ערב תשעה באב אלא יאכל אדם בסעודה המפסקת בשאוכלה אחר חצות גבשר ולא ישתה יין ולא יאכל שני תבשילין: הגה ואף ממשקים אחרים מדמעט בשתייתן ממה שרגיל לשתות (טור וב"י בשם תוספות ורוקח) וכן לא יאכל אחר סעודתו צנון ומליח דברים שנוהג בהם בשאר פעמים כדי שיתנהג בפרישות: (מרדכי):
ס״ק אלא יאכל וכו'
(א) לא יאכל וכו' - כדי להרבות אבל ולזכור חורבן הבית ויצטער עליו:
ס״ק בשאוכלה אחר חצות
(ב) שאוכלה אחר חצות - עיין לקמן בס"ט:
ס״ק גבשר וכו'
(ג) בשר וכו' - היינו מדינא דש"ס דאלו מצד מנהגא אסור מר"ח וכדלעיל בסימן תקנ"א:
ס״ק דממעט
(ד) ממעט - היינו בסעודה מפסקת שאם רגיל לשתות בסעודה ד' כוסות ישתה ג' כוסות. ואין לשתות שכר ואם הוא אדם חלש שרי:
האפילו בשר מלוח שעברו עליו יותר משני ימים ולילה אחת ובשר עופות וודגים זויין מגתו דהיינו שאין לו יותר משלשה ימים נהגו לאסור:
ס״ק האפילו בשר מלוח וכו' ועופות
(ה) אפילו בשר מלוח וכו' ועופות - ר"ל אע"ג דהטעם באיסור בשר משום דנתבטלו הקרבנות ולאחר ג' ימים לא מקרי עוד בשר לענין קדשים שהרי שלמים אין נאכלין יותר משני ימים ולילה אחת וכן עופות לא היו קריבים ע"ג המזבח חוץ מתורים ובני יונה וגם אין שמחה אלא בבשר בהמה מ"מ נהגו לאסור:
ס״ק וודגים
(ו) ודגים - משום דאיכא דוכתא דדגים בכלל בשר הוא כמש"כ ביו"ד סי' רי"ז ס"ח ועוד דהוא עולה על שולחן מלכים ושמחה הוא לאיש באכילתו [מ"א]:
ס״ק זויין מגיתו וכו'
(ז) ויין מגיתו וכו' - שאינו חשוב ולית ביה משום שמחה:
אפילו בשל מין אחד חבשתי קדרות טמקרי שני תבשילין וכן יש להחמיר וליזהר משני מינים בקדרה א' אלא א"כ הוא דבר ישדרכו בכך כל השנה כגון אפונין (מיני זרעונים ובלע"ז ציצירי) שנותנים עליהם בצלים וביצים ותבשיל הנעשה מדבר שנאכל כמות שהוא חי יאמקרי תבשיל לענין זה: הגה ויבאין חילוק בין צלי למבושל לענין זה (מרדכי הלכות תשעה באב):
ס״ק חבשתי קדירות
(ח) בשתי קדירות - פי' שאחד בלילתו עבה ואחד בלילתו רכה אבל אם שניהם בשוה אין קפידא לבשל בשתי קדירות:
ס״ק טמקרי שני תבשילין
(ט) מקרי שני תבשילין - פי' ואדם אחד אינו יכול לאכול שתיהן אבל יכול ראובן לאכול תבשיל אחד ושמעון אחד:
ס״ק ישדרכו בכך
(י) שדרכו בכך - ר"ל שרוב הפעמים נותנים בצלים ובצים באפונים כמו שדרך לטגן עיסה ובצים אבל דגים אסור לטגן בבצים כיון שרוב הפעמים מבשלין אותם בלא בצים [מ"א וכונתו אפילו לאותן מקומות שלא נהגו לאסור בסתם דגים]. ולביבות ממולאים בגבינה נקרא שתי תבשילין וכן ברייט"י לקשי"ן עם גבינה כיון דרוב פעמים אין עושין כן הוי ב' תבשילין:
ס״ק יאמקרי תבשיל לענין זה
(יא) מקרי תבשיל לענין זה - דאף דלענין בישולי עכו"מ אין שם תבשיל עליו כגון חלב שנתבשל וכיו"ב לענינינו אסור דעיקר הטעם שאסרו בשני תבשילין משום דבריבוי תבשילין יש בו כבוד ותענוג:
ס״ק יבואין חילוק בין צלי למבושל
(יב) ואין חילוק בין צלי למבושל - כגון בצים צלויין ופירות צלויין כולן שם תבשיל עליהן וזהו שכתב לקמיה כשהם חיים לאפוקי כשנתבשלו או נצלו:
מותר לאכול פרות כשהם חיים אפי' כמה מינים:
נוהגים לאכול עדשים עם ביצים יגמבושלים בתוכם ידשהם מאכלי אבלים: הגה ויש נוהגים לאכול ביצים קשים שהוא גם כן מאכל אבלים (הגהות מיימוני פ"ה):
ס״ק יגמבושלים בתוכם
(יג) מבושלים בתוכם - שנחשב כתבשיל אחד ומיירי כשאוכלן בבת אחת. ודוקא במקום שדרכו לבשל כך כל השנה וכנ"ל בס"ג ובטור כתב עדשים או בצים וכ"כ הלבוש וכן המנהג אצלינו שאוכלים בצים לבד משום אבילות וכמש"כ בהג"ה:
ס״ק ידשהם מאכלי אבלים
(יד) שהם מאכלי אבלים - ולא יאכלו תבשיל אחר ודלא כהמון עם שמתחלה אוכלין מין מבושל ואח"ז יושבין לארץ ואוכלין ביצים דאסור וכ"ש דאסור להפסיק ביניהם בברכת המזון דגורם ברכה שא"צ ובס"ט יבואר איך להתנהג בזה:
מי שאפשר לו לא יאכל בסעודה המפסקת אלא פת טוחריבה במלח וקיתון של מים: הגה ויש מחמירים לטבל אחר אכילה פת בטזאפר ולאכלו על שם ויגרס בחצץ וגו':
ס״ק טוחריבה
(טו) חריבה - ומ"מ אל ימעט בשיעור אכילתו אלא יעשה באופן שיוכל לסבול התענית וכן בשתיית המים:
ס״ק טזבאפר
(טז) באפר - ואומר זהו סעודת ט"ב:
נהגו לישב יזעל גבי קרקע בסעודה המפסקת: (ויחאין צריך לחלוץ מנעליו) ( הגהות מיימוני ורמב"ם פ"ז וב"י):
ס״ק יזע"ג קרקע
(יז) ע"ג קרקע - כדי שתהא הסעודה שפלה ובמקום שמנהגן לאכול בהסיבה היה ההיכר אם היו אוכלין עתה שלא בהסיבה ולדידן שכל השנה אוכלין שלא בהסיבה אין ניכר השפלות אלא בזה ומ"מ אם הוא אדם חלוש יוכל להניח כר תחתיו:
ס״ק יחוא"צ לחלוץ
(יח) וא"צ לחלוץ - דאין אבילות נוהג עד הלילה ומטעם זה מותר לישב אחר הסעודה על הספסל:
יטיש ליזהר שלא ישבו שלשה לאכול בסעודה המפסקת כדי שלא יתחייבו בזימון אלא כל אחד ישב לבדו ויברך לעצמו:
ס״ק יטיש ליזהר שלא ישבו וכו'
(יט) יש ליזהר שלא ישבו וכו' - ובדיעבד אף אם ישבו ג' לא יזמנו דלא חשיב קביעות [אחרונים]:
וכל זה בסעודה המפסקת שאין דעתו לאכול עוד אחריה סעודת קבע וכשהוא אחר חצות אבל אם היה קודם חצות או אחר חצות כודעתו לאכול אחריה סעודת קבע א"צ ליזהר בדברים הללו: הגה ומנהג בכל גלילות אשכנז לאכול סעודה קבועה קודם מנחה וכאאח"כ מתפללין מנחה ואוכלי' סעודה המפסקת (מהרי"ל) ונוהגין לכבהרבו' קצת בסעודה ראשונ' כדי שלא יזיק להם התענית הואיל ופוסקין מבע"י כמו ביו"כ ויש קצת ראי' לזה ממדרש איכה רבתי מיהו מי שיוכל לסגף עצמו ויודע בעצמו שאין התענית מזיק לו ומחמיר על עצמו נקרא קדוש כנ"ל:
ס״ק כודעתו לאכול אחריה סעודת קבע
(כ) ודעתו לאכול אחריה סעודת קבע - אבל אם אוכל אח"כ רק אכילת עראי לא נחשב לסעודה כלל וא"כ הסעודה הקודמת היא עיקר הסעודה ואסור לאכול בה שני תבשילין:
ס״ק כאואח"כ מתפללין מנחה וכו'
(כא) ואח"כ מתפללין מנחה וכו' - בד"מ בשם מהרי"ל איתא שהולכין לביה"מ ומתפללין מנחה ומסתמא בירך ג"כ בהמ"ז מתחלה:
ס״ק כבלהרבות קצת וכו'
(כב) להרבות קצת וכו' - ורבים מאחרונים אין דעתם נוחה בזה להרבות מתחלה בכמה מיני תבשילין ולהתענג בהם וזהו עיקר סעודתו ואחר מנחה שאינו רעב ואינו צמא כלל אוכל לזכר סעודה מפסקת והוא רק כעין סעודת עראי וע"כ יש מהם שאומר שלא יאכל קודם מנחה רק תבשיל אחד ואחר מנחה יאכל עדשים או ביצים וכנ"ל ואף שגם זה בכלל תבשיל הוא לא מצטרפי אהדדי. והא"ר כתב להצדיק קצת את המנהג וז"ל אומר אני דכל זמן שהוא מכוין לש"ש בכונת הנ"ל [דהיינו שלא יזיק לו התענית] הרשות בידו אבל עכ"פ יראה כל אדם שלא ישביע עצמו יותר מדאי והחכם עיניו בראשו כדי שיוכל לאכול אחר המנחה סעודה המפסקת שלא יהא כאכילה גסה ועראי עכ"ל ובסעודה המפסקת יוכל לאכול פת עם תבשיל ולא מצטרפי אהדדי כיון שבירך בהמ"ז וגם התפלל מנחה באמצע:
אם חל תשעה באב באחד בשבת או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת כגאוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שלחנו ואפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו (מיהו צריך להפסיק כדמבעוד יום) (סמ"ק):
ס״ק כגאוכל בשר
(כג) אוכל בשר - ואסור למנוע ממנו אע"ג דאין חיוב לאכול בשר בשבת מ"מ כיון שנמנע משום אבל עבירה היא. והנה אף דכתב המחבר כסעודת שלמה מ"מ ישב בדאבון נפש שלא ינהג בשמחה ולכן לא ישב בסעודת חברים [מ"א] בספר בכור שור חולק ע"ז ודעתו דמי שרגיל בכל שבת לסעוד סעודה זו עם חבריו ומיודעיו ומונע בשבת זו הו"ל כאבלות פרהסיא. ולכו"ע מותר לאכול עם ב"ב ויכול לברך בזימון כיון שהוא שבת [א"ר] ואם חל מילה באותו שבת יעשה הסעודה קודם מנחה:
ס״ק כדמבעוד יום
(כד) מבעוד יום - היינו קודם שקיעה. ונכון להודיע זה להמון שלא יטעו שהוא כשאר שבת:
מי שקיבל עליו תענית שני וחמישי כל ימות השנה כהואירע ערב תשעה באב להיות בשני ישאל על נדרו או כוילוה תעניתו ופורע: הגה והגאונים כתבו דמתענה עד אחר תפלת מנחה וכזאוכל סעוד' המפסקת קכחודם ביאת השמש (הגהות אשירי ומרדכי ות"ה סע"ה) וכן נוהגין והוא הדין מי שמתענ' תכטענית חלום (מהרי"ל):
ס״ק כהואירע עט"ב וכו'
(כה) ואירע עט"ב וכו' - וקשה עליו לישב בתענית שני ימים ולילה אחת:
ס״ק כוילוה תעניתו
(כו) ילוה תעניתו - כתב המ"א ואע"ג דבסימן תקס"ח ס"ב כתב דאסור ללות בכה"ג הכא דא"א בענין אחר שרי ומהאי טעמא כתבו הגאונים דא"צ להשלים אף דבעלמא קי"ל דכל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית אבל הרב ט"ז בסימן תקס"ח ס"ב דחה לדברי המחבר בזה מהלכה וכן כמה אחרונים לא העתיקו את דברי המחבר בזה להלכה:
ס״ק כזואוכל סעודה המפסקת
(כז) ואוכל סעודה המפסקת - ואסור לסעוד שני פעמים משום נדרו וא"כ צריך לנהוג בה כל דין סעודה המפסקת האמור למעלה:
ס״ק כחקודם ביאת השמש
(כח) קודם ביאת השמש - ולפי שא"א לצמצם כ"כ לאחר האכילה מוטב יותר שישאל על נדרו:
ס״ק כטתענית חלום
(כט) תענית חלום - וה"ה יא"צ. וטוב שיתנה בפעם ראשונה שלא להתענות רק עד אחר חצות היום ויתפלל מנחה גדולה ויאכל סעודה ואח"כ יאכל סעודה המפסקת:
אין אומרים תחנ' ערב תשעה באב במנחה משום דאיקרי מועד: (ואם הוא שבת לאין אומרים צדקתך): (מהרי"ל ומנהגים):
ס״ק לאין אומרים צדקתך
(ל) אין אומרים צדקתך - ואם חל ט"ב בשבת אומרים אב הרחמים [א"ר סימן תקמ"ד] וכתב הפמ"ג בסימן תקנ"ט די"ל דג"כ מזכירין נשמות אותן הנוהגין להזכיר בכל שבת: