בגליות שעושין שני ימים טובים מספק כל מה שאסור בראשון אסור בשני אומנדין בלמי שמזלזל בו ואם הוא צורבא דרבנן אין מחמירין לנדותו גאלא מלקין אותו:
אין חילוק בין ראשון לשני דאלא לענין מת הוכן לכחול את העין: הגה אוו שאר חולי שאין בו סכנה (ר"ן פרק אין צדין) אע"פ שאסור בראשון אלא על ידי עכו"ם אם אין בו סכנה בזשני מותר אפי' על ידי ישראל חוץ מי"ט שני של ראש השנה דשני ימים קדושה אחת אריכתא הן: הגה ודוקא שבות דרבנן דומיא דמכחיל עינא אבל אב מלאכה אחסור לישראל לעשותו אפילו בי"ט שני (ר"ן פרק אין צדין והמגיד פרק ראשון):
בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ טאסורים לעשות מלאכה ביו"ט שני יביישוב אפילו דעתו לחזור וכל זמן שלא הגיעו ליישוב אפילו אין דעתו לחזור מותר לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן יאאבל אם הגיע ליישוב ואין דעתו לחזור נעשה כמותן ואסור יבבין במדבר בין ביישוב יגוכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלכו לשם: