כל תענית שאוכלים בו בלילה בין צבור בין יחיד הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר אוהוא שלא ישן (בשינת קבע) (טור) אגבל אם ישן (שינת קבע) אינו חוזר ואוכל ולא שותה אדא"כ התנה לאכול או לשתות: הגה ויש אומרים דבשתייה אין צריך תנאי דמהסתמא דעתו של אדם לשתייה אחר השינה והווי כאלו התנה (טור ומרדכי והגהות מיימוני והגהות אשירי):
ס״ק אוהוא שלא ישן וכו'
(א) והוא שלא ישן וכו' - היינו אפילו אם גמר סעודתו מכבר ורוצה קודם אור היום לחזור ולאכול רשאי:
ס״ק בשינת קבע
(ב) שינת קבע - אבל מתנמנם דהיינו נים ולא נים תיר ולא תיר לא חשיב שינה:
ס״ק גאבל אם ישן
(ג) אבל אם ישן - אפילו שלא על מטתו. והנה המחבר סתם דבריו משמע דס"ל אפילו ישן בתוך הסעודה ג"כ שוב אסור לאכול ולגמור סעודתו כשניעור משנתו וכמו שמסיק בב"י אבל כמה אחרונים הסכימו דאם ישן בתוך הסעודה מותר לגמרה אח"כ כיון דמתחלה היה דעתו לאכול עוד. ומ"מ המחמיר ע"ע בזה קדוש יאמר לו:
ס״ק דאא"כ התנה וכו'
(ד) אא"כ התנה וכו' - קודם השינה ואז מותר אפילו גמר סעודתו קודם השינה וגם ישן אח"כ שינת קבע דעדיין לא קבל עליו התענית:
ס״ק הדמסתמא דעתו וכו'
(ה) דמסתמא דעתו וכו' - דדרך האדם להיות צמא אחר שינתו:
ס״ק ווהוי כאילו התנה
(ו) והוי כאילו התנה - כתבו האחרונים דלכתחלה ראוי להחמיר ולהתנות אף לשתיה כדעת המחבר אכן אם רגיל לשתות אחר השינה א"צ להתנות: