ס״ק אמצוה לגלח וכו'
(א) מצוה לגלח וכו' - כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול:
ס״ק בבעיו"ט
(ב) בעיו"ט - בין קודם חצות ובין לאחר חצות לבד מע"פ דאסור להסתפר לאחר חצות כמבואר לעיל בסימן תס"ח:
גאין מגלחין במועד דאפילו אם גילח קודם מועד:
ס״ק גאין מגלחין במועד
(ג) אין מגלחין במועד - וה"ה סיפור הראש אלא שדרכן היה לגלח ואף דסיפור וגילוח הוא דבר של יפוי ותיקון הגוף שהוא צורך המועד אפ"ה אסרו בתוך המועד כדי שיזדרז לגלח קודם המועד דאם היו מותרין לגלח בתוך המועד היו סומכין עצמן לכתחילה ע"ז ויכנסו לרגל כשהן מנוולין:
ס״ק דאפילו אם גילח
(ד) אפילו אם גילח - דתו אין בו חשש זה שיכנס לרגל כשהוא מנוול דהא גילח עצמו גם קודם הרגל אפ"ה אסור משום הרואין דהרואה לא ידע שגילח עצמו ויאמר שמותר לגלח בכל גווני:
האפילו אם היה אנוס ומפני כך לא גילח בערב מועד אינו מגלח במועד ווהוא הדין למי שהיה חולה ונתרפא במועד:
ס״ק האפילו אם היה אנוס
(ה) אפילו אם היה אנוס - כגון שנאבד לו אבידה בערב הרגל או להאומן ולא היה יכול לגלח וכה"ג שארי אונסין לבד המבוארים להיתר בסעיפים שאח"ז דהני אונסין מפורסמין וגלוין לכל הוא שא"א להם לגלח מקודם אבל שארי אונסין אינם מפורסמין וידועים ואם נתיר להם יבואו להתיר אף שלא מתוך אונס:
ס״ק ווה"ה למי שהיה חולה
(ו) וה"ה למי שהיה חולה - שאמרו שהחולה כשהוא מספר מכביד עליו חליו אפ"ה אין זה אונס גלוי כ"כ ויבואו להתיר אף שלא מתוך אונס וכנ"ל:
ואלו מגלחין במועד מי שיצא מבית השביה זולא היה לו פנאי לגלח קודם המועד חומי שיצא מבית האסורים ואפי' היה חבוש טביד ישראל שהיו מניחין לו לגלח וכן המנודה ישהתירו לו ברגל וכן מי שנדר שלא לגלח יאונשאל על נדרו ברגל וכן יבהבא ממדינת הים יגבחול המועד או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח ידוהוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל:
ס״ק זולא היה לו פנאי
(ז) ולא היה לו פנאי - כגון שיצא בתוך המועד או אפילו בעיו"ט סמוך לחשיכה שלא היה לו שהות לגלח מבעוד יום:
ס״ק חומי שיצא מבית האסורים
(ח) ומי שיצא מבית האסורים - ה"נ כשלא היה שהות לגלח בעיו"ט מבעוד יום כנ"ל:
ס״ק טביד ישראל
(ט) ביד ישראל - דכיון שהיה בצער לא גילח:
ס״ק ישהתירו לו ברגל
(י) שהתירו לו ברגל - דמקודם היה אסור בתגלחת ולכן הוי אנוס במה שלא גילח מקודם ויש חולקין בזה וס"ל דהיכי שהיה יכול לבקש ולפייס שיתירו לו קודם הרגל ולא פייס הוי פושע ואסור לגלח ברגל. ומ"מ המיקל יש לו על מי לסמוך כיון שהוא מילתא דרבנן:
ס״ק יאונשאל על נדרו ברגל
(יא) ונשאל על נדרו ברגל - ויש חולקין גם בזה דהוא דוקא אם לא מצא חכם להתיר נדרו עד תוך הרגל משא"כ אם לא רצה להתיר מקודם ואח"כ נמלך לא חשיב אונס. ודעת המ"א להקל בזה כדעת המחבר דלא חשבינן לפושע שהיה לו להתיר מקודם כיון שקודם הרגל לא היה כלל בדעתו להתיר נדרו ואח"כ נמלך:
ס״ק יבהבא ממדינת הים
(יב) הבא ממדינת הים - דוקא ממדינת הים דמפרסמא מלתא אבל בדרך אחר לא [מ"א] ועיין במחצית השקל דה"ה משאר מקום רחוק מאד דמפרסמא מילתא (ובחידושי ריטב"א כתב כל שבא חוץ לחוץ מקרי ממדינת הים ואע"פ שאינו מקום רחוק וצ"ע):
ס״ק יגבחול המועד
(יג) בחול המועד - ודוקא שלא בא בישוב עד חוה"מ דאם בא בעיו"ט במקום ישוב ובא בזמן שיש עוד שהות מבעוד יום לגלח אף שלא בא לביתו עד חוה"מ אין זה אונס שהיה לו לגלח מעיו"ט בעיר ההוא. ועיין במ"א שכתב דאף כשהיה במקום ישוב בשנים או ג' ימים קודם הרגל ואח"כ בעיו"ט לא היה בישוב כגון שישב אז על הספינה ובא לביתו בחוה"מ או שבא לעיר סמוך לחשיכה ולא היה שהות ביום לגלח ג"כ מותר לגלח בחוה"מ כיון דבעיו"ט גופא היה אנוס:
ס״ק ידוהוא שלא יצא וכו'
(יד) והוא שלא יצא וכו' - פי' דמארץ ישראל לארץ ישראל או מחו"ל לחו"ל אף ביצא לטייל שאינו דבר מצוה אפ"ה מותר לו לגלח כשלא היה פנאי לגלח מבעוד יום כיון שיציאתו ברשות היתה שלא עשה איסור בזה אבל מא"י לחו"ל אינו מותר אלא ביצא להרויח או לראות פני חבירו דהוא חשיב דבר מצוה שמותר לצאת מא"י בשביל זה משא"כ לטייל בעלמא דבכה"ג אסור לצאת מא"י לחו"ל לא התירו לו לגלח:
אע"פ שהתירו להסתפר לא יסתפר ברשות הרבים אלא בצנעה:
טוקטן מותר לגלח במועד טזאפילו נולד קודם הרגל: (ואפי' בפרהסיא יזשרי) (כן משמע ממרדכי):
ס״ק טוקטן וכו'
(טו) קטן וכו' - דלא שייך ביה טעמא שלא יכנס למועד כשהוא מנוול דלאו בר מצוה הוא ודוקא שיש לו שער רב דמצטער עי"ז. ודוקא לקטן מותר לגלח דצורך הרגל הוא בשביל הקטן אבל לעכו"מ אסור לגלח דלא עדיף משאר מלאכות דאסור לעשותן במועד אא"כ אין לו מה יאכל [אחרונים]:
ס״ק טזאפילו נולד וכו'
(טז) אפילו נולד וכו' - ר"ל אף דהיה יכול לגלחו מקודם שרי ומטעם הנ"ל ועיין בפמ"ג שמצדד דאפילו הוא בן כמה שנים כל שלא הגיע לי"ג שנים מותר לגלחו במועד וכן מוכח במ"א אך המ"א מסתפק דהיכי דהקטן נראה כגדול אפשר דאין להקל בפרהסיא:
ס״ק יזשרי
(יז) שרי - דהכל רואין שהוא קטן:
אבל שחל שביעי שלו יחבשבת ערב הרגל מותר לגלח בחול המועד: הגה מי שהמיר דתו וחזר בתשובה ויטדרכו לגלח מכותר לגלח במועד: (תרומת הדשן סי' פ"ז):
ס״ק יחבשבת ערב הרגל
(יח) בשבת ערב הרגל - דהרי לא היה יכול לגלחו ביום זה:
ס״ק יטודרכו לגלח
(יט) ודרכו לגלח - פי' במקום שנוהגין שבעלי תשובה מגלחין דעבודת גילולים דמי למת ולמצורע שטעון גילוח:
ס״ק כמותר לגלח במועד
(כ) מותר לגלח במועד - אפילו חזר בתשובה קודם הרגל והיה יכול לגלח מקודם אפ"ה שרי בדיעבד שהרי אין מצרפין אותו לכל דבר שבקדושה עד שיגלח:
כל אדם מותר כאליטול שפה בחול המועד: הגה אפי' בפרהסיא ומותר לחוף ולסרוק ראש במועד אע"פ שמשיר שער ואין בזה משום גכבילוח: (מרדכי ריש מ"ק):
ס״ק כאליטול שפה
(כא) ליטול שפה - בין במספרים ובין בתער ואפילו איננה מעכבת האכילה [אחרונים] ומי שיש לו שחין בראשו מותר לגלח השער אפילו בתער [ח"א] ועיין בבה"ל. ומותר להקיז דם שקורין קע"פ זעצין [א"ח]:
ס״ק כבגילוח
(כב) גילוח - וכן כל רחיצה מותר [הגרע"א]: