העושה סוכה בין לעצמו בין לאחר אאינו מברך על עשייתה באבל שהחיינו היה ראוי לברך גכשעושה אותה לעצמו אלא שאנו סומכין על זמן שאנו אומרים דעל הכוס של קידוש: הגה ואם לא אכל לילה ראשונה בסוכה אע"פ שבירך זמן בביתו כהשאוכל בסוכה צריך לברך זמן מושום הסוכה ואם בירך זמן בשעת עשייה סגי ליה [ר"ן פ' לולב וערבה]:
ס״ק אאינו מברך על עשייתה
(א) אינו מברך על עשייתה - שאין עשייתה גמר מצוה שהרי צריך לישב בה:
ס״ק באבל שהחיינו וכו'
(ב) אבל שהחיינו וכו' - ודוקא דבר שעושין אותו משנה לשנה אבל שופר ומגילה שעושין אותן לכמה שנים אינו מברך שהחיינו על עשייתן ונר חנוכה נמי אינו מינכר שעושין לשם מצוה:
ס״ק גכשעושה אותה
(ג) כשעושה אותה - וה"ה אם היתה עשויה מכבר והוא מחדש בה דבר דהיינו שהיה בה רק שני דפנות והוא השלימה עכשיו או שחידשה בהסכך [ריטב"א]:
ס״ק דעל הכוס של קידוש
(ד) על הכוס של קידוש - שהוא קאי על מצות סוכה ועל החג:
ס״ק הכשאוכל בסוכה
(ה) כשאוכל בסוכה - ר"ל למחר ביום:
ס״ק ומשום הסוכה
(ו) משום הסוכה - דהברכה שבירך מאתמול בביתו היה רק בשביל החג: