למנחה אומר אאשרי ובא לציון ואין אומרים ואני תפלתי אפילו אם חל בלהיו' בשב': הגה וגאין אנו נוהגין לומר אשרי ובא לציון קודם מנחה רדק קודם נעילה וכן כתבו קצת רבוותא (מרדכי והגהות מיימוני ס"ס אהבה וסוף הלכות יו"כ וכל בו ומנהגים) והאין אומרים אין כאלהינו ביו"כ (מנהגים):
ס״ק אאשרי
(א) אשרי - כדי להפסיק בין תפלת מוסף לתפלת המנחה:
ס״ק בלהיות בשבת
(ב) להיות בשבת - לפי שבשבת אומרים לשבח ישראל שאף שאכלו ושתו מתפללים לא כאו"ה וביוה"כ א"צ לזה:
ס״ק גואין אנו נוהגין
(ג) ואין אנו נוהגין - כדי למהר שלא יעבור זמן המנחה ודי בהפסק קריאת התורה:
ס״ק דרק קודם נעילה
(ד) רק קודם נעילה - כדי להפסיק בין מנחה לנעילה:
ס״ק הואין אומרים אין כאלהינו
(ה) ואין אומרים אין כאלהינו - לפי שבשבת אומרים כן כדי למלאות החסר ממאה ברכות בכל יום וביוה"כ איכא הרבה שבחים וא"צ למלאות בזה גם פטום הקטרת א"צ לומר שהוא כלול בעבודה אבל נראה יותר טוב לאומרו ביחידות שהרי סמני הקטרת לא הוזכרו בעבודה [ט"ז] וגם המ"א כתב שיש לאומרו:
ומוציאין ס"ת ווקורים שלשה זבפ' עריו' עד סוף הפרשה חוהשלישי מפטיר ביונה ומסיים מי אל כמוך טומברך לפניה ולאחריה ואם חל בשבת מזכיר בה של שבת וחותם בשל שבת: הגה ויאין אומרים על התורה ועל העבודה במנחה (הגמ"יי סוף הלכות י"כ ומהרי"ל ומנהגם והגהות מרדכי):
ס״ק ווקורין שלשה
(ו) וקורין שלשה - ומתחילין מן כמעשה ארץ מצרים פ' ראשונה עד וחי בהם. שניה אלהיך אני ד'. שלישי הוא המפטיר [לבוש]:
ס״ק זבפרשת עריות
(ז) בפרשת עריות - משום שנפשו של אדם מחמדתן ואם יש אחד שנטמא יחזור בתשובה ומפטיר ביונה שמדבר מן התשובה ועוד שאין יכולין לברוח מן הש"י. אחרונים:
ס״ק חוהשלישי מפטיר ביונה
(ח) והשלישי מפטיר ביונה - ואין אומרים קדיש על הספר רק ח"ק לפני העמוד קודם תפלה [ד"מ]:
ס״ק טומברך לפניה ולאחריה
(ט) ומברך לפניה ולאחריה - ר"ל כדרך שבירך בשחרית שאומר גם על התורה ועל העבודה:
ס״ק יואין אומרים על התורה וכו'
(י) ואין אומרים על התורה וכו' - פי' אנו אין מנהגינו כמ"ש השו"ע אלא אין אומרים כלל על התורה ועל העבודה בין כשחל בשבת בין כשחל בחול רק חותמין מגן דוד והטעם שהרי כבר פסק העבודה מהשחר ובירך עליה שחרית. כשמוציאין הס"ת במנחה אין אומרים על הכל ולא שמע ישראל רק גדלו. בנוסח אבינו מלכנו י"ל רוע גזר בנשימה אחת (כי שייכים להדדי דהיינו שיקרע הוא ית' רוע שיש בגזירה ומה שנשאר בגזירה יהיה לרחמים) והמפסיקים בניגון בין רוע לגזר צריך למחות ובפרט החזנים שלא יעשו כן [ט"ז ע"ש]:
אם חל בשבת יאאומרים צדקתך ואומרים אבינו מלכנו הגה ובמדינות אלו איב"א צדקתך ויגלא אבינו מלכנו:
ס״ק יאאומרים צדקתך
(יא) אומרים צדקתך - כשאר שבת ואומרים אבינו מלכנו אף שהוא שאלת צרכים הלא הוא שעת גמר דין ואם לא עכשיו אימתי:
ס״ק יבאין אומרים צדקתך
(יב) אין אומרים צדקתך - דכתיב בו משפטיך תהום רבה ואנו מבקשים רחמים לפני השי"ת ביו"כ [לבוש]:
ס״ק יגולא אבינו מלכנו
(יג) ולא אבינו מלכנו - שהוא שאלת צרכים ואין שואלין בשבת ובחול אומרים אם לא שהזמן קצר וצריך למהר כדי להתפלל נעילה ביום וטוב לומר מעט סליחות בנחת מהרבה במרוצה:
ידאין נושאין כפים במנחה ביום הכפורים וכהן שעבר ועלה לדוכן הרי זה טונושא כפיו ואין מורידין אותו:
ס״ק ידאין נושאין כפים וכו'
(יד) אין נושאין כפים וכו' - עיין סימן קכ"ט שם מבואר כל פרטיהן:
ס״ק טונושא כפיו
(טו) נושא כפיו - עיין לעיל בסימן קכ"ט בהג"ה דמטעם זה יש נוהגין לומר אלהינו וא"א וכו' וה"ה דיש לומר אז שים שלום ולא שלום רב וכמבואר בסימן קכ"ז בסופו דחד דינא להו. כהן אחד עלה לדוכן ושארי הכהנים עקרו רגליהם בעבודה ועדיין לא עלו טוב הדבר שיצאו מבהכ"נ ולא יעלו עמו [ברכי יוסף]: