איו"ט שחל להיות בערב שבת לא יבשל בתחלה לצורך שבת בקדירה בפני עצמה אבל מבשל הוא בכמה קדירות לי"ט ואם הותיר הותיר לשבת גוע"י עירוב מבשל בתחילה לשבת (פי' ענין העירוב הוא שיבשל ויאפה מי"ט לשבת עם מה שבשל ואפה כבר מעי"ט לשם שבת ונמצא שלא התחיל מלאכה בי"ט אלא גמר אותה) : הגה ומותר להניח עירוב זה אדפי' ספק חשיכה (מרדכי ס"פ במה מדליקין):

עירוב זה עושין אותו הבפת ותבשיל וואם לא עשאו אלא מתבשיל לבד זמותר:

שיעור תבשיל זה חכזית בין לאחד בין לאלפים בין בתחלתו טבין בסופו: הגה ויש מצריכים ליכתחלה בפת כביצה (א"ז בשם ירושלמי) וכן נוהגין לכתחלה:

צריך שיהא תבשיל זה דבר שהוא ראוי יאללפת בו את הפת יבלאפוקי דייסא:

תבשיל זה שאמרו אפילו יגצלי אפי' ידשלוק אפי' טוכבוש טזאו מעושן אפי' יזמין דגים קטנים שהדיחן במים חמין והדחתן הוא בישולן לאכילה הרי זה סומך עליהם וכן סומך על יחתפוחים מבושלים (וה"ה שאר פירות מבושלים) ועל דגים קטנים יטשבישלן:

כסומך מעי"ט אפילו על עדשים שבשולי קדרה וכן על שמנונית שנדבק בסכין וגרדו והוא שיהא בו כזית:

מצוה על כל אדם לערב כאומצוה על כל גדול העיר לערב על כל בני עירו כדי שיסמוך עליו כבמי ששכח או נאנס כגאו שהניח עירוב ואבד (והוא הדין עם הארץ כדשאינו יודע לערב) (א"ז) אבל מי שאפשר לערב ולא עירב אלא שרוצה לסמוך על עירובו של גדול העיר כהנקרא פושע כוואינו יוצא בו:

כשמערב על אחרים כזאינו צריך לפרט אלא מניח בכלל על כל בני העיר וכל מי שהוא בתחום העיר יוצא בו: הגה אבל מי שהוא חוץ לתחום אינו יוצא בו אכחפי' הניח עירוב תחומין ויכול לבא לכאן אכטא"כ התנה עליו המניח בהדיא: (המגיד פ"ו):

לדעת מניח בעינן שיכוין להוציא לאחר אבל דעת מי שהניחו בשבילו לא בעינן בשעת הנחה לארק שיודיעוהו בי"ט קודם שיתחיל לבשל לצורך שבת: הגה ואם דרך הגדול להניח עליהם סלבומכין עליו מסתמא (ר"ן פ"ב):

המערב לאחרים לגצריך לזכות להם ע"י אחר וכל מי שמזכים על ידו בעירובי שבת לדמזכין על ידו בעירובי תבשילין וכל מי שאין מזכין על ידו באותו עירוב אין מזכין על ידו בזה (וע"ל סימן שס"ו):

צריך הזוכה להגביה העירוב להמן הקרקע טפח:

חוזר ונוטלו מיד הזוכה ומברך על מצות עירוב לוואומר בדין יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני לזולאדלוקי שרגא לחולמעבד כל צרכנא מי"ט לשבת לנא ולפלוני ופלוני או לכל בני העיר הזאת: הגה ולטמי שאינו יודע בלשון הקודש יוכל לאמרו בלשון לעז שמבין: (מהרי"ל)

אע"פ שהניח עירוב אינו מיכול לבשל מאמיו"ט ראשון מבלשבת:

אם הניח העירוב על דעת לסמוך עליו כל זמן מגשיהיה קיים אפי' ליום טוב אחר מדלכתחילה לא יסמוך עליו ליו"ט אחר אבל בדיעבד מהיכול לסמוך עליו:

מונאכל העירוב או שנאבד קודם שבישל לשבת אינו יכול לבשל אא"כ נשתייר ממנו מזכזית:

לאחר שהכין צרכי שבת מחיכול לאכלו:

מטהתחיל בעיסתו ונאכל העירוב גומר אותה עיסה והוא הדין אם התחיל לבשל שגומר נאותו התבשיל שהתחיל:

נאאפה ולא בישל נבאו בישל ולא אפה ונאכל העירוב או אבד מה שנעשה בהיתר אפי' נתכוין בו לצורך י"ט יכול הוא נגלהניחו לשבת ולבשל מכאן ואילך לי"ט:

מי שלא עירב נדמותר להדליק נר של שבת נהויש אוסרין:

נומי שלא עירב כשם שאסור לבשל לעצמו כך אסור לבשל נזלאחרים ואפי' בביתם נחוגם אחרים אסורים נטלבשל לו ואין תקנה אלא שיתן קמחו ותבשילו לאחרים סשיערבו במתנה והם אופין ומבשלים ונותנין לו ואפילו בביתו יכולים לבשל סאואם אין שם אחרים שעירבו י"א שמותר לאפות סבבצמצום פת אחד ולבשל קדרה אחת ולהדליק נר אחד. הגה ואם הניח עירוב ולא הזכיר המלאכות בהדיא אלא אמר בדין יהא שרי לן למעבד כל צרכנא הסגוי כמי שלא עירב כסדלל (א"ז) ומי שמתענה ביום טוב אסור לבשל לאחרים אפי' לצורך בו ביום דסההוי כמי שלא הניח עירוב שאינו מבשל לאחרים (מהרי"ו):

סואם נזכר שלא עירב קודם סעודת שחרית יבשל הרבה בקדרה אחת ויותיר לשבת: הגה והוא הדין שיכול לילך מבע"י לחדר בנר דלוק לחפש איזה דבר וסזיניחנו דולק עד הלילה: (טור) וסחי"א דאפי' לבשל כסטמה קדירות מעותר כיון שקודם אכילה הוא ועאהוא שיאכל מכל אחד ואחד:

אם נזכר בי"ט ראשון שלא עירב אם הוא בי"ט של ר"ה עבאינו יכול לערב על תנאי אבל אם הוא ביו"ט של גליות יכול לערב בתנאי אם היום קודש עגאינו צריך לערב ואם היום חול עדבעירוב זה יהא שרי לן לאפויי ולבשולי וכו' ולמחר אין צריך לומר כלום עהויש אומרים דאי לית ליה מידי דבשיל מאתמול לא מהני תנאו:

אם עבר במזיד (עואו בשוגג) ובישל כמה קדירות שלא לצורך י"ט מותר לאכלן בשבת או בחול:

עזאם הערים לבשל ב' קדירות לצורך היום עחוהותיר אחת לצורך מחר עטאסור לאכלה: