אמקום שנוהגים להדליק נר בבליל יום הכפורים גמדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין (ואם יש נר בבית דחייב להדליק בחדר ששוכב שם כדי שלא יבא לידי תשמיש עם אשתו מאחר שרואה אותה האצל הנר שבביתו) (מהרי"ל) ואם חל להיו' בשב' חייבין הכל להדליק הגה ומברכין להדליק נר של שבת ויום הכפורים:
ס״ק אמקום שנוהגים להדליק וכו'
(א) מקום שנוהגים להדליק וכו' - ושני המקומות נתכונו לדבר אחד דהיינו לבטל תשמיש דהמדליק כוונתו שאסור לשמש נגד אור הנר ומאן דלא מדליק כונתו שלא יראה אותה ויתאוה לה ויוכל לבוא לידי תשמיש ואפילו היא נדה דאסור לו בלא"ה לבוא עליה מ"מ מידי הרהור לא יצא. ויבטל מחשבתו הטהורה ביום זה:
ס״ק בבליל יום הכפורים
(ב) בליל יום הכפורים - אף בחדר משכבו ומקום שנוהגין שלא להדליק היינו אף בבית אין מדליקין:
ס״ק גמדליקין
(ג) מדליקין - אמרינן בירושלמי דמקום שנהגו להדליק חשיבא טפי ונ"מ לעיר חדשה שראוי לנהוג כן [פר"ח]:
ס״ק דחייב להדליק וכו'
(ד) חייב להדליק וכו' - ר"ל אף במקום שנהגו שלא להדליק:
ס״ק האצל הנר שבביתו
(ה) אצל הנר שבביתו - המ"א מיישב המנהג שאין נוהגין כן וכתב דמ"מ יש להחמיר אכן באשתו כשהיא נדה דבלא"ה בדיל מינה משום נדותה יש להקל כשמדליק בשולחן ולא בחדר:
יש מי שאומר ושמברך על הדלקת נר יום כפורים: הגה וזכן המנהג במדינות אלו:
ס״ק ושמברך וכו'
(ו) שמברך וכו' - היינו במקום שנוהגין להדליק שוב ממילא הוי ליה חיובא עליו להדליק משום שלום בית כמו בשבת:
ס״ק זוכן המנהג וכו'
(ז) וכן המנהג וכו' - דהיינו שנוהגין לברך אקב"ו להדליק נר של יוה"כ:
חבכל מקום מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים:
ס״ק חבכל מקום מדליקין בבתי כנסיות וכו'
(ח) בכל מקום מדליקין בבתי כנסיות וכו' - ובכל אלו אין לברך לכו"ע דאין כאן משום שלום בית:
טנוהגים בכל מקום להרבו' נרות בבתי כנסיו' ולהציע בגדים נאים בבית הכנסת: הגה ונוהגים שיכל איש גדול איאו קטן עושין לו נר (מרדכי ומהרי"ו) גם נר נשמה ליבאביו ולאמו שמתו (כל בו) וכן נכון וכן כתבו מקצת רבוואתא ואם כבו נרות אלו ביוה"כ איגין לומר לעכו"ם שידיחזור וידליקם (מהרי"ל). מי שכבה נרו ביוה"כ יחזור וידלקנו במוצאי יום כפור ואל יכבנו עוד אלא יניחנו לדלוק עד גמירא וגם יקבל עליו שכל ימיו לא יכבה במוצאי יום כפורים נרו לא הוא ולא אחר (כך נמצא במנהגים ישנים). יש אומרים שיש להציע הטושלחנות ביום כפור כמו בשבת (מרדכי ומנהגים) וכן נוהגין. יש שכתבו שטזנהגו ללבוש בגדים לבנים ונקיים ביוה"כ דוגמת מלאכי היזשרת וכן נוהגין ללבוש הקיטל שהוא לבן ונקי גם הוא בגד מתים ועי"ז לב האדם ניחכנע ונשבר (ד"ע מהגהות מיימוני פ"ז דשביתת עשור):
ס״ק טנוהגין בכ"מ וכו'
(ט) נוהגין בכ"מ וכו' - דדרשינן לקדוש ד' מכובד זה יוה"כ וכיון דאין לכבדו באכילה ושתיה כבדהו בכסות נקיה ונרות הוי ג"כ כבוד היום דכתיב על כן באורים כבדו ד' ומתרגמינן בפנסיא יקרו ד'. ואין מקבלין שעוה ממומר לעכו"ם שנתן נדבה לביהכ"נ וכדלעיל בסימן קנ"ד סי"א בהג"ה ע"ש במ"ב ואם יש חשש איבה וכ"ש שר מקבלין ממנו וצ"ע [פמ"ג]:
ס״ק ישכל איש
(י) שכל איש - ואין לעשות נר לאשה עיין במ"א הטעם:
ס״ק יאאו קטן
(יא) או קטן - ועכשיו אין עושין נרות אלא לנשוי. בילקוט שופטים איתא לעשות פתילות עבות בבהכ"נ כדי להרבות אורן [מ"א]:
ס״ק יבלאביו ולאמו
(יב) לאביו ולאמו - לכפר עליהם ומשמע מלשון זה דסגי בנר אחד ועיין בא"ר:
ס״ק יגאין לומר וכו'
(יג) אין לומר וכו' - אפילו ברמיזה ומצוה עושה כשיניחה כך מכובה. ונהגו ליקח עכו"ם לשמור הנרות שלא יבואו ח"ו לידי דליקה ומכח זה נהגו לומר לו לכבות ולהדליק ויש למחות בידם. ואף אם העכו"ם רוצה להדליק מעצמו צריך למחות בידו מאחר שהוא בשביל ישראל:
ס״ק ידשיחזור וידליקם
(יד) שיחזור וידליקם - ומאחר שהעולם מקפידים אם כבה נרו אע"פ שלדעתי אין בו משום חשש דלפעמים נכבה מחמת רוח או מחמת חום מ"מ כיון שהעולם מקפידים ראוי לכל אדם ליתן נרו לשמש ולא ישגיח עליו כלל וגם המותר יניח בבהכ"נ [ח"א]:
ס״ק טוהשולחנות
(טו) השולחנות - משום דאקרי שבת שבתון:
ס״ק טזשנהגו ללבוש בגדים לבנים וכו'
(טז) שנהגו ללבוש בגדים לבנים וכו' - ונוהגין שגם הנשים לובשים בגדים לבנים ונקיים לכבוד היום אבל לא יקשטו עצמן בתכשיטין שמתקשטין בהם בשבת ויו"ט מפני אימת יום הדין ואין נוהגות ללבוש קיטל:
ס״ק יזהשרת
(יז) השרת - ומטעם זה נהגו ללבוש בגדי פשתן לבן נקיים כמ"ש איש אחד לבוש בדים [ד"מ]:
ס״ק יחנכנע ונשבר
(יח) נכנע ונשבר - וגם אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו או תוך ל' על שאר קרובים יכול ללבשו ויש מקומות שנוהגים שאין האבל לובשו. אין לכנוס לבית הכסא בקיטל שהוא מיוחד לתפלה אבל להשתין בו מותר: