אאוכלים ושותים ושמחים בואין מתענין בר"ה ולא בשב' שובה אמנם לא יאכלו כל שבעם למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניהם:
ס״ק אאוכלים ושותים ושמחים
(א) אוכלים ושותים ושמחים - ר"ל אף שהוא יום הדין מ"מ מצוה של ושמחת בחגך שייך גם בו שגם הוא בכלל חג כדכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו ונאמר בנחמיה ח' אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ד' היא מעוזכם:
ס״ק בואין מתענין בראש השנה
(ב) ואין מתענין בראש השנה - אם לא בתענית חלום שגם בשארי יו"ט מתענין ע"ז. כתב עט"ז דלכו"ע מותר להתענות בר"ה ולהתפלל עד חצות אע"ג דבשבת ושאר יו"ט אסור וכן איתא לעיל בסימן תקפ"ד ס"א בהג"ה:
גיש מקומו' שקבלה בידם דשכל מי שרגיל להתענו' בראש השנה הומשנה רגילתו ואינו מתענה אינו משלים שנתו: הגה ומי שאינו ירא לנפשו א"צ להתענות כל ימיו (כל בו ומנהגים) רוק צריך התרה כמו שאר נדר. (כל בו):
ס״ק גיש מקומות וכו'
(ג) יש מקומות וכו' - המתענה בר"ה ראוי שילמוד כל היום או יעסוק בתחינות ובקשות כדי שיהיה כולו לד' כתבו האחרונים דאף שמבואר לעיל בסימן תקכ"ז ס"כ דהמתענה אסור לבשל לאחרים מ"מ אשה המשרתת בבית בעה"ב שמשועבדת לו [וה"ה אשה שמשועבדת לבעלה לאפות ולבשל בשבילו ואין לה אחר לזה] מותרת לבשל בשבילו:
ס״ק דשכל מי שרגיל וכו'
(ד) שכל מי שרגיל וכו' - היינו ג' פעמים:
ס״ק הומשנה רגילתו וכו'
(ה) ומשנה רגילתו וכו' - היינו לענין יום אבל אבל בלילה של ר"ה בודאי אסור להתענות לכו"ע כמו בשאר יו"ט:
ס״ק ורק צריך התרה וכו'
(ו) רק צריך התרה וכו' - עיין יו"ד סימן רי"ד דמשמע שם דמנהג של מצוה שנעשה כנדר הוא רק כשהורגל בה או אפילו פ"א וחשב בשעת מעשה שינהוג כן לעולם אבל בלא"ה אין נעשה כנדר ע"י שעשאה פ"א:
המתענה פעם אחת בראש השנה זתעני' חלום אם היה ביום ראשון צריך להתענו' חשני הימים טכל ימיו ואם היה ביום שני יתענה כל ימיו ייום שני בלבד: הגה ויאא"צ למיתב תענית לתעניתו דיבהא יש אומרים דמצוה להתענות בר"ה (תה"ד סי' רמ"ה) וא"א עננו בר"ה כיגמו שא"א ביו"כ (הגהות מנהגים):
ס״ק זתענית חלום
(ז) תענית חלום - ואם הוא ספק אם הוא מהחלומות שמתענים בשבת אין להתענות:
ס״ק חשני הימים וכו'
(ח) שני הימים וכו' - דתרווייהו הן כיום אחד וכמ"ש בסימן ת"ר:
ס״ק טכל ימיו
(ט) כל ימיו - ומ"מ מי שאין ירא לנפשו א"צ להתענות וכדלעיל:
ס״ק ייום שני בלבד
(י) יום שני בלבד - אבל יום ראשון לא יתענה כלל לפי שיום הראשון הוא דאורייתא ואינו נגרר אחר יום שני וע"כ צריך לעשות בו אפילו קידוש של שחרית:
ס״ק יאוא"צ למיתב וכו'
(יא) וא"צ למיתב וכו' - אפילו חל בשבת:
ס״ק יבדהא יש אומרים דמצוה להתענות בראש השנה
(יב) דהא יש אומרים דמצוה להתענות בראש השנה - ואף דאין הלכה כן וכדלעיל בס"א מ"מ עכ"פ לא נחזיק זה לעבירה שיצטרך אח"כ להתענות ע"ז בחול. מי שקיבל עליו להתענות בר"ה אינו דומה למי שקיבל עליו להתענות בשבת ויו"ט דאין קבלתו כלום הכא צריך התרה מאחר די"א דמצוה להתענות בר"ה:
ס״ק יגכמו שאין אומרים ביום הכיפורים
(יג) כמו שאין אומרים ביום הכיפורים - מאחר שהם ימי דין ואין שייך כ"כ לבקש לענות ביום צום התענית: