ס״ק אולא דקדק

(א) ולא דקדק - אין הענין שלא הזכיר התיבות והאותיות שבודאי לא יצא אבל ענין לא דקדק הוא שלא נתן ריוח בין הדבקים או שלא התיז הז' של תזכרו וכדומה וכנ"ל בסימן ס"א [ב"ח וא"ר בשם החינוך וכן מוכח מפרש"י שם במתניתין דף ט"ו עי"ש ומהגמרא שם ע"ב עי"ש]:

(1) "But was not precise" — the intent is not that he failed to pronounce the words and the letters, for in that case he certainly would not have fulfilled his obligation. Rather, "was not precise" means that he did not leave a pause between adjoining words (that would otherwise run together), or that he did not sound sharply the letter 'zayin' of the word "tizkeru," and the like, as explained above in Siman 61. [The Bach, and the Eliyah Rabbah in the name of the Chinuch; and so it is evident from Rashi there in the Mishnah, folio 15 — see there — and from the Gemara there on side two, see there.]

ס״ק ביצא

(ב) יצא - מ"מ יזהר מאד לכתחילה בזה ואיתא בש"ס המדקדק בהן שכרו שמצננין לו גיהנם שהוא מדה כנגד מדה שמאחר שהוא מעורר עצמו בזה ומניע את חומו הטבעי לדקדק באותיות ובשכר זה החום הטבעי שהוא מעורר מצננין לו כנגדו חום אחר שהוא בגיהנם [ב"י]:

(2) "He has fulfilled his obligation" — even so, one should be very careful about this at the outset. It is stated in the Talmud that for one who is precise with the letters, his reward is that they cool off Gehinnom for him. This is measure for measure: since he rouses himself in this and stirs up his natural bodily heat in order to be precise with the letters, in reward for the natural heat he rouses, they cool for him, correspondingly, a different heat — that of Gehinnom. [Beis Yosef]

ס״ק גבכל לשון

(ג) בכל לשון - ודוקא שמבין באותו הלשון. וה"ה בתפלה ובה"מ ובקידוש וברכת המצות והפירות והלל [אחרונים ועיין בבה"ל] וכ"ז מצד הדין אבל למצוה מן המובחר הוא דוקא בלשה"ק כן כתב הב"ח בסימן קצ"ג ועיין בספרי האחרונים דבימינו אף מצד הדין יש ליזהר שלא לקרותה בלשון אחר כ"א בלשון הקודש כי יש כמה וכמה תיבות שאין אנו יודעים איך להעתיקם היטב כגון תיבת ושננתם יש בו כמה ביאורים אחד לשון לימוד ואחד לשון חידוד כמו שאמרו חז"ל שיהו ד"ת מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו. וכן כמה וכמה תיבות שבק"ש שאין אנו יודעין היטב ביאורו על לשון אחר כגון תיבת את ותיבת לטוטפות וכדומה אבל כשאנו קוראין שמע בלשה"ק וכן בתפלה וברכת המזון וקידוש ושארי ברכות אפילו אם אינו מבין הלשון יצא דזה אינו מצוי שבן ישראל לא ידע ביאור הפסוק ראשון שבק"ש שהכונה בו לעיכובא וכמו שכתוב בסימן ס"ג ס"ד:

(3) "In any language" — this applies specifically where he understands that language. And likewise for the Amidah prayer, Grace after Meals (Birkas HaMazon), Kiddush, the blessings over mitzvos and over fruits, and Hallel. [The later authorities (Acharonim); and see the Biur Halacha.] All this is from the standpoint of the strict law. But for the choicest fulfillment of the mitzvah, it is specifically in the Holy Tongue, so wrote the Bach in Siman 193. And see in the works of the later authorities that nowadays, even from the standpoint of the law, one should be careful not to recite it in another language, but only in the Holy Tongue — for there are a great many words that we do not know how to translate accurately. For example, the word "veshinantam": it has several interpretations — one an expression of teaching, and one an expression of sharpening, as the Sages said, that words of Torah should be sharp (fluent and clear) in your mouth, so that if a person asks you something, you will not stammer, but will answer him at once. And likewise there are many words in the Shema whose meaning we do not know well enough to render in another language, such as the word "es" and the word "letotafos," and the like. But when we recite the Shema in the Holy Tongue — and likewise the Amidah, Grace after Meals, Kiddush, and the other blessings — he fulfills his obligation even if he does not understand the language, for it is uncommon that a Jew would not know the meaning of the first verse of the Shema, the understanding of which is indispensable (its absence invalidates the recitation). This is as written in Siman 63, se'if 4.

ס״ק דצריך וכו'

(ד) צריך וכו' - מדרבנן [ב"ח] ודעת הראב"ד הובא בחידושי הרשב"א דהוא מדאוריי' לכתחלה:

(4) "One must, etc." — this requirement is of Rabbinic origin. [The Bach] But the opinion of the Raavad, cited in the novellae of the Rashba, is that at the outset it is a Torah requirement.

ס״ק הלהשמיע לאזנו

(ה) להשמיע לאזנו - בק"ש וה"ה בברכותי' וכדלקמן ר"ו ס"ג:

(5) "To make it audible to his ears" — this refers to the recitation of the Shema, and likewise it applies to its blessings, as stated further on, Siman 206, se'if 3.

ס״ק וובלבד וכו'

(ו) ובלבד וכו' - אבל אם הרהר בלבו לא יצא דקי"ל הרהור לאו כדיבור דמי ועיין בביאור הלכה:

(6) "Provided that, etc." — but if he merely contemplated it in his heart (without speaking), he has not fulfilled his obligation, for we hold as settled law that contemplation is not equivalent to speech. And see the Biur Halacha.

ס״ק זיצא

(ז) יצא - האי יצא לא לגמרי קאמר דהא קי"ל הרהור לאו כדיבור דמי אלא ר"ל דעכ"פ בשעה שאינו יכול לדבר יהרהר ק"ש בלבו והקב"ה יקבע לו שכר עבור זה אבל בעצם אינו יוצא בזה על כן כשיסתלק האונס אם עדיין לא עבר זמן ק"ש מחוייב לחזור ולקרותה [הסכמת רוב אחרונים ועיין בביאור הלכה]:

(7) "He has fulfilled his obligation" — this "he has fulfilled his obligation" is not stated in a complete sense, for we hold as settled law that contemplation is not equivalent to speech. Rather, it means to say that, in any case, at the time he is unable to speak he should contemplate the Shema in his heart, and the Holy One, blessed be He, will grant him reward for this. But in essence he does not fulfill his obligation through this. Therefore, when the impeding circumstance passes, if the time for reciting the Shema has not yet passed, he is obligated to go back and recite it (aloud). [This is the consensus of most of the later authorities; and see the Biur Halacha.]

ס״ק חואף לכתחלה וכו'

(ח) ואף לכתחלה וכו' - כתב הט"ז מזה יש ללמוד במי שצמא בלילה במטתו שא"א לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בלבו וישתה. ובספר מטה יהודא חולק עליו וכתב דהרי אפשר לו לעמוד וליטול ידיו ואין דומה לחולה ולאנוס דאין דנין אפשר משאי אפשר ואפילו אם אין לו מים על הנטילה והשתייה או שקשה לו לעמוד מפני הקור הרי יוכל לקנח ידיו בכותל או בכל מידי דמנקי וזה מהני אפילו כשיודע בודאי שנגע בידיו במקומות המכוסים וכדלעיל בסימן ד' סעיף כ"ב וכ"ג:

(8) "One may even at the outset, etc." — the Taz wrote that from this ruling one may learn a further application: in the case of one who is thirsty at night while in his bed, and it is not possible for him to wash his hands and recite the blessing, he should contemplate the blessing in his heart and then drink. But the sefer Mateh Yehuda disagrees with him, and writes that in truth it is possible for him to get up and wash his hands, and this is not comparable to a sick person or one under compulsion, for we do not derive the law of one who is able from the case of one who is unable. And even if he has no water for the washing and for the drinking, or it is difficult for him to get up because of the cold, he can still wipe his hands on the wall or on anything that cleans, and this is effective even when he knows with certainty that his hands touched the covered parts of the body, as stated above in Siman 4, se'if 22 and 23.

ס״ק טשלא יהא וכו'

(ט) שלא יהא וכו' - ואם המקום ההוא מטונף לגמרי לא יהרהר נוסח קריאת שמע או הברכה רק יחשוב בלבו שמחוייב ואינו יכול לקיים ויצטער על זה וד' יראה ללבב ליתן לו שכר המחשבה כיון שהוא אנוס. ונראה פשוט דהשותין בבית המרחץ שלא כדין עושין דהרי שם אסור אפילו ההרהור ואינו אנוס לשתייה זו ועיין לקמן בסימן פ"ד מה שאכתוב שם בשם הפרי מגדים בענין זה:

(9) "That it not be, etc." — and if that place is thoroughly filthy, he should not contemplate the text of the Shema or of the blessing; rather, he should think in his heart that he is obligated but is unable to fulfill it, and feel distress over this. And God, who sees into the heart, will grant him reward for the intention, since he is acting under compulsion. And it seems obvious that those who drink in a bathhouse are acting improperly, for there even mere contemplation (of words of Torah or a blessing) is forbidden, and he is not compelled to this particular drinking. And see further on, Siman 84, what I will write there in the name of the Pri Megadim concerning this matter.