אבנין אפילו כל שהוא אסור ואם נפרץ בגדר גנתו (או כותל חצירו שבינו לחבירו) (מרדכי פ"ק דמ"ק ו הגהות מיימוני פ"ח) בונהו מעשה הדיוט דהיינו שמניח אבנים זו על זו גואינו טח בטיט דאו גודר אותו בקנים וגומא וכיוצא בהם וכן אם עשה מעקה לגג בונה אותו מעשה הדיוט אבל כותל חצר ההסמוך לרשות הרבים שנפל בונהו כדרכו ואם היה נוטה ליפול סותרו מפני הסכנה וובונהו כדרכו: הגה ואפי' אינו נוטה רק לחצר או למבוי מותר לסתרו מפני הסכנה ולחזור ולבנותו וכן בשאר דברים דאיכא למיחש לסכנה בונה וסותרו כדרכו: (ב"י בשם ר' ירוחם בנ"י):
ס״ק אבנין אפילו כ"ש אסור
(א) בנין אפילו כ"ש אסור - היינו אפילו לצורך המועד דלא הותר משום זה אלא מלאכת הדיוט:
ס״ק בגדר גנתו וכו' שבינו לחבירו
(ב) גדר גנתו וכו' שבינו לחבירו - דליכא למיחש לגנבי אלא משום שאר אנשים שיכנסו שם וליכא כ"כ פסידא לפיכך לא הותר כ"א מעשה הדיוט:
ס״ק גואינו טח בטיט
(ג) ואינו טח בטיט - דהטיחה בטיט הוא מעשה אומן ודוקא זה שעושה אותה עם מלאכת הגדר משא"כ להטיח הגג בטיט מעשה הדיוט הוא ושרי לצורך המועד וכן עשיית סולם מעשה הדיוט הוא ושרי לצורך המועד [ט"ז] ועיין בפמ"ג דלהטיח סדקים שבגג מעשה אומן נקרא כדלקמן בס"ג והכא מטיחו רק שיהא חלק (ובמדינתינו אין מצוי זה) ובעשיית סולם ג"כ אם מייפיהו כדרך האומנים בודאי מעשה אומן הוא ואסור אף לצורך המועד:
ס״ק דאו גודר אותו וכו'
(ד) או גודר אותו וכו' - משמע לכאורה דדוקא תיקון פרצה בעלמא הא לגדור כל הגינה מעשה הדיוט נמי אסור [פמ"ג]:
ס״ק ההסמוך לר"ה וכו'
(ה) הסמוך לר"ה וכו' - דעי"ז שהוא סמוך לר"ה איכא פסידא יתירא דעייל שם גנבי ודבר האבד הוא ולא בעי שינוי וה"ה בכותל לחצר שבינו לחבירו שנפל אם יש שם אנשים שחשודים על הגנבה או אם דרים שם עובדי כוכבים מותר לבנותו כדרכו. ועיין מ"א דלא התירו אלא ד"א דהיינו לבנותו אם הוא כבר סתור אבל לסתרו (אם הוא רעוע) ולבנותו מחדש לא התירו אם לא מפני הסכנה וכדלקמיה וכתב הפמ"ג דאפשר שאם הוא רעוע כ"כ שיש חשש ברור וכ"ש היכא שיש חשש שיבואו הגנבים גם לידי עסקי נפשות שרי לסתור ולבנות ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד:
ס״ק וובונהו כדרכו
(ו) ובונהו כדרכו - דאם לא נתיר לו לבנות ימנע ולא יסתור [מ"א]:
מותר ליטול זגבשושית שבבית:
ס״ק זגבשושית שבבית
(ז) גבשושית שבבית - שלא יתקל בם ומותר ליטול אפי' כדרכו דאע"ג דמלאכה גמורה היא [ובשבת חייב ע"ז משום בונה] ואינו דבר האבד ולצורך המועד בעלמא אינו שרי כ"א בשינוי אפ"ה מתירינן אפילו כדרכו משום דנטילת גבשושית לית בה טורח [ב"י]:
חסדקים שבגג מותר לסתמן ביד וברגל טאבל לא בכלי אומנות:
ס״ק חסדקין שבגג
(ח) סדקין שבגג - שהמים יורדים דרך שם [טור] יכול לסתמן ביד וברגל דהיינו שבועט ביד וברגל לסתום הסדקין ואפילו הוא עושה יפה יפה כעין שעושין בכלי אומנות ג"כ שרי דכ"ז נקרא מעשה הדיוט [שם במשנה]:
ס״ק טאבל לא בכלי אומנות
(ט) אבל לא בכלי אומנות - דהוא מלאכה גמורה ויש בה טורח ואסור אפילו לצורך המועד. ודע דכל דבר שמתירין לצורך המועד במעשה הדיוט הוא דוקא שלא יכוין מלאכתו במועד [שם]:
יצירי הדלת והמפתח (והמנעול) (גמרא) יאוהצנור והקורה בין שהם של עץ יבבין שהם של ברזל יגשנשברו אפי' מעי"ט יכול לתקנם בלא שינוי מפני שזה הפסד גדול הוא שאם יניח הפתח פתוח ודלתו' שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית יד(ולכן מותר טוובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד) (רבי ירוחם):
ס״ק יציר הדלת
(י) ציר הדלת - כמו הדלת תסוב על צירה רגל הדלת הסובבת:
ס״ק יאוהצנור
(יא) והצנור - הוא חור שבאסקופה התחתונה שהדלת סובב בו והקורה הוא המשקוף שעל הפתח מה שחוזרת בו הדלת:
ס״ק יבבין שהם של ברזל
(יב) בין שהם של ברזל - ר"ל אף שבו נשמע קול הפטיש כשמתקנו:
ס״ק יגשנשברו
(יג) שנשברו - וה"ה לתקוע המשקוף במסמרים שרי אם יש לחוש לגנבי ואם לאו אף זה אסור:
ס״ק ידולכן מותר
(יד) ולכן מותר - ואפילו מעשה אומן וכנ"ל בס"א [פמ"ג]:
ס״ק טוובלבד שלא יכוין וכו'
(טו) ובלבד שלא יכוין וכו' - היינו שלא התירו אלא בשכח מעיו"ט לתקן ולא במכוין להניח לתקן במועד:
מותר לבנות טזמעשה הדיוט אבוס שתאכל בו הבהמ':
ס״ק טזמעשה הדיוט
(טז) מעשה הדיוט - דכל דבר שאינו צורך אוכל נפש אע"פ שהוא צורך המועד לא התירו לעשות מלאכה כ"א בשינוי:
מותר לבנו' יזמעשה הדיוט איצטבא לישב או לישן עליה:
ס״ק יזמעשה הדיוט אצטבא וכו'
(יז) מעשה הדיוט אצטבא וכו' - הטעם כנ"ל נסר שמחברין לו רגלים כעין ספסל שלנו מעשה הדיוט הוא [טור] ואפשר דלהחליקו ברהיטני מעשה אומן הוא [פמ"ג]. וה"ה לענין אבוס של בהמה הנ"ל. ועיין בטור דלדעת הרא"ש אפילו אצטבא של אבנים מותר לעשות לישב עליו אם עושיהו מעשה הדיוט ורבינו פרץ חולק ע"ז:
תנור וכיריים שאפשר שייבשו ויאפה בהם במועד יחעושין ואם לאו יטאין עושין אותם: (וה"ה עשיית קדרות ואלפסין שרי בכהאי גוונא) (נ"י ספ"ק דמ"ק והמגיד פ"ח) כובין כך ובין כך בונים על חרס של תנור ועל הכירה הטפילה שלהם:
ס״ק יחעושין
(יח) עושין - אפילו מעשה אומן כיון שהוא צורך אוכל נפש ואם היה אפשר לו לעשות מעיו"ט וכיון מלאכתו לעשותן במועד נראה דאסור וכדלקמן סוף סעיף ח' בהג"ה עיי"ש במ"ב:
ס״ק יטאין עושין אותם
(יט) אין עושין אותם - בהא אסור אפילו מעשה הדיוט כיון דלאו צורך מועד הוא ואם הזמן הוא קור מותר להעמיד תנור בית החורף להסיק הבית אפילו אם אינו ראוי לאפות בו דהכל חולים אצל צינה. וה"ה אם נשבר החלון בענין שאם לא יתקנו ישב בקור ג"כ מותר לתקנו [ח"א]:
ס״ק כובין כך ובין כך וכו' הטפילה שלהם
(כ) ובין כך ובין כך וכו' הטפילה שלהם - היינו הטיחה שעליהם בטיט כדי שישתמר חומו ומה שכתב בין כך ובין כך ר"ל בין אפשר שייבש הטפילה ובין לא אפשר שייבש עושין הטפילה שלהן משום דאפשר לאפות בתוכן אע"פ שלא נתייבשה הטפילה שעליהן כיון שעיקר התנור והכירה נתייבשו:
כאנוקרים כבאת הרחיים ופותחים להם עין (פי' נקב שעושים באמצע הרחיים) כגומעמידים אותם כדובונה אמת המים של רחיים וקוצצים צפרני כההחמור של רחיים: הגה וכומותר לחדד סכין במועד וסכין שכזנשבר במועד מותר לכחעשות אחרת: (המגיד פ"א)
ס״ק כאנוקרין וכו'
(כא) נוקרין וכו' - שכשהיא חלקה ואין החטין יכולין לפרך מנקרין אותה כדי שלא יהיה שוה כדי שיפרכו החטין תחתיה ומותר אפילו בפתיחת עין אף דמעשה אומן הוא ובעלמא אף לצורך המועד מותר רק ע"י שינוי הכא שרי במעשה אומן דחשיב כמכשירי אוכל נפש:
ס״ק כבאת הרחיים
(כב) את הרחיים - ואפילו בחדשים מותר כיון שהוא לצורך המועד:
ס״ק כגומעמידים אותם
(כג) ומעמידים אותם - היינו שמתקנים אותם יפה על עמדם כדי להשתמש בהם [הרא"ש]:
ס״ק כדובונים אמת המים וכו'
(כד) ובונים אמת המים וכו' - שטוחנין על ידה:
ס״ק כההחמור
(כה) החמור - היינו החמור המגלגל הריחיים דגידול צפרניו מרעי ליה ולא מצי למיזל כ"כ וכל הני משום דהוא לצורך המועד ועיין לעיל בסימן תקל"ו ס"א:
ס״ק כוומותר לחדד וכו' וסכין וכו'
(כו) ומותר לחדד וכו' וסכין וכו' - דכיון דמלאכת אוכל נפש הוא מותר ואפילו מעשה אומן וא"צ שינוי:
ס״ק כזשנשבר במועד
(כז) שנשבר במועד - ומשמע דבנשבר קודם המועד אסור כיון דאינו אלא מכשירי אוכל נפש ומוכח מהט"ז דכ"ז הוא באם היה יכול לעשותו מעיו"ט וכיון והניח המלאכה ליו"ט אבל אם לא כיון שרי:
ס״ק כחלעשות אחרת
(כח) לעשות אחרת - ואפילו אפשר לו בשאלה. (מ"א וש"א):