אאופין בפורנ"י דהיינו תנורים שלנו הגדולים ופיהם בצדם בובלבד שלא תהא חדש' דחיישי' גשמא תפחת ויפסד הלחם וימנע משמח' י"ט דומחמין חמין באנטיכי [פי' יורה גדולה]:
האעפ"י שעצים שנשרו מן הדקל בי"ט או ובשבת שלפניו אסור להסיקן זאם נשרו ביו"ט בתוך התנור חמרבה עליהם עצים מוכנים ט[שלא יהיו עצי איסור ניכרים] (ר"ן פ"ק דביצה) ומבטלן יובלבד שלא יגע בהם יאעד שיתבטלו ברוב אבל אם נפלו בתנור בשבת יבאסור להסיקן ביום טוב שלאחריו יגאפי' על ידי ביטול ברוב:
ידאסור ליקח עץ מבין העצים לחתות בו האש בתנור טודהוה ליה מתקן מנא:
טזתנור שנפל לתוכו מטיח הטיט אם אפשר לאפות ולצלות בו בלא גריפה ולא יתחרך הפת או הצלי אסור לגרפו יזמפני שהוא מטלטלו שלא לצורך אבל מות' להשכיב יחהאש והאפר שבו כדי שיהי' חלק ולא יגע בפת כלל יטאע"פ שאם היה נוגע בו לא היה כדי לחרכו אבל אם יש בטיח שנפל לתוכו כדי לחרך הפת או הצלי אם היה נוגע בהם אע"פ שבלא גריפה כהיה אפשר לאפות ולצלות בו כיון שהוא מתחרך מותר לגורפו כאדחשיב טלטול לצורך כבודוקא בתנורים שלהם שהיו מדבקים הפת סביבם ואין צריכים לגרפם אלא מהטיח שנפל לתוכו אבל תנורים שלנו כגכיון שאי אפשר לאפות בהם בלא גריפה כדמותר לגרפו מהאפר והגחלים ואע"פ שהוא מכבה אי אפשר בלא כן וכשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש כך מותר לכבות לצורך אוכל נפש כהוהרי זה כמניח בשר על הגחלים וכן נהגו:
תנור וכירים חדשים כואין סכין אותם בשמן ולא טשין אותן במטלית כזאבל מותר להסיקן אפילו היסק ראשון כחובלבד שלא יפיגם בצונן כדי לחסמן ואם הוסקו יותר מדאי והוצרכו להפיגם בצונן כטכדי לאפות בהם למותר לאלפיכך מותר לשרות המכבד' שמכבדין בה התנור אף שמכבה:
מותר לאפות לבתנור מלא פת אף על פי שאינו צריך אלא פת א' ודוקא בתנוריהם שהיו קטנים לגוהיו מדבקים הפת בדפנותיהם ומתוך שהוא מלא אין מקום לחומו להתפשט והפת נאפה יפה לדאבל בתנורים שלנו להאין לאפות יותר ממה שצריך:
לומותר לסתום פי התנור לזבטיט ורפש שעל שפת הנהר לחוהוא שרככו מאמש לטאו עושה בו סי' מונתקו לצד אחד מאאבל לגבל מבטיט בי"ט אסור מגומותר לגבל אפר לסתום פי התנור: