אאין מפנין במחצר לחצר אפי' מכעורה לנאה גולא לפנות דירתו ולא לפנות כליו דשאינם לצורך המועד: הגה וכ"ש שאסור להסיע ממונו מעיר לעיר: (מרדכי פ' מי שהפך) אבל מפנה הוא מבית לבית בהאותו חצר ואם אין הבתים פתוחים לחצר אלא למבוי יש אומרים שמבית לובית הסמוך לו מותר: הגה ואם מתירא מחמת גניבה בחצר שדר שם מותר אפי' מחצר לחצר המשתמר ואפי' מעיר לעיר בדבר האבד שרי (הגהות אשירי ומרדכי):
ס״ק אאין מפנין וכו'
(א) אין מפנין וכו' - משום טרחא:
ס״ק במחצר לחצר
(ב) מחצר לחצר - דרך ר"ה דהוא מפורסם וא"כ אם יש פתח בין שתי חצירות מותר לפנות מזו לזו ואפילו דרך כמה חצרות מותר:
ס״ק גולא לפנות וכו'
(ג) ולא לפנות וכו' - צ"ל לא [הגר"א] וכן הוא בדפוס הראשון שהדפיס המחבר בחייו:
ס״ק דשאינם לצורך המועד
(ד) שאינם לצורך המועד - משמע דלצורך המועד אף בפרהסיא מותר דבר שהוא ידוע וניכר שהוא לצורך המועד [א"ר ופמ"ג]:
ס״ק הבאותו חצר
(ה) באותו חצר - דליכא טרחא כולי האי וגם הוא בצנעא ואפילו אותו הבית הוא של חבירו:
ס״ק ולבית הסמוך לו מותר
(ו) לבית הסמוך לו מותר - דבכלל צנעא הוא אבל מכאן ואילך אסור דהוי פרהסיא. והב"ח מצדד דאפילו לבית הסמוך אין לפנות וכן בביאור הגר"א מצדד להחמיר בזה אם לא שהוא מבוי שאינו מפולש:
יש מתירים לפנות מחצר של אחר זלחצר שלו ואפי' מנאה לכעורה:
ס״ק זלחצר שלו
(ז) לחצר שלו - דשמחה לאדם שיהיה דר בשלו [ולפנות כלים לחצר שלו אין להקל] ודוקא באופן זה אבל מפני שאר הנאה כגון שהיה דר אצל חבירו בחדר אחד ואח"כ שכר לו בית מיוחד אע"פ שנוח לו יותר אסור לפנות דהא אפילו מכעורה לנאה אסור מיהו אם דירה ראשונה היה בין העכו"מ או דומה לזה יש להתיר לפי ראות עיני המורה:
הזבל שבחצר אסור להוציא אלא יסלקנו לצדדי' ואם נתרבה עד שנעשה חצר כרפת מוציאין אותו לאשפה: