אשפוד שנרצף באע"פ שהוא יכול לפשטו בידו אין מתקנין אותו: הגה ודוקא שגיוכל לצלות בו בלא תקון אדבל אם אינו יכול לצלות בו כך ונשבר בהיום טוב מוותר לזתקנו (טור) וחאין מורין כן לרבים (רבי' ירוחם ח"ג) שלא יבאו לתקן גם כן בנשבר מעי"ט והוא הדין לכל מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב י"ט:
שפוד שרוצים לצלות בו והי' ארוך יותר מדאי טאסור לחתכו ולא לשרפו אין משחיזין את הסכין יבמשחזת שלה אבל מחדדה יאעל גבי העץ או חרס יבאו אבן יגואין מורין דבר זה לרבים כדי שלא יבאו לחדדם במשחזת במה דברים אמורים ידכשיכולה לחתוך בדוחק או שנפגמה אבל אם אינה יכולה לחתוך כלל אין משחיזין אותה אפילו על העץ שמא יבא להשחיזה במשחזת:
עופות שממלאים אותם בשר ובצים מותר טולתפרם בי"ט והוא שיתקן מעי"ט החוט טזוישימנו במחט יזויזהר שלא יחתוך החוט בי"ט: הגה ויחכן נהגו לשרוף החוט הנשאר בעוף ליטאחר שתפרו בו:
מותר כלחתוך בי"ט אגד גדיים ועופות כאמקולסים כבוחוטים תפורים כגוכן יכולים לשרוף פתילה או סמרטוט שקושרים בו העוף:
מותר ללבן בי"ט כלי ברזל שאפו בו פלאדי"ן של גבינה ואחר הליבון יאפה בו כדפשטיד"א של בשר והוא שכשיתלבן יתנו אותו על המאכל כהמיד אבל אם הוא בלוע מנבילה וכיוצא בה אסור ללבנו אפי' לאפות בו דבר היתר: הגה וה"ה דכואסור להגעיל כלי בי"ט (מרדכי סוף ע"א וא"ז והגהות מיימוני פ"א) ומותר לכזלבן שפוד שצלו בו בשר שאינו מלוח ורוצה לחזור ולצלות בו ביום טוב: (מהרי"א מפראג):
ללהטביל כלי חדש בי"ט דינו כמו בשבת כדאיתא בסימן שכ"ג סעיף ז': הגה ודין הדחת ושפשוף כלים בי"ט דינן כמו בשבת כדאיתא סימן שכ"ג ומותר לטלטל מוקצה ללאצורך אוכל נפש ושמחת י"ט: