אאין קונין בשר בפיסוק דמים לומר לטבח תן לי בסלע או בשתים וכן לא יאמר לו בהריני שותף עמך בסלע גאלא מחלק דלהם שלישיות או רביעיות כפי החלקים שדרך לחלק בעיר בלא פיסוק דמים הומביא שתי בהמות ויאמר וזו כזו ולמחר שמין הנשאר כפי ששוה כך יפרע לו: הגה וי"א דדוקא ישראל לגבי ישראל שרי בכהאי גונא אבל ישראל עם עכו"ם אזפי' בכהאי גונא אסור: [הגהות אשירי פרק אין צדין]:
חאסור לשקול בשר אפי' בביתו לידע כמה יבשלו טואפי' ליתנו בכף מאזנים לשמרו מן העכברים אסור אם הוא תלוי במקום ישרגילים לשקול בה יאואפי' לשקול מנה כנגד מנה אסור ומותר לשקול בידו יבשלוקח החתיכה בידו ומשער כמה יש בה וטבח אומן יגאפי' זה אסור אבל אם הוא יודע לכוין דרך חתיכתו לחתך ליטר' או חצי ליטר' ידחותך כדרכו ואינו חושש:
אין נוקבין נקב בבשר בסכין טולתלותו בו אבל ביד מותר ואם טזלעשות בו סימן יזמותר אפי' בסכין:
יחמולגין הראש והרגלים ומהבהבין אותם יטבאור אבל אין טופלין אותם כבסיד ולא בחרסית ולא באדמה דמתחזי כעיבוד ואין גוזזין אותם במספרים שנראה כעוש' לצורך השיער:
מותר למלוח כמה חתיכות כאבבת אחת כבאף על פי שאינו צריך אלא אחת: הגה וכגי"א דלא שרי להערים רכדק קודם אכילת שחרית וכהמותר למלוח הבשר בי"ט אכוע"פ שהיה אפשר למלחו מעי"ט (מהרי"ל ות"ה סי' פ'):
נוהגין לנקר בשר בי"ט כזאפי' נשחט מעי"ט: כח[וטוב לשנות קצת כטאם יוכל לשנות באיזה דבר] (מהרי"ל ות"ה סי' פ"ד):