יש מקומות שמפסיקים בברכת קריאת שמע לומ' פיוטי' ונכון למנוע מלאומרם משום דהוי הפסק: הגה וי"א דאאין איסור בדבר [הר"י ס"פ אין עומדין והרשב"א והטור] וכן נוהגין בכל המקומות לאומרם והמקיל ואינו אומרם לא הפסיד ומ"מ לא יעסוק בשום דבר אפי' בד"ת אסור להפסיק ולעסוק כבל זמן שהצבור אומר פיוטים כ"ש שאסור לדבר שום שיחה בטלה ומ"מ מי שלומד ע"י הרהור שרואה בספר ומהרהר לית ביה איסורא דהרהור לאו כדיבור דמי אלא שגמתוך כך יבואו לדבר ויבואו לידי הפסק וע"כ אדין לאדם לפרוש עצמו מההצבור במקום שנהגו לאמרם ויאמר אותו עומהם וע"ל סי' צ' סעיף י' [מהרי"ל וד"ע]:
There are places where they interrupt within the blessings of the recitation of the Shema to recite piyutim (liturgical poems), and it is proper to refrain from reciting them, because this constitutes an interruption (hefsek). The Rema adds: Some say there is no prohibition in the matter (the Ri at the end of the chapter 'Ein Omdin,' the Rashba, and the Tur), and so the custom in all places is to recite them; and one who is lenient and does not recite them has lost nothing. Nevertheless, one should not occupy himself with anything, even with words of Torah; it is forbidden to interrupt and occupy oneself the entire time that the congregation is reciting piyutim, and all the more so it is forbidden to speak any idle conversation. Nevertheless, one who studies by way of contemplation — who looks in a book and thinks it through — there is no prohibition in it, for [silent] thought is not considered like speech; except that through this they may come to speak and thereby come to an interruption. Therefore a person should not separate himself from the congregation in a place where the custom is to recite them, and he should recite it together with them; and see further on, in siman 90, se'if 10 (the Maharil, and ד"ע).
ס״ק אדאין איסור
(א) דאין איסור - שזה שאמרו [בברכות י"א] מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר אינו רשאי להאריך לא אמרו אלא בברכות ארוכות שפותחות בברוך וחותמות בברוך אינו רשאי לקצר שלא לפתוח או שלא לחתום וכן להיפך קצרות אין רשאי להאריכן דעי"ז משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אבל שאר נוסח הברכה לא נתנו בו חכמים שיעור שיאמר כך וכך מלות דוקא דא"כ היה להם לתקן נוסח כל ברכה במלות מנויות ולהשמיענו כל ברכה וברכה בנוסחתה וזה לא מצינו. כתב הרמב"ם פ"א מק"ש כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמי' בברכות ה"ז טועה וחוזר ומברך כמטבע. וכתב הכ"מ פ"א מברכות דוקא אם פתח בברכה במקום שלא תקנו לפתוח או חתם במקום שאמרו שלא לחתום או שחיסר מברכות הארוכות התחלת הברכה שמתחלת בשם ומלכות או שלא סיים בשם אבל אם שינה בנוסח הברכה ולא אמר אותו לשון ממש אלא שאמר בנוסח אחר בענין הברכה אפילו חיסר כמה תיבות יצא בדיעבד הואיל והיה בה אזכרה ומלכות וענין הברכה לבד התיבות שפרטו חכמים שהם מעכבות כגון שלא הזכיר ברית ותורה בבהמ"ז ומשיב הרוח וכל כיו"ב והובא כל זה במ"א סי' ס"ד ובסי' קפ"ז. ובביאור הגר"א כתב דהרמב"ם פ"א מברכות חזר בו מזה וסובר דאפילו בברכה ארוכה אם לא גמר סוף הברכה כדינה מ"מ בדיעבד יצא וכדיעה הראשונה המובא בסימן קפ"ז ס"א עי"ש:
(1) 'That there is no prohibition' — for that which they said (in Berachot 11a): 'In a place where they said to lengthen [a blessing] one may not shorten it; one may not lengthen it' — they said this only regarding long blessings that open with 'Baruch' and close with 'Baruch' — one may not shorten them by failing to open or failing to close [with 'Baruch']; and conversely, short blessings — one may not lengthen them, for by this one deviates from the formula that the Sages coined for the blessings. But as for the rest of the wording of the blessing, the Sages did not fix a measure requiring that one say precisely such-and-such number of words, for if so, they would have had to establish the wording of every blessing in a counted number of words and teach us each and every blessing in its formulation — and this we do not find. The Rambam wrote (chapter 1 of the Laws of the Recitation of Shema): the general rule of the matter is that anyone who deviates from the formula the Sages coined for the blessings is in error, and he goes back and blesses [again] according to the formula. And the Kesef Mishneh wrote (chapter 1 of the Laws of Blessings): this [invalidation] applies specifically if he opened a blessing where they did not enact to open, or closed where they said not to close, or omitted from the long blessings the opening of the blessing that begins with [God's] Name and sovereignty, or did not conclude with [God's] Name; but if he changed the wording of the blessing and did not say that exact language, but rather said it in a different formulation on the theme of the blessing — even if he omitted several words — he has fulfilled his obligation after the fact (bedi'avad), since it contained the mention of [God's] Name and sovereignty and the theme of the blessing — apart from those specific words that the Sages singled out as indispensable, such as if he did not mention 'covenant' and 'Torah' in the Grace after Meals, or 'He makes the wind blow,' and all similar cases. All this is brought in the Magen Avraham, siman 64 and siman 187. And in the Biur ha-Gra (the Vilna Gaon) he wrote that the Rambam (chapter 1 of the Laws of Blessings) retracted this, and holds that even in a long blessing, if one did not complete the end of the blessing as required, nevertheless after the fact he has fulfilled his obligation — like the first opinion brought in siman 187, se'if 1; see there.
ס״ק בכ"ז שהצבור
(ב) כ"ז שהצבור - ה"ה אפילו אם כבר גמר הוא והצבור הפיוטים והברכה והוא עומד בין פרק לפרק ג"כ אסור להפסיק:
(2) 'The entire time that the congregation [recites]' — the same applies even if he and the congregation have already finished the piyutim and the blessing and he is standing between one paragraph and the next — it is likewise forbidden to interrupt.
ס״ק גשמתוך כך
(ג) שמתוך כך - ר"ל כשיראו ההמון שהוא מסתכל בספר יבואו ג"כ לדבר אבל הרהור בעלמא בד"ת אפשר דיש להקל ועיין בפר"ח אמנם בשעה שהחזן אומר קדיש אסור להרהר שצריך הרבה לכוין בעניית הקדיש:
(3) 'Because through this' — that is to say, when the masses see that he is looking in a book, they too will come to talk; but mere [silent] contemplation of words of Torah — it is possible that there is room to be lenient; and see the Pri Chadash. However, at the time the chazan (prayer leader) recites Kaddish, it is forbidden to contemplate [Torah], for one must concentrate greatly on responding to the Kaddish.
ס״ק דאין לאדם
(ד) אין לאדם - ומהרח"ו כתב בשם האר"י שלא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקלירי שנתקנו ע"ד האמת וכן לא היה אומר יגדל ומ"מ העיד בנו של מהרח"ו על אביו שכשהיה ש"ץ בקהל בימים נוראים היה אומר כל הווידוים וכל הפיוטים וישמע חכם וממנו יקח חכמה ומוסר השכל שלא לשנות המנהגים. ובשל"ה האריך בשם גאונים שמצוה לומר פיוטים וכשפייט ר"א וחיות אשר הנה מרובעות לכסא וכו' להטה אש סביבותיו עי"ש. אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה לכו"ע אין לשנות כ"א ממנהג מקומו כגון מנוסח אשכנז לספרד או להיפך וכל כה"ג כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד ולענין דינא האשכנזים המתפללים עם הספרדים או להיפך יצאו י"ח תפלה. וכ"ז רק במנהגים שנהגו בשרשי תפלה אבל מה שנזכר בגמרא או בדברי הפוסקים שלמדו מהגמרא הוא שוה לכל ואין רשות לשום אדם לנהוג במנהגו:
(4) 'A person should not [separate himself]' — The Maharchu (Rabbi Chaim Vital) wrote in the name of the Ari (the Arizal) that he would not recite piyutim and pizmonim (liturgical poems and hymns), but only what the early authorities (Rishonim) arranged, such as [the piyutim of] the Kalir, which were composed according to the way of truth (the mystical tradition); and likewise he would not recite 'Yigdal.' Nevertheless, the son of the Maharchu testified about his father that when he was the shaliach tzibbur (prayer leader) for the congregation on the Days of Awe, he would recite all the confessions (vidduyim) and all the piyutim. Let a wise man hear and take from this wisdom and a lesson in understanding — not to change the customs. And the Shela"h expounded at length, in the name of the Geonim, that it is a mitzvah to recite piyutim, and that when R. Elazar [ha-Kalir] composed the piyut 'And the Chayot [angels], which are set foursquare beneath the Throne,' etc., fire blazed round about him; see there. However, as for the customs practiced in the fundamentals of the prayer — according to all opinions one must not change them, except from one's own local custom, such as from the Ashkenaz rite to the Sefard rite or the reverse, and all similar cases; for there are twelve gates in the heavens corresponding to the twelve tribes, and each tribe has its own gate and its own custom alone. As a matter of practical law, Ashkenazim who pray together with Sefardim, or the reverse, have fulfilled their obligation of prayer. And all this applies only to customs practiced in the fundamentals of prayer; but that which is mentioned in the Gemara, or in the words of the poskim who derived it from the Gemara, is equal for all, and no person has permission to follow his own [private] custom [in it].
ס״ק המהציבור
(ה) מהציבור - עיין במ"א דבפסח שהחזנים מאריכים הרבה בניגונים טוב יותר לומר הפיוט קודם שמתחיל בברכת יוצר אור דברוב הוי הפיוט שלא מעין הברכה ויהיה חשוב הפסק כשישהה כדי לגמור כולה ולכתחלה ראוי לחוש לזה וכדלעיל בסימן ס"ה במ"ב עי"ש. ואם שכח לומר הפיוט עד שגמר הברכה אסור לאומרו דלא עדיף מעל הניסים בחנוכה ופורים:
(5) 'From the congregation' — See the Magen Avraham: that on Pesach, when the chazanim prolong greatly with melodies, it is better to recite the piyut before one begins the blessing of 'Yotzer Or,' because for the most part the piyut is not on the theme of the blessing, and it would be considered an interruption when he pauses long enough to complete the whole [blessing]; and ideally (le-chatchilah) it is fitting to be concerned for this, as [explained] above in siman 65 in the Mishnah Berurah; see there. And if he forgot to recite the piyut until he had finished the blessing, it is forbidden to recite it, for it is no better than 'Al ha-Nissim' on Chanukah and Purim [which may not be inserted once the blessing has been completed].
ס״ק ועמהם
(ו) עמהם - ואם מתפלל ביחיד לא יאמר שום פיוט באמצע ברכה [אחרונים]. דרך אגב ראיתי להזכיר כאן מה שהרבה מההמונים טועים בר"ה ויו"כ בשעה שמנגן החזן בתחלת ברכת יוצר אור הפיוט של אורות מאופל אמר ויהי אח"כ מתחילין ההמון מיד מלך או סלח נא ואינם מתחילים הברכה מראש וראוי להזהירם ע"ז:
(6) 'Together with them' — but if one prays individually (as a yachid), he should not say any piyut in the middle of a blessing (the Acharonim). Incidentally, I saw fit to mention here an error that many of the masses make on Rosh Hashanah and Yom Kippur: at the time the chazan chants, at the beginning of the blessing 'Yotzer Or,' the piyut 'Oros me-Ofel amar va-yehi' (Light out of darkness He spoke, and it was), afterward the masses immediately begin 'Melech' or 'Selach na,' and they do not begin the blessing from its start; and it is proper to warn them about this.