אין מבקעין עצים מן הקורות אשעומדות לבנין ולא מקורה שנשברה בי"ט באפי' אם היתה רעועה מעי"ט וקרובה להשבר גאבל אם נשברה מעי"ט אם אי אפשר להסיקה בלא ביקוע דמבקעין ממנה חתיכות גדולות ולא יבקע לא בקרדום ולא במגל ולא במגירה האלא בקופץ (פי' סכין של קצבים ויש עושין בו ב' ראשין דומה קצת לקרדום רש"י) ובצד הקצר שלו ואבל לא בצד הרחב ויש מי שאוסר אפי' בקופיץ לפי שאין אנו בקיאין מהו ולא התירו זאלא בסכין:
עצים גדולים קצת וראוים להסקה בלא ביקוע חלא יבקע כלל טואפי' לשברם ביד ייש מי שאוסר:
אין מביאין עצים מן השדה אפי' אם היו יאמכונסין שם מבערב אבל מגבב הוא יבבשדה משלפניו (וכן בחצר יגלוקח לפניו) [ב"י ורמב"ם] ומדליק שם ומביאין מהמכונסים שברשות היחיד ואפי' היתה מוקפ' שלא לשם דירה ובלבד שיהיה בה ידמסגרת טוותהיה בתוך תחום שבת ואם חסר טזאחת מכל אלו יזהרי הן מוקצה:
עלי קנים ועלי גפני' אע"פ שהם מכונסים בקרפף יחוכיון שהרוח מפזרת אותם הרי הם כמפוזרין ואסורים ואם הניח עליהם יטכלי כבד מערב י"ט כהרי אלו מוכנים:
עצים שנשרו מן האילן בי"ט כאאין מסיקין בהם (וע"ל סימן תק"ו סעיף ב'):
כלים כבשנשברו בי"ט אין מסיקין בהם מפני כגשהם נולד: כד(ואם הסיק בכלים אסור להפוך באש כהלאחר שהודלקו במקצת דאז הוו כושברי כלי אא"כ ריבה עליהם כזעצים מוכנים) [המגיד פ"ב ור"ן פ"ק דביצה] אבל מסיקין כחבכלים שלמים או בכלים כטשנשברו מבעוד יום:
שקדים ואגוזים שאכלם מערב יום טוב מסיקין בקליפיה' בי"ט ואם אכלם בי"ט לאין מסיקין בקליפיהן: הגה גם אין להסיק עם האגוזים והשקדים עלאצמן אלא אם כן הלבם עדיין בקליפה (ב"י) ולגלפידים שנשארו מי"ט ראשון שכבו מלדותר לחזור ולהדליקם אפי' בי"ט שני של ר"ה או י"ט אחר שבת: [הרא"ש ומרדכי ריש ביצה וב"י]: