השרוי בתענית איכול לטעום כדי ברביעית גובלבד שיפלוט דוביום הכפורים ובתשעה באב אסור: הגה ויש מחמירין בהכל תענית צבור ווהכי נוהגין: (תוס' והגהות מיימוני פ"א ות"ה סימן קנ"ח):
ס״ק איכול לטעום
(א) יכול לטעום - אם יש בו מלח או תבלין דלא קביל עליה שלא יהנה אלא שלא יאכל וישתה וזה לא מיקרי אכילה ושתיה ואפשר דאפילו כונתו להנאת עצמו שרי כיון שאינו בולע. כתב הט"ז דדינא דשו"ע הוא דוקא לענין תענית אבל מי שמודר מאיזה מאכל אסור אפילו לטועמו ולפלוט דשם הנאה קביל עליה:
ס״ק ברביעית
(ב) רביעית - הלוג והיינו ביצה ומחצה:
ס״ק גובלבד שיפלוט
(ג) ובלבד שיפלוט - דאל"ה חשיב שתיה ואפילו משהו אסור:
ס״ק דוביוה"כ ובט"ב אסור
(ד) וביוה"כ ובט"ב אסור - דא"א לומר שלא קיבל עליה דלאו בקבלתו תליא ואפילו בפחות מרביעית אסור:
ס״ק הבכל תענית צבור
(ה) בכל תענית צבור - היינו ד' תעניתים הכתובים דבהם נמי א"צ קבלה:
ס״ק ווהכי נוהגין
(ו) והכי נוהגין - ובמקום סעודת מצוה שמבשלין ביום לצורך הלילה יש לסמוך אדעה ראשונה להתיר בשארי תעניתים לטעום התבשיל מעט מעט אם יש בו מלח ותבלין ולפלוט [ח"א]:
יש אומרים שלא התירו רביעית בפעם אחת אלא זמעט מעט חויש אומרים שאפילו בפעם אחת יכול לטעום טעד כדי רביעית אם יודע בעצמו שיכול להעמיד עצמו שלא יבלע כלום:
ס״ק זמעט מעט
(ז) מעט מעט - וטעימה זו בחיך ולרוקקו מיד שלא תעבור מן החיך ולהלאה. וכל היום כולו מצטרף לרביעית ויותר מרביעית אסור בכל גווני דאז חשיבה ההנאה:
ס״ק חוי"א שאפילו בפ"א וכו'
(ח) וי"א שאפילו בפ"א וכו' - מדכתב המחבר דין זה בשם יש אומרים ויש אומרים ולא הכריע בדבר משמע דדעתו להקל דהוא מילתא דרבנן ובח"א העתיק רק דעה הראשונה להחמיר ואפשר שטעמו משום דהמ"א הביא בשם כמה ראשונים כדעה הראשונה:
ס״ק טעד כדי רביעית
(ט) עד כדי רביעית - ולדעה זו מותר לטעום כמה פעמים כל פעם כדי רביעית דאין איסור בטעימה אם לא בלע אבל יותר מרביעית אפילו הוא רק טועם פ"א אסור דמתוך שלוגמיו מלאים יבלע מעט:
מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית יבת"צ לא כשר יאלמעבד הכי אבל בתעני' יחיד שרי כיון שפולט יבואפי' יש במים שרוחץ יותר מרביעית: הגה ומותר ללעוס עצי קנמון ושאר בשמים ועץ מתוק ללחלח גרונו לפלוט מיגלבד ביוה"כ דאסור (מרדכי דתענית והגהות מיימוני פרק א'):
ס״ק יבת"צ לא כשר וכו'
(י) בת"צ לא כשר וכו' - היינו בתעניתים הכתובין:
ס״ק יאלמעבד הכי
(יא) למעבד הכי - ובמקום צער יש להתיר רחיצת פה במים בכל ת"צ רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבא לגרונו ואפילו בט"ב יש להתיר כשהוא לו צער גדול וביוה"כ יש להחמיר גם בזה [ח"א וכ"כ בא"ר]:
ס״ק יבואפילו יש במים וכו'
(יב) ואפילו יש במים וכו' - כיון שמתכוין לרחוץ פיו ולא מתכוין לטעום לא מיתהני ביותר מרביעית ודוקא במים אבל בשאר משקין אפשר דיש להחמיר ביותר מרביעית. ובדבר שאין טוב לשתיה כגון בחומץ מותר כמו במים:
ס״ק יגמלבד ביום הכיפורים דאסור
(יג) מלבד ביום הכיפורים דאסור - מפני שהוא דאורייתא אבל זהו דוקא לדעת המרדכי אבל לדעת המחבר לעיל בס"ח דאוסר בט"ב וכן לדעת הרמ"א דאוסר בכל תענית צבור גם בענינינו דינא הכי. ולענין לבלוע רוקו מתיר המ"א אף ביוה"כ דאף דקי"ל דהשותה משקין שאינן ראויין לשתיה פטור אבל אסור הכא שאני כיון שאין כונתו כלל לשתיה: