראש דפא כואת בסופה:
ס״ק יחלהאריך בוי"ו דויזתא
(יח) להאריך בוי"ו דויזתא - למתוח ראשה הכפוף ותהיה כעין זקופה לרמז שנתלו כולם בזקיפה אחת:
ס״ק יטבקריאתה
(יט) בקריאתה - שלא יחטוף אותה:
ס״ק כואת בסופה
(כ) ואת בסופה - פי' בסוף השיטה אבל בסוף הדף יכתוב תיבת עשרת [ב"י]. ובדיעבד אם לא האריך בוי"ו דויזתא וכן אם כתב אחר תיבת עשרת עוד שיטות כשר ויש מחמירין כשכתב אחר תיבת עשרת עוד שיטות ועיין בשער אפרים סימן נ"ה כתב דאם יש שם מגילה אחרת כתובה כדינה אין לקרות בזו לכתחלה בצבור אם לא שיש טורח צבור להמתין עד שיביאו הכתובה כדינה יכולים לקרות בזו:
אם תפרה בחוטי פשתן פסולה:
אם הטיל בה ג' חוטי גידים כשרה ובלבד שיהיו משולשות ומפני שיש בו פירושים שונים צריך לצאת ידי כולם ויעשה שלשה תפירו' כאבראשה ושלשה בסופה ושלשה באמצעיתה ותפירה אחת כבבחלק הרביעי מצד זה ותפירה אחת בחלק הרביעי שמצד האחר: הגה ואם אין לו גידין יותר מוטב לתפור הנשאר בחוטי פשתן מלהניחו בלא תפירה [הגהות מיימוני פ"ב וכל בו] אבל אם יש לו גידין יתפור כולה בגידין והתפירה תהיה מבחוץ ולא מבפנים [רבינו ירוחם נ"י ח"ד וב"י בשם א"ח]:
ס״ק כאבראשה
(כא) בראשה - של כל יריעה ויריעה ועיין בח"א שכתב דאם תפורה כולה בגידין א"צ לדקדק כמה תפירות:
ס״ק כבבחלק הרביעי
(כב) בחלק הרביעי - כי צריך לשער היריעה כאלו נחלק לד' חלקים:
צריך להניח שיור בראש היריעה ובסופה כשתופרה יחד ובמשהו סגי:
אין קורין בצבור במגילה הכתובה כגבין הכתובים ואם קרא לא יצא אלא אם כן היתה כדיתירה על שאר היריעו' או חסרה כדי שיהא לה היכר אבל היחיד קורא בה ואפילו אינה חסירה או יתירה ויוצא בה ידי חובתו ודוקא כשהיא כתיבה בגליון כספר תורה:
ס״ק כגבין הכתובים
(כג) בין הכתובים - הטעם דלא הוי פרסומי ניסא דמיחזי כקורא במקרא משו"ה ביחיד כשר דבלא"ה ליכא פרסומי וכל בי עשרה מקרי צבור:
ס״ק כדיתירה וכו'
(כד) יתירה וכו' - היינו שהיתה ארוכה משאר הקלפים למעלה או למטה או חסרה ועי"ז יש לה היכר לעצמה:
מגילה כהשהיא נקודה וכן אם כתב בה בדף הראשון כוברכו' ופיוטים אינה נפסלת בכך:
ס״ק כהשהיא נקודה
(כה) שהיא נקודה - ואי ליכא מי שיודע לקרות בטעמים בע"פ מותר לכתוב גם הטעמים במגילה ולברך עליה דלא גרע מניקוד ומ"מ אם אין הטעמים במגילה מותר לקרות בלא טעמים כמ"ש ססי' קמ"ב:
ס״ק כוברכות
(כו) ברכות - ולכתחלה לא יכתוב ברכותיה בה:
אם אין מגילה כשירה קורים אותה כזבחומש בלא ברכה:
ס״ק כזבחומש
(כז) בחומש - ודוקא כשעשוי החומש בגלילה כמ"ש סימן קמ"ג ומשום שי"א שיוצא בזה בשעת הדחק אבל בחומש שלנו לכו"ע לא יצא [ב"ח ומ"א] והפמ"ג כתב דראוי גם בזה לקרות בלא ברכה שלא תשתכח תורת מגילה:
אם קרא במגילה גזולה כחיצא: הגה ואם מברכים עליה ע"ל סימן תרמ"ט לכטענין לולב הפסול ולה"ה כאן:
ס״ק כחיצא
(כח) יצא - דאין גזל בקול:
ס״ק כטלענין לולב הפסול
(כט) לענין לולב הפסול - צ"ל לענין לולב הגזול:
ס״ק לוה"ה כאן
(ל) וה"ה כאן - ועיין בפמ"ג דאפילו אם קנאו בשינוי מעשה וכדומה אפ"ה לא יברך: