אאין מודדין קמח ביום טוב בכדי ללוש גאלא יקח באומד הדעת: הגה ודמותר ליקח קמח מן הכלי אף על פי שעושה גומא בקמח [ר"ן פ"ק דביצה ופרק כירה]:
האין מרקדין הקמח ואפי' ע"י שינוי אבל אם רקדו מאתמול זונפל בו צרור או קיסם ורוצ' לרקדו פעם שנית חמותר טאף בלא שינוי: הגה ויי"א דמותר ליטול הצרור או הקיסם בידו (רשב"א) איאבל יש מחמירין ויבאוסרין [המגיד פ"ג] ואם לא נפל בו דבר אלא שרוצה לרקדו שנית כדי שיהיה הפת נאה ציגריך שינוי קצת כידגון על גבי שלחן: הגה וה"ה דמותר לעשות על ידי עכו"ם אפי' תחלת הרקידה אטום ישנה קטזצת [ב"י]:
הלש עיסה ביום טוב יזיכול להפריש ממנה חלה ולהוליכה לכהן [שרי יחאפילו הפריש מאתמול] אבל עיסה יטשנלושה בעי"ט כאסור להפריש ממנה חלה בי"ט: הגה אכאלא אוכל וכבמשייר קצת וכגלמחר מפריש מן המשוייר חלה וכדמותר לאפות הפת ע"י שיאכל ממנו ויפריש אחר כך חלה [ב"י] וכהאם רוצה יוכל ללוש עכווד עיסה אחת ביום טוב וכזיצרפם יחד ויפריש מאותה עיסה גם על מה שלש מעי"ט [הגהות מיימוני פ"ג ומרדכי פ' אלו עוברין וב"י בשם תוס' פרק קמא דביצה]:
המפריש חלה בי"ט כחוהיא טמאה כטלא יאפה אותה ולא ישרפנה לשאין שורפין קדשים בי"ט אלא לאמניחה עד הערב ושורפה:
לבמותר לעשות בי"ט פתין גדולים ולא חיישי' שמתוך כך יבא לאפות יותר ממה שצריך:
היה לו קמח או עיסה בשותפות עם העכו"ם לגאסור לאפותה לדביום טוב אלא יחלקנה ויאפה את שלו:
אם יש לאדם לההרבה פת נקייה לואינו אופה לזפת אחרת אלא א"כ יש לו בני בית לחשרגיל להאכילם פת הדראה לטאבל אם יש לו פת הדראה הרבה יכול לאפות פת נקייה:
מאסור לעשות שאור ביום טוב אלא ע"י שינוי מאמפני שהיה אפשר לעשותו מבעוד יום:
אפילו נשחטה הבהמה מערב יום טוב מבמותר להפריש המתנות בי"ט: