אחר אפיקומן אאין לאכול בשום דבר: הגה וגלא יאכלנו בדשני מקומות דהלא עדיף מאלו הפסיק בשינה דאסור משום דהוי כשני מקומות (טור):
ס״ק אאין לאכול
(א) אין לאכול - כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה של אפיקומן שהוא מצוה ע"י טעם אותו מאכל ובדיעבד אם אכל אחריו שום דבר יחזור ויאכל כזית מצה שמורה לשם אפיקומן:
ס״ק בשום דבר
(ב) שום דבר - ולענין שתיה נחלקו הפוסקים ויש להחמיר במשקה המשכר ולכתחלה נכון ליזהר מכל משקה חוץ ממים וכה"ג כמו שמבואר לקמן בסימן תפ"א במ"ב סק"א:
ס״ק גולא יאכלנו
(ג) ולא יאכלנו - להאפיקומן אבל שאר הסעודה לית לן בה:
ס״ק דבשני מקומות
(ד) בשני מקומות - וה"ה בחדר אחד מקצתו בשולחן זה ומקצתו בשולחן אחר דהוי כשני מקומות והטעם שאפיקומן זכר לפסח ופסח אינו נאכל בשני מקומות לפי שנאמר בבית אחד יאכל:
ס״ק הדלא עדיף
(ה) דלא עדיף - מביא ראיה שגם במצה מחמירין בשני מקומות כמו בפסח:
מי שישן ובתוך הסעודה והקיץ זאינו חוזר לאכול בני חבור' שישנו מקצתן בתוך הסעוד' חחוזרים ואוכלים נרדמו כולם וננערו לא יאכלו טנתנמנמו כולם יאכלו: הגה וכל זה אינו אלא שישנו לאחר שהתחילו לאכול האפיקומן איבל שינה קודם לזה ליאא הוי הפסק (טור ורבינו ירוחם):
ס״ק ובתוך הסעודה
(ו) בתוך הסעודה - עיין בדברי הרמ"א בהג"ה:
ס״ק זאינו חוזר לאכול
(ז) אינו חוזר לאכול - דהשינה חשובה הפסק ועשאוהו רבנן כאוכל בשני מקומות:
ס״ק חחוזרים ואוכלים
(ח) חוזרים ואוכלים - דכיון שיתר בני החבורה היו נעורים לא חשב הפסק אפילו לגבי הישינים:
ס״ק טנתנמנמו
(ט) נתנמנמו - היינו שלא נשקע בשינה כולי האי ואם שואלים אותו היכן הנחת כלי זה וכשמזכירין לו הנחתו במקום פלוני נזכר ואומר הן או לאו זהו קרוי מתנמנם:
ס״ק יאבל שינה קודם לזה
(י) אבל שינה קודם לזה - דהיינו בתוך האכילה:
ס״ק יאלא הוי וכו'
(יא) לא הוי וכו' - ר"ל דלא חיישינן להפסק זו כיון שאינו בתוך האפיקומן ולענין אם צריך לברך המוציא עוד הפעם משום השינה עיין לעיל בסימן קע"ח ס"ז ובמ"ב שם: