חול המועד אסור בהספד ותעני' לפיכך אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד אומטעם זה אין מוליכין המת לבית הקברו' עד שיהי' הקבר מתוקן:
ס״ק אומטעם זה אין מוליכין וכו'
(א) ומטעם זה אין מוליכין וכו' - ר"ל כדי שלא ישתהא המת ברחוב ויבואו להספידו:
נשים מענות דהיינו שכולם עונות כאחת אבל לא מקוננו' דהיינו שאחת מדברת וכולם עונות אחריה ולא מטפחו' דהיינו להכות כף אל כף נקבר המת אף לא מענות:
כל שלשים יום לפני המועד באסור להספיד געל מת שמת לו מלפני שלשים יום דקודם המועד ואפילו אם יש לו הספד בלא זה כגון שמת לו מת בתוך שלשים השמותר לספדו אפי' מת ערב הרגל ואסור להספיד עמו על המת שמת לפני שלשים יום קודם המועד:
ס״ק באסור להספיד וכו'
(ב) אסור להספיד וכו' - שאין המת משתכח מן הלב עד אחר שלשים יום ואי יספידו פחות מל' יום לפני הרגל יבוא עי"ז לבכות ולהצטער ברגל דעדיין לא שכחו ואפילו אם המספיד אינו נוטל שכר עבור זה רק בחנם לשם מצוה ג"כ אסור ואין נ"מ בין אם המספיד הוא אדם אחר או אחד מן האנשים שמוטל עליו אבילותיו:
ס״ק געל המת שמת לו מלפני שלשים וכו'
(ג) על המת שמת לו מלפני שלשים וכו' - ואפילו על ת"ח שמת ובתשובת עולת שמואל מתיר לעשות הספד על אדם גדול אפילו על שמועה רחוקה אם לא היתה שעת הכושר מקודם וכן מצדד בנחל אשכול ע"ש ועיין בשע"ת:
ס״ק דקודם המועד
(ד) קודם המועד - וקודם ר"ה ויו"כ אי חשיב כרגלים לענין זה צ"ע [פמ"ג] ובישועות יעקב מיקל בר"ה ויו"כ ועיין בתורת אדם במה שמביא בשם ר"נ גאון שבחודש אלול מותר:
ס״ק השמותר
(ה) שמותר - מפני שהוא לו חדשה והמרירות קבוע לו בלבו ואינה מיתוספת בשביל ההספד וזה מותר אפילו אם המספיד נוטל שכר ואפילו על שאר כל אדם שאינו ת"ח:
ס״ק ואסור להספיד עמו וכו'
(ו) אסור להספיד עמו וכו' - דעכ"פ ע"י זה מיתוסף לו עוד צער במועד:
מי שבאה לו שמועה בתוך ל' יום קודם הרגל זנראה לי שמותר לספדו ואע"פ שהיא רחוקה:
ס״ק זנ"ל שמותר לספדו
(ז) נ"ל שמותר לספדו - דהמרירות כבר קבוע בלבו בלא ההספד ודינו כמת בתוך ל' יום קודם הרגל שמותר להספידו קודם הרגל:
יראה לי שמה שאנו נוהגים בתשלום השנה לספוד המת חולהזכיר נשמתו טאינו בכלל זה ומותר לעשותו יבתוך שלשים לרגל:
ס״ק חולהזכיר נשמות
(ח) ולהזכיר נשמות - ואין זה מה שנוהגין להזכיר נשמות באל מלא רחמים שזה אף ברגל עצמו מותר ואינו הספד אלא שמתפללין עליהן:
ס״ק טאינו בכלל זה
(ט) אינו בכלל זה - דאדרבה דעתו להפסיק עי"ז אבילותו שהרי קודם לכן לובשים שחורים ואח"כ מסירין אותם ולובשין לבנים [ב"י]:
ס״ק יבתוך שלשים לרגל
(י) בתוך שלשים לרגל - אבל במועד גופא בודאי אסור להספידו אף באופן זה:
אין קורעין על המת בחול המועד יאאלא לקרוביו שהם חייבים להתאבל עליו וכן יבעל חכם או על אדם כשר או אם עמד שם בשעת יציאת נשמה יגועל קרוב שחייב להתאבל עליו ועל חכם קורע אפילו אינו בפניו אלא שבאה לו שמועה במועד אם הוא ידבתוך שלשי' טוועל אדם כשר אינו קורע אא"כ ידע בין מיתה לקבורה: הגה וטזיש חולקים ונהגו ביזני אשכנז שלא לקרוע במועד כי אם על אביו ואמו ועל שאר המתים קורעים לאחר המועד (מהרי"ל ותה"ד סי' רפ"ח) ובמקום שאין מנהג יש לקרוע על כלם:
ס״ק יאאלא לקרוביו
(יא) אלא לקרוביו - אבל מי שאינו חייב ורוצה לקרוע מפני הכבוד אסור. ואפילו לקרוביו דוקא אם מת בחוה"מ אבל אם מת ביו"ט אין לקרוע במועד עד אחר יו"ט דההיא שעתא לאו שעת חימום ולאו שעת שמועה הוא:
ס״ק יבעל חכם
(יב) על חכם - ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר ואפילו אינו יודע לישא וליתן בה. ואין בזמנינו ת"ח כזה [מ"א]:
ס״ק יגועל קרוב וכו'
(יג) ועל קרוב וכו' - השתא מפרש ואזיל את דבריו הקודמין:
ס״ק ידאם הוא בתוך שלשים
(יד) אם הוא בתוך שלשים - אבל אם הוא לאחר שלשים אינו קורע במועד אפילו על אביו ואמו [יו"ד סימן ש"מ סל"א בש"ך שם]:
ס״ק טוועל אדם כשר וכו'
(טו) ועל אדם כשר וכו' - ואם עמד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע אפילו באיננו אדם כשר ועיין ביו"ד סימן ש"מ ס"ו בהג"ה שנהגו להקל אפילו באדם כשר אא"כ עומד עליו בשעת יציאת נשמה:
ס״ק טזויש חולקין
(טז) ויש חולקין - דס"ל דאין קריעה כלל בחוה"מ ובני אשכנז נהגו לעשות פשרה בין אלו שתי הדעות ומחלקים בין אב ואם ובין שאר קרובים וע"ז סיים רמ"א דבמקום שאין מנהג מבורר יש לקרוע על כולם דמעיקר הדין הלכה כדעה הראשונה:
ס״ק יזבני אשכנז
(יז) בני אשכנז - היינו אשכנז ממש אבל בפולין נהגו לקרוע על כולם [אחרונים]:
יחאין חולצין כתף אלא קרוביו של מת המחוייבים להתאבל עליו או על חכם:
ס״ק יחאין חולצין כתף וכו'
(יח) אין חולצין כתף וכו' - ועיין ביו"ד סימן ש"מ סי"ז בהג"ה דעכשיו לא נהגו לחלוץ כתף כלל ואפילו בחול:
מברין בח"ה והוא שלא יברו ברחבה אלא קרוביו של מת ולא יברו האבל בתוך ביתו אלא על מטות זקופו' לפי שאין כפיית המטה ברגל כלל:
על החכם מברין הכל בחול המועד בתוך הרחבה כדרך שמברין את האבלים שהכל אבלים עליו:
יטעושין כל צרכי המת בחול המועד גוזזין שערו ומכבסים כסותו ועושין לו ארון בחצר שבו המת כדי שיהא ניכר שהוא לצורך המת ואם לא היו להם נסרים מביאים קורות ונוסרים מהם נסרים כבצנעה בתוך הבית ואם היה אדם מפורסם כאעושים אפי' בשוק כבאבל אין כורתין עץ מן היער לנסור ממנו נסרים לארון כגואין חוצבין אבנים לבנו' בהם קבר ובמקום שהיהודים מעט דרים במקום אחד והכל יודעים כשיש מת בעיר הכל חשוב כמפורסם:
ס״ק יטעושין כל צרכי המת וכו'
(יט) עושין כל צרכי המת וכו' - ותופרין תכריכין אפילו מעשה אומן:
ס״ק כבצנעא בתוך הבית
(כ) בצנעא בתוך הבית - ואם א"א בצנעא עושין בפרהסיא ודוקא בפרהסיא דלגבי ישראל אבל בפרהסיא דלגבי עכו"מ לא אפילו בדלא אפשר [מ"א] והא"ר מיקל אף לגבי עכו"מ היכי דלא אפשר:
ס״ק כאעושים אפי' בשוק
(כא) עושים אפי' בשוק - שהכל יודעים שהוא לצורך המת:
ס״ק כבאבל אין כורתין עץ וכו'
(כב) אבל אין כורתין עץ וכו' - אבל מותר לקוץ הדס שהכל יודעים שהוא לצורך המת להעביר הסרחון משא"כ ארזים יסברו שקצצו לצורך בנין ואפילו באדם מפורסם אסור אכן היכי דא"א בענין אחר י"א דמותר לקוץ אף מהמחובר ואפילו לאדם שאינו מפורסם וע"י עכו"מ בודאי יש להתיר:
ס״ק כגואין חוצבין אבנים
(כג) ואין חוצבין אבנים - ר"ל מן ההר אבל אם הם חצובין כבר ורוצה לחלקן ולעשות ולעשות מהן קבר דינו כמו נסירת הקורות וכנ"ל:
אין חופרין כוכין בחפירה וקברו' בבנין בחול המועד כדלהיות מוכנים למת שימו' אבל מחנכין אותם שאם היה ארוך מקצרו או מאריכו או מרחיבו:
ס״ק כדלהיות מוכנים
(כד) להיות מוכנים - שהיה דרכן לחפור כוכין להיות מזומנים לצורך מתים שימותו דטרחא יתירא היא אבל לצורך המועד לקבור בו מת בתוך המועד חופרין אפילו בתחלה בתוך המועד:
כהאין לתלוש עשבים ועפר בחול המועד בבית הקברו' כמו שנוהגים לעשו' בחול (דין כוצידוק הדין במועד עיין בי"ד סי' ת"א סעיף ו'):
ס״ק כהאין לתלוש וכו'
(כה) אין לתלוש וכו' - בא"ר כתב דזה מיירי שליקטן לצורך ביה"ק אבל מה שתולשין אחר קבורת המת זכר לתחיה שרי ובספר מאמר מרדכי מפקפק ע"ז וכתב דפשטיות השו"ע אינו כן וכן המנהג שלא לתלוש בחוה"מ:
ס״ק כודין צדוק הדין במועד
(כו) דין צדוק הדין במועד - כשא"א צ"ה אין אומרין ג"כ שבחו של מת דהא נמי מרגיל ההספד וא"כ אסור לדרוש עליו אלא לחכם בפניו וכ"ש ביו"ט דאסור ובזמנינו אין דין ת"ח וכנ"ל במ"ב סקי"ב. המתענה תענית חלום בחוה"מ צריך למיתב אחר המועד תענית לתעניתו וטוב שיהיה אחר אסרו חג: