סדר היום ערבית ושחרית ומנחה אומר שלש ראשונו' ושלש אחרונו' וקדושת היום באמצע אתה בחרתנו וכו' ותתן לנו יי אלהינו את יום חג המצות הזה אאת יום טוב מקרא קודש הזה (ע"ל סי' ת"צ סעיף ג') זמן חירותינו יעלה ויבא והשיאנו וחותם במקדש ישראל והזמני' ואם אמר מקדש השבת גוחזר בו דתוך כדי דיבור יצא האחרי שהוא יודע שהוא יום טוב ואם חל בשבת אומר את יום והמנוח הזה ואת יום חג המצו' הזה וחותם זמקדש השבת חוישראל והזמנים טואין אומרים ברכת מעין שבע:
ס״ק אאת יום טוב וכו'
(א) את יום טוב וכו' - ומנהגנו לומר את יום חג המצות הזה זמן חירותינו מקרא קודש וכו' ואין אומרים באהבה מקרא קודש שהרי כבר אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה אכן כשחל בשבת יש אומרים שאומרים שני פעמים באהבה [אחרונים]:
ס״ק במקדש ישראל והזמנים
(ב) מקדש ישראל והזמנים - ואם אמר מקדש ישראל לבד לא יצא וכן בשבת אם לא אמר מקדש השבת ואמר מקדש ישראל ג"כ לא יצא אף שהזכיר באמצע התפלה של שבת כיון שלא חתם בשל שבת וכל זה בין בקידושא בין בצלותא:
ס״ק גוחזר בו
(ג) וחזר בו - היינו שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים:
ס״ק דתוך כדי דיבור
(ד) תוך כדי דיבור - היינו שלא שהה משגמר מקדש השבת רק כדי ג' תיבות ואם שהה יותר משיעור זה לא מהני חזרתו וצריך לחזור לראש הברכה כיון שהחתימה היתה שלא כהוגן אף שהזכיר של יו"ט באמצע:
ס״ק האחרי שהוא יודע
(ה) אחרי שהוא יודע - ר"ל בעת שאמר ברוך אתה ה' היתה כהוגן ע"ד לסיים בשל יום טוב אלא שאח"כ נכשל בלשונו ומשמע מלשון זה דאם טעה בעת שאמר ברוך אתה ה' שהיה סבור שהוא שבת אפילו אם חזר בתוך כ"ד לאחר שסיים מקדש השבת וסיים כדין לא יצא אבל רוב הפוסקים ס"ל אע"פ שלא ידע שהוא יו"ט יצא כיון שנזכר בתוך כדי דבור וחתם כדין כן פסקו הרבה אחרונים ועיין בביאור הגר"א שגם הוא מכריע כן להלכה:
ס״ק והמנוח
(ו) המנוח - ומנהגנו לומר את יום השבת הזה ונהרא נהרא ופשטיה [חק יעקב]:
ס״ק זמקדש השבת וכו'
(ז) מקדש השבת וכו' - ובדיעבד אם לא הזכיר רק שבת או ישראל והזמנים לבד יש דעות בין האחרונים אם צריך לחזור או לא ועיין בבה"ל שהכרענו דאם לא הזכיר רק שבת לבד בודאי אין לחזור הברכה משום זה:
ס״ק חוישראל והזמנים
(ח) וישראל והזמנים - וי"א שצריך לומר ישראל בלא וי"ו וכן הסכים המהרש"ל בפ"ב דביצה אבל מנהגנו כהשו"ע:
ס״ק טוא"א ברכת וכו'
(ט) וא"א ברכת וכו' - דלא נתקנה אלא מפני המזיקין [וכדלעיל בסימן רס"ח סק"כ במ"ב] ובפסח הוא ליל שמורים ואומרים ויכולו בקול רם וקדיש שלם אחריו [פמ"ג]:
יאין שליח צבור מקדש בבית הכנס':
ס״ק יאין ש"ץ מקדש וכו'
(י) אין ש"ץ מקדש וכו' - דענין הקידוש הוא כדי להוציא מי שאין לו יין ובפסח אין עני בישראל שאין לו יין והסכימו האחרונים דאפילו כשאין יין בעיר כ"א בביהכ"נ אפ"ה אין לקדש:
שכח לומר אתה בחרתנו יאואמר יעלה ויבא יביצא: הגה ויגאפילו היה שבת אם הזכיר יעלה ויבא יצא (ב"י בשם א"ח) ואם אמר אתה בחרתנו והזכיר בו שבת אפ"ה צידריך לחזור ולהזכירו ביעלה ויבא (תשובת מהרי"ל) מיהו אם לא הזכירו ביעלה ויבא אטוין צריך לחזור (ב"י) וש"צ ששכח להזכיר של יו"ט בשחרית ע"ל סימן קנ"ו:
ס״ק יאואמר יעלה ויבוא
(יא) ואמר יעלה ויבוא - דהרי מזכיר ענינו של יום ביעלה ויבוא ומיירי שחתם כל הברכה כדין דאם לא חתם אפילו אמר גם אתה בחרתנו לא יצא ואם נזכר אחר שהתחיל רצה חוזר לאתה בחרתנו ואם עקר רגליו חוזר לראש התפלה ועיין לעיל סימן קכ"ב ס"ה ואם לא אמר אתה בחרתנו וגם לא יעלה ויבוא רק והשיאנו אע"פ שאמר מועדי קדשיך אם לא הזכיר חג פלוני בפרט לא יצא [דה"ח אבל בפמ"ג מסתפק בזה]:
ס״ק יביצא
(יב) יצא - ואפילו אם נזכר קודם שחתם הברכה א"צ לחזור לאתה בחרתנו:
ס״ק יגואפילו היה שבת
(יג) ואפילו היה שבת - ר"ל דכיון שלא אמר אתה בחרתנו ותתן לנו ממילא לא הזכיר גם של שבת מ"מ כיון שחזר והזכירו ביעלה ויבוא שאמר ביום השבת הזה וביום חג פלוני הזה יצא דהא עכ"פ הזכיר של שבת בתוך הברכה ומשמע מלשון זה דאם גם ביעלה ויבוא לא הזכיר של שבת לא יצא ויש לעיין דהא מזכיר שבת בוהשיאנו שאומר והנחילנו וכו' שבת ומועדי קדשך ואולי משום דהוא מזכירו רק סמוך לחתימה לבד ואנן בעינן שיהא פותח נמי בשל שבת כדאיתא בגמרא וצ"ע:
ס״ק ידצריך לחזור ולהזכירו
(יד) צריך לחזור ולהזכירו - כמו שמזכיר שניהם באתה בחרתנו:
ס״ק טוא"צ לחזור
(טו) א"צ לחזור - דיש בזה פלוגתא דרבוותא אם צריך להזכירו ולכן בדיעבד אין צריך לחזור וגם בלא"ה הרי הזכיר פעם אחת באתה בחרתנו ואיננו לעיכובא בדיעבד לכו"ע. ודע דהרבה אחרונים הסכימו שאפילו לכתחלה אין להזכיר של שבת ביעלה ויבוא וכן המנהג ועיין בלבוש שכתב טעם נכון לזה שעיקר יעלה ויבוא נתיסד על הזכירה ועל הפקידה ואין שייך זכרון אלא ביו"ט ובר"ח דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובר"ח וגו' ונזכרתם ולא נזכר שם שבת כלל:
בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בציבור בנעימ' בברכה תחלה וסוף וכן בליל שני של שני ימים טובי' של גליות: הגה וכל זה אטזין נוהגים כן כי אין אנו אומרים בלילה בבהכ"נ ההלל כלל:
ס״ק טזאין אנו נוהגים
(טז) אין אנו נוהגים - היינו במדינות אלו ומנהג ספרדים לומר: