אנוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית ולא טלית אלא לובשים טלית קטן תחת בגדים בבלא ברכה גובמנח' מניחים ציצית דותפילין הומברכים עליהם:
ס״ק אנוהגים וכו'
(א) נוהגים וכו' - ע"פ המדרש בצע אמרתו בזע פורפירא דיליה [זה הטלית] השליך משמים ארץ תפארת ישראל זו תפילין:
ס״ק בבלא ברכה
(ב) בלא ברכה - ומ"מ אם פשטו בלילה י"א שצריך לברך עליו בבקר:
ס״ק גובמנחה
(ג) ובמנחה - שאז הציתו אש במקדש ותם עונך במה ששפך הקב"ה חמתו בעצים ואבנים [הגר"א] וי"א כדי להראות נחמה באבלינו בו ביום וכל זה הוא לכו"ע רק לענין תפילין משום דהוא מילתא דתליא במנהגא בעלמא אבל כל החמשה ענויים אין מבטלין כל היום:
ס״ק דותפילין
(ד) ותפילין - והרגיל להניח תפילין של ר"ת יניח גם עתה [אחרונים]:
ס״ק הומברכין עליהם
(ה) ומברכין עליהם - ונראה דיזהר שלא לקרא עתה פרשיות ק"ש וכן פרשת קדש דהלא כעת הוא רק כקורא בתורה ות"ת אסור כל היום:
יש מי שנוהג לשכב בליל תשעה באב ומוטה על הארץ ומשים אבן תחת ראשו: הגה ויש לאדם להצטער בענין משכבו בליל תשעה באב שאם רגיל לישכב בב' כרים לא ישכב כי אם באחד (תו' סוף תענית) ויש בני אדם משימים אבן תחת מראשותיהם זכר למה שנא' ויקח מאבני המקום שראה החורבן (מרדכי דמועד קטן) מזיהו עוברות שאינן יכולין להצטער אינן חייבות בכל אלה (תוס') וימעט אדם מחכבודו ומהנאתו בתשעה באב בכל מה שאפשר:
ס״ק ומוטה על הארץ
(ו) מוטה על הארץ - ואדם חלוש א"צ להחמיר בזה ויישן על המטה:
ס״ק זמיהו עוברות וכו'
(ז) מיהו עוברות וכו' - וה"ה באדם חלוש וכנ"ל:
ס״ק חמכבודו ומהנאתו
(ח) מכבודו ומהנאתו - אסור לעשן טיטון (שקורין רייכערין) אפילו בד' צומות וכ"ש בט"ב [כנה"ג] והחמיר מאד עד שכתב שמי שמעשן בט"ב היה ראוי לנדותו ויש מאחרונים שמקילין וע"כ מי שדחוק לו שמורגל בו ביותר יש להקל אחר חצות בצנעא בתוך ביתו וכ"כ בשע"ת בסימן תקנ"ט סק"ג: