אמי שהפך את זיתיו או שהיה ביינו בבור גואירעו אונס או ששכח או נתעצל שהיה סבור שהיה יכול לשהות דלאחר הרגל ולא עשה קודם הרגל מאחר שהוא דבר האבד הזולף וגומר ומזפת החביו' ובין קטנות בין גדולו' וגף (פירוש שישים בהן מגופתן) החביות כדרכו בלא שינוי: הגה וה"ה דיכול לתקן החביות לזקשרם בעקלי' (מרדכי) אבל לא יכוין מלאכתו במועד אלא יעשה הכל קודם המועד אם יודע שיצטרך במועד (הגהות מיימוני ות"ה) וחכן שולה פשתנו מן המשרה וכל כיוצא בזה מדבר האבד וטבלבד שלא ייכוין מלאכתו במועד:
ס״ק אמי שהפך וכו'
(א) מי שהפך וכו' - פי' דרך הוא שנותנן במעטן לאחר לקיטה וצוברן שם ומניחן כדי שיתחממו ויתבשלו מאליהן ונותנן בבית הבד ודרך הוא שמהפכין אותן כשמכניסן ואם היה מניחן מלתקנן מיד אחר שהפכן פסדי:
ס״ק ביינו בבור
(ב) יינו בבור - אותו כלי שהיין נופל בו מן הגת קרוי בור ואם לא יריק היין משם ויתנם בחבית יתחמץ היין כשיעמוד שם בבור מגולה:
ס״ק גואירעו אונס
(ג) ואירעו אונס - שמחמתו לא היה יכול לגמור פעולת הזיתים והיין קודם המועד:
ס״ק דעד לאחר הרגל
(ד) עד לאחר הרגל - כצ"ל. ור"ל שסבר שאפילו אם ישהא בזיתים ההפוכין עד לאחר הרגל ולא יגמור פעולתן ג"כ לא יתקלקלו ומחמת זה לא עשה אודותן קודם הרגל וכן כה"ג לענין היין שבבור ועכשיו במועד רואה שאם יניחם כך עד אחר יו"ט יהיה לו מזה הפסד מותר לגמור פעולת הזיתים והיין כדרכן בחול דהיינו שטוחן הזיתים ודורכן ומכניסן לחבית כדרכן תמיד:
ס״ק הזולף וגומר
(ה) זולף וגומר - היינו שזיתים הניתנין שם בבית הבד לסחטן מותר לסחטן כמה פעמים עד שיוגמר סחיטתן כל מידי דשפוך קרי זילוף וכן לענין יין קרי זילוף מה ששופך היין מן הבור ומריקו בחביות:
ס״ק ובין קטנות בין גדולות
(ו) בין קטנות בין גדולות - נקט לתרוייהו דבכל אחד יש צד בפ"ע להקל הקטנות דיינה מועט ולא נפיש פסידייהו אף אם יזוב מעט מהן מ"מ מותר דאין טרחת זפיתתן מרובה והגדולות אף דטרחתן מרובה מותר משום דנפיש פסידייהו:
ס״ק זלקשרם בעקלים
(ז) לקשרם בעקלים - (שקורין רייפין) מפני שהוא דבר האבד אם לא יעשהו:
ס״ק חוכן שולה וכו'
(ח) וכן שולה וכו' - היינו שמעלהו משם כשיכלה זמן שרייתו דאל"ה יתקלקל הפשתן:
ס״ק טובלבד שלא וכו'
(ט) ובלבד שלא וכו' - אכל הסעיף קאי:
ס״ק ייכוין וכו'
(י) יכוין וכו' - היינו שהיה ביכולתו לזה בשאר ימות השנה או קודם הרגל או לאחר הרגל והוא מצמצם אותם למועד:
יאמותר להכניס פירות מפני הגנבים אם אינם במקום המשתמר ומיהו יעשה בצנע' כגון שיכניסם יבבלילה ואם הוא דבר שיש בו פרסום בלילה יותר מביום כגון שצריך להכניסו באבוקו' ובקולות יכניסם ביום: הגה ואם אי אפשר לעשותן כי אם בפרהסיא הכל שרי בדבר האבד: (המגיד פרק ז' ומרדכי פרק מי שהפך):
ס״ק יאמותר להכניס וכו'
(יא) מותר להכניס וכו' - וגם בזה וכן בכל דבר האבד אסור לכוין לכתחלה להשהות עד המועד ואף דההכנסה הוא רק טרחא בעלמא [מרדכי]:
ס״ק יבבלילה
(יב) בלילה - כדי דלא ליפוק מיניה חורבא לעלמא:
אסור להסיע ממונו יגמעיר לעיר אם לא בשביל דבר האבד:
ס״ק יגמעיר לעיר
(יג) מעיר לעיר - עיין לעיל סימן תקל"ה ס"א דאפילו באותה העיר לפנות כליו לחצר אחרת אסור ואפשר דנקט המחבר לשון זה משום סיפא דבשביל דבר האבד אפילו מעיר לעיר מותר:
היו לו תאנים שטוחים בשדה ליבש וירא מהמטר מותר ידלחפותם בקש אפילו חיפוי עב:
ס״ק ידלחפותם בקש
(יד) לחפותם בקש - ומוכח בירושלמי דאפילו לעקור קש מן המחובר מותר לצורך זה [הריטב"א בחידושיו]:
מי שיש לו סחורה שאם לא יהפכנה ממטה למעלה תתקלקל מותר להפכה בחול המועד:
המכוין מלאכתו והניחה למועד ועשאה במועד טוב"ד מאבדין אותה טזממנו יזומפקירים אותה לכל: הגה ואם הוא עושה מלאכות אחרים שיחאי אפשר לקנסו כגון חייט או סופר שעושה מלאכת אחרים משמתינן ליה ויטמלקין אותו. (ב"י ור"י) ואם מת לכא יקנסו בנו אחריו ומותר לו לעשותה אכאם הוא דבר האבד:
ס״ק טוב"ד מאבדין
(טו) ב"ד מאבדין - רבותא קאמר לא מיבעי אם עדיין לא עשה המלאכה אין הב"ד מניחין אותו לעשות המלאכה אע"פ שהוא דבר האבד ויאבד הדבר ההוא מעצמו. אלא אפילו עבר ועשה ב"ד מאבדין הדבר ההוא בידים ובתר הכי גבי מת דלא קנסו בנו קמ"ל ג"כ רבותא דאפילו עדיין לא עשאה ב"ד מתירין לבנו לעשות המלאכה כיון שהוא דבר האבד:
ס״ק טזממנו
(טז) ממנו - וכ"ש אם עשה מלאכה בדבר שאינו אבוד בודאי ב"ד מאבדין אותה:
ס״ק יזומפקירין אותה
(יז) ומפקירין אותה - ואם לא זכה בה אדם ונשאר עד לאחר המועד מותר להתעסק בה:
ס״ק יחשאי אפשר לקנסו
(יח) שאי אפשר לקנסו - עין בא"ר שדעתו דמאבדין ממנו כל השכירות וע"ש עוד:
ס״ק יטומלקין אותו
(יט) ומלקין אותו - ר"ל או מלקין אותו [הגר"א] והיינו עד שיקבל עליו שלא לעשות [לבוש]:
ס״ק כלא קנסו בנו אחריו
(כ) לא קנסו בנו אחריו - אדלעיל קאי שכבר עשה אביו. ופשוט דדוקא אם עדיין לא זכה בה אדם אבל אם זכו בה בחייו כבר נעשה שלהם ואין הבן יורשו ואפשר עוד דאפילו עדיין לא זכו בה מכיון שכבר הפקירוה שוב אין הבן יכול לחזור ולזכות מצד ירושה אלא הרי הוא כשאר כל אדם לנכסים אלו והמחבר מיירי שמת קודם שהפקירוה:
ס״ק כאאם הוא דבר האבד
(כא) אם הוא דבר האבד - דבדבר שאינו אבוד פשיטא דאסור לבנו לעשות בחוה"מ. ואם עשה אביו בדבר שאינו אבוד ומת י"א דבזה קנסו גם לבנו אחריו שלא יהנה מזה למ"ד דמלאכת חוה"מ אסור מן התורה אבל הב"י ועוד כמה אחרונים מפקפקין בזה: