ס״ק אברכת התורה

(א) ברכת התורה - עיין בשאגת ארי' סי' כ"ד דמסיק שברכת התורה הוא מן התורה ולכן אם נסתפק לו אם בירך ברכת התורה חוזר ומברך ומ"מ כיון שהוא לו ספק לא יברך אלא ברכת אשר בחר בנו שהיא המעולה שבברכות כדאיתא בגמ' ועיין בשע"ת שהביא בשם קצת אחרונים דסוברין דמספק לא יחזור ויברך ובאמת קשה מאד לסמוך עליהם אחר דהרבה ראשונים [הלא המה הרמב"ן והחינוך והרשב"א בפ' ג' שאכלו] סוברים דבה"ת הוא מן התורה וידוע שעונש מי שאינו מברך על התורה גדול מאד. אך אם נזכר זה לאחר התפלה שכבר בירך ברכת אהבה רבה אפשר דיש להקל בזה אפילו אם לא למד תיכף לאחר התפלה [פמ"ג בפתיחה] ואם יכול לבקש מאחר שיוציאנו בבה"ת או שיכוין לכתחלה בברכת אהבה רבה לפטור וללמוד תיכף לאחר התפלה מה טוב. ובפרט לפי מה שמצאתי אח"כ בספר מאמר מרדכי שמביא בשם הלבוש וע"ת ג"כ דהוא מדרבנן בודאי צריך ליזהר לכתחלה לעשות כן. וברכת התורה בצבור לכו"ע דרבנן משום כבוד הצבור שהרי כבר בירך בשחרית [אחרונים]:

(1) 'The blessing over the Torah' — see the Shaagas Aryeh, siman 24, who concludes that the blessing over the Torah is a Torah-level obligation (mi-de'oraisa). Therefore, if one is in doubt whether he recited the blessing over the Torah, he goes back and recites it (since in a Torah doubt we rule stringently). Nevertheless, since it is only a doubt for him, he should recite only the blessing 'who chose us,' which is the most exalted of the blessings, as stated in the Gemara. And see the Shaarei Teshuvah, who cited in the name of some later authorities who hold that in a case of doubt one does not go back and recite it, but in truth it is very difficult to rely on them, since many early authorities [namely the Ramban, the Chinuch, and the Rashba in the chapter 'Sheloshah She'achlu'] hold that the blessing over the Torah is a Torah-level obligation, and it is well known that the punishment of one who does not bless over the Torah is very great. However, if he remembered this after the prayers, when he has already recited the blessing 'Ahavah Rabbah,' it is possible that one may be lenient in this, even if he did not study immediately after the prayers [the Pri Megadim in his introduction]. And if he is able to ask another to discharge his obligation with the blessing over the Torah, or to have in mind from the outset, during 'Ahavah Rabbah,' to be exempted, and to study immediately after the prayers — how good. This is especially so according to what I afterward found in the sefer Maamar Mordechai, who cites in the name of the Levush and the ע"ת as well that it is a Rabbinic obligation — surely one must take care, ideally, to do so. And the blessing over the Torah recited publicly (for the Torah reading) is, according to all, only Rabbinic — enacted out of respect for the congregation — since he already recited it in the morning [the later authorities].

ס״ק במאד

(ב) מאד - שלא ללמוד עד שיברך ויברך אותה בשמחה גדולה דמצינו שאחז"ל על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם תורתי ואחז"ל שדבר זה נשאל לנביאים על מה אבדה הארץ שישראל היו עוסקים בתורה ומצינו שכל זמן שהיו עוסקים בתורה ויתר הקב"ה על עונותיהם ולכן לא ידעו על מה אבדה והקב"ה הבוחן לבבות ידע כי אע"פ שהיו עוסקין בתורה לא היו עוסקין לשם לימוד התורה אלא כמו שלומדין שאר חכמות ולכן לא ברכו בה"ת שלא היתה התורה חשובה בעיניהם ולכן לא הגינה. ולכן צריך ליזהר מאד וליתן הודאה על שבחר בנו ונתן לנו כלי חמדתו. גם אחז"ל שאינו זוכה ח"ו להיות לו בן ת"ח עבור זה שאינו נזהר בבה"ת:

(2) 'Exceedingly' — that one should not study until he has blessed, and he should recite it with great joy. For we find that our Sages expounded on the verse 'For what reason was the land lost?... And Hashem said: Because they forsook My Torah,' and our Sages said that this matter — 'for what reason was the land lost' — was posed to the prophets (and they could not answer), for Israel were engaged in Torah, and we find that as long as they were engaged in Torah, the Holy One, Blessed be He, overlooked their sins; therefore they did not know for what reason it was lost. But the Holy One, Blessed be He, who examines hearts, knew that although they were engaged in Torah, they were not engaged in it for the sake of the study of Torah, but rather as one studies other branches of knowledge, and therefore they did not recite the blessing over the Torah, for the Torah was not precious in their eyes, and therefore it did not protect them. Therefore one must be very careful, and give thanks that He chose us and gave us His cherished vessel (the Torah). Our Sages also said that one does not merit, God forbid, to have a son who is a Torah scholar because of this — that he is not careful with the blessing over the Torah.

ס״ק גבין למדרש

(ג) בין למדרש - והמחבר ג"כ מודה בזה אלא דס"ל דהוא בכלל מקרא:

(3) 'And likewise before Midrash' — the Mechaber (author of the Shulchan Aruch) also agrees to this; it is only that he holds that Midrash is included within the category of Scripture (which he already mentioned).

ס״ק דהכותב

(ד) הכותב - ס"ל דכתיבה עדיף מהרהור והטעם י"א משום דעביד מעשה וי"א דדרך הכותב להוציא תיבות מפיו בשעת הכתיבה. וכל זה בכותב ספרים לעצמו דרך לימודו ומבין מה שהוא כותב אבל סופר המעתיק ואינו מבקש להבין א"צ לברך דאין זה לימוד וכ"ש אם כותב איזה פסוק באיגרת הרשות לדבר צחות א"צ לברך כיון שאינו מתכוין ללמוד. ולענין מעשה הסכימו האחרונים שלא לסמוך על דעת המחבר לברך על הכתיבה לבדה בכל גווני שהרי מ"מ אינו רק מהרהר בדברי תורה אלא ראוי לכל כותב בד"ת שיוציא מפיו קצת תיבות להנצל מברכה לבטלה אם אינו אומר פסוקי ברכת כהנים או ברייתא דאלו דברים אחר הברכה כמו שנוהגין:

(4) 'One who writes' — he holds that writing is superior to mere contemplation (and therefore requires a blessing). As for the reason: some say it is because he performs a physical act, and some say it is because it is the way of one who writes to utter the words with his mouth at the time of writing. All this applies to one who writes books for himself in the course of his study and understands what he is writing; but a scribe who merely copies and does not seek to understand need not recite the blessing, for this is not study. And all the more so, if one writes some verse in an ordinary letter as an eloquent turn of phrase, he need not recite the blessing, since he does not intend to study. In practice, the later authorities agreed not to rely on the Mechaber's opinion to recite the blessing over writing alone in any case, for after all he is only contemplating words of Torah, rather it is fitting for anyone who writes words of Torah to utter a few words with his mouth, so as to be spared from a blessing recited in vain, if he is not saying the verses of the Priestly Blessing or the Beraisa of 'Eilu Devarim' after the blessing, as is the custom.

ס״ק האינו צריך

(ה) אינו צריך - דהרהור לאו כדיבור דמי ולפ"ז יש ליזהר לאותן הלומדים בעיון מתוך הספר שיזהרו להוציא קצת ד"ת בפה אחר הברכה אם אינו אומר פסוקי ברכת כהנים או שאר ד"ת אחר הברכה כמו שנוהגין:

(5) 'Need not' — for contemplation is not considered like speech (and thus incurs no blessing). And accordingly, those who study in depth from a book must take care to utter a few words of Torah with the mouth after the blessing, if he is not saying the verses of the Priestly Blessing or other words of Torah after the blessing, as is the custom.

ס״ק ודיכול וכו'

(ו) דיכול וכו' - נראה דוקא לפסוק דין בין בעלי דינין דאינו דרך לימוד אבל ללמוד דין בספר בלי טעם מברך דלא גרע מכותב [מטה יהודא בסי' זה]:

(6) 'That he may [rule]...' — it appears this refers specifically to ruling a case between litigants, which is not in the manner of study; but to study a law in a book without its reason, he does recite the blessing, for this is no less than writing [the Mateh Yehudah on this siman].

ס״ק זלפסוק

(ז) לפסוק - שהטעם שהוא עיקר הדין אינו אלא מהרהר בלבו. והגר"א בביאורו חולק ע"ז וס"ל דלא גרע זה מהקורא מקרא בלבד דצריך לברך. ואפי' בהרהור לבד מחמיר שלא להרהר כ"ז שלא בירך בה"ת. ולכו"ע מותר לעשות איזה פעולת מצוה קודם בה"ת אע"ג דבעת מעשה בודאי הוא מהרהר בדין הזה אפ"ה מותר דכל שאינו מתכוין ללימוד א"צ ברכה [הגר"א לקמן בס"י]:

(7) 'To rule' — since the reasoning, which is the essence of the law, he only contemplates in his heart (and contemplation requires no blessing). The Vilna Gaon in his commentary disagrees with this and holds that this is no less than one who reads only Scripture, who must recite the blessing. And even regarding contemplation alone he is stringent, that one should not contemplate Torah as long as he has not recited the blessing over the Torah. According to all, it is permitted to perform some act of a mitzvah before the blessing over the Torah, even though at the time of the act he is certainly contemplating this law, nevertheless it is permitted, for whenever one does not intend to study, no blessing is required [the Vilna Gaon, below at se'if 10].

ס״ק חעל ד"ת

(ח) על ד"ת - ומנהג מדינותינו לומר לעסוק בד"ת. גר יכול לומר ברכת אשר בחר בנו [אחרונים]:

(8) 'Concerning words of Torah' — and the custom in our lands is to say 'to engage in words of Torah' (la'asok be-divrei Torah). A convert may recite the blessing 'who chose us' [the later authorities].

ס״ק טוהערב נא

(ט) והערב נא - ויש מדקדקין להוסיף וצאצאי צאצאינו כי כל מי שהוא ת"ח ובנו ובן בנו ת"ח שוב אין התורה פוסקת מזרעו שנאמר לא ימושו מפיך וגו' וא"צ לכך כי בכלל וצאצאינו הוא ג"כ בני בנים [מ"א]:

(9) 'And make pleasant, please' — and some are meticulous to add 'and the offspring of our offspring,' for whoever is a Torah scholar, and his son and his grandson are Torah scholars, the Torah never again ceases from his descendants, as it is said, 'they shall not depart from your mouth...' (and so on). But this addition is not needed, for included in 'and our offspring' are also grandchildren [the Magen Avraham].

ס״ק יואשר בחר

(י) ואשר בחר - ותמיד תהיה תפלת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות טובות ויכוין מאוד בברכת אהבה רבה ובברכת התורה בשעה שאומרים ונהיה אנחנו וצאצאינו וכן כשאומר בובא לציון למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה:

(10) 'And who chose' — and the prayer of the father and mother should always be fluent on their lips, to pray for their children that they be students of Torah, righteous, and possessed of good character traits. And one should concentrate greatly during the blessing 'Ahavah Rabbah' and during the blessing over the Torah, at the point where we say 'that we and our offspring shall be...,' and likewise when one says, in 'U'va LeTziyon,' 'so that we shall not toil in vain, nor bring forth for confusion.'

ס״ק יאוי"ו

(יא) וי"ו - דברכה אחת היא דאלו היתה ברכה בפ"ע היתה פותחת בברוך ואע"ג דסמוכה לחבירתה היא מ"מ כיון דברכות קצרות הן ה"ל לפתוח בברוך מידי דהוי אברכות הבדלה שפותחות בברוך אע"פ שהן סמוכות כיון שהן קצרות והי"א ס"ל דשאני ברכות הבדלה שאינן סמוכות שאם רצה אומר על כל אחד בפני עצמו על הנר ועל הבשמים:

(11) 'A vav' — for it is a single blessing (joined to the preceding one); for had it been a blessing on its own, it would have opened with 'Baruch.' And even though it is a blessing adjacent to its fellow (which normally does not open with 'Baruch'), nevertheless, since these are short blessings, it should have opened with 'Baruch,' just as with the blessings of Havdalah, which open with 'Baruch' even though they are adjacent blessings, since they are short. And the view of 'some say' (without a vav) holds that the Havdalah blessings are different, for they are not truly adjacent — for if one wishes, he may say each on its own, over the flame and over the spices.

ס״ק יביותר טוב וכו'

(יב) יותר טוב וכו' - כי בזה יצאנו ידי כל הדיעות אבל אם תאמר בלא וי"ו הוי הערב נא ברכה בפ"ע והוי הפסק לאותה דיעה שס"ל ברכה אחת היא וכן נוהגים כהיום לומר והערב בוי"ו ולענין עניית אמן אחר לעסוק בד"ת יש דיעות בין האחרונים. ורוב האחרונים מצדדים שלא לענות אמן ונכון שיברך המברך ברכה זו בלחש:

(12) 'It is better...' — for in this way we fulfill our obligation according to all the opinions; but if you say it without a vav, then 'Ha'arev na' becomes a blessing on its own, and it constitutes an interruption according to the opinion that holds it is one blessing (with the preceding). And so is the practice nowadays, to say 'Veha'arev' with a vav. As for answering 'Amen' after 'to engage in words of Torah,' there are differing opinions among the later authorities. Most of the later authorities incline not to answer 'Amen,' and it is proper that the one blessing recite this blessing in an undertone.

ס״ק יגאהבת עולם

(יג) אהבת עולם - נקט אהבת עולם לפי מה שפסק לקמן בסימן (נ"ט) [ס'] ס"א אבל להרמ"א שם אומרים אהבה רבה בשחרית. ופשוט דה"ה בברכת אהבת עולם בערבית ג"כ שפוטרת דזיל בתר טעמא. ונ"מ לענין אם עבר וישן שינת קבע על מטתו קודם לדעת המחבר לקמן בסעי' י"א דשינת קבע הוי הפסק ואפילו לפי המנהג שנהגינן כדעת הי"א שם להקל מ"מ טוב יותר שיכוין בברכת אהבת עולם לפטור לצאת ידי דעת רוב הפוסקים המחמירין בזה כמבואר לקמן במ"ב עיי"ש. ועיין בבה"ל עוד נ"מ:

(13) 'Ahavas Olam' — he mentioned 'Ahavas Olam' in accordance with what he rules below in siman (59) [60], se'if 1 (that we say 'Ahavas Olam' in the morning), but according to the Rema there, we say 'Ahavah Rabbah' in the morning. And it is obvious that the same applies to the blessing 'Ahavas Olam' of the evening — that it too exempts one — for one should follow the reasoning (it too contains the substance of the Torah blessing). And there is a practical difference regarding one who transgressed and slept a fixed sleep upon his bed beforehand, according to the Mechaber below in se'if 11 that a fixed sleep is an interruption. And even according to the custom, that we follow the view of the 'some say' there to be lenient, nevertheless it is better that he have in mind, during the blessing 'Ahavas Olam,' to be exempted, so as to satisfy the view of most of the authorities who are stringent in this, as explained below in the Mishnah Berurah; see there. And see in the Biur Halacha a further practical difference.

ס״ק ידפוטרת

(יד) פוטרת - שיש בה מעין ברכת התורה ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים וכו' ולכאורה מדסתם משמע דאפילו לא כיון בעת הברכה לפטור בזה בה"ת סגי ועיין בבה"ל:

(14) 'Exempts' — for it contains something of the substance of the blessing over the Torah: 'and place in our hearts to understand and to comprehend, to learn and to teach, to observe and to perform and to fulfill...' and so forth. And on the face of it, since he stated it without qualification, it implies that even if one did not have intent, at the time of the blessing, to exempt his obligation of the blessing over the Torah with it, it suffices; but see the Biur Halacha.

ס״ק טואם למד

(טו) אם למד - דברכת אהבה רבה כיון דניתקן העיקר לק"ש לא מיתחזי לשם בה"ת אלא בשונה מיד וכתב הלבוש שאף אם התפלל וסיים התפלה אינו נקרא בזה הפסק כיון שאח"כ למד מיד:

(15) 'If he studied' — for the blessing 'Ahavah Rabbah,' since it was primarily instituted for the Shema, does not appear to be for the sake of the blessing over the Torah unless he studies immediately (afterward). And the Levush wrote that even if he prayed and completed the prayers, this is not called an interruption, since afterward he studied immediately.

ס״ק טזמיד

(טז) מיד - אפי' מעט לשם מצות לימוד ואז שוב לא יצטרך לברך כל אותו היום אפילו הפסיק ועמד וחזר ללימודו על דרך שיתבאר לקמיה בברכת התורה:

(16) 'Immediately' — even a small amount, for the sake of the mitzvah of study; and then he will no longer need to recite the blessing that entire day, even if he interrupted, arose, and returned to his study, in the manner that will be explained further on regarding the blessing over the Torah.

ס״ק יזויש להסתפק

(יז) ויש להסתפק - די"ל דק"ש הוי רק כדברי תפלה כיון שאינו אומר זה לשם לימוד ועיין בביאור הגר"א שהוכיח בפשיטות דאין ק"ש מועיל לזה אח"כ מצאתי ג"כ בספר אליהו רבא שהביא כן מהרבה פוסקים ופסק כן להלכה. ונראה דאם קרא ק"ש לאחר זמן ק"ש דהוי כקורא בתורה אפשר דלכו"ע אין צריך לחזור ולברך אפילו אם לא למד אח"כ מיד:

(17) 'There is room for doubt' — for one might say that the Shema is only like words of prayer, since he does not recite it for the sake of study (and thus it may not suffice as study after 'Ahavah Rabbah'). And see the commentary of the Vilna Gaon, who proved plainly that the Shema does not help for this. Afterward I also found in the sefer Eliyah Rabbah that he cited this from many authorities and ruled so in practice. And it appears that if one recited the Shema after the time of Shema — such that it is like reading Scripture (Torah) — it is possible that according to all he need not repeat the blessing, even if he did not study immediately afterward.

ס״ק יחיש ליזהר

(יח) יש ליזהר - דשמא ישכח ללמוד תיכף לאחר התפלה:

(18) 'One should take care' — for perhaps he will forget to study immediately after the prayers (leaving the doubt unresolved).

ס״ק יטשאם הפסיק

(יט) שאם הפסיק - טעמם דדוקא באהבה רבה דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה אז אינו פוטר אלא א"כ למד מיד בלי הפסק אבל ברכת התורה פוטרת כל היום אפילו לא למד אחר תפלת שחרית עד חצי היום ולא דמי לכל הברכות שאסור להפסיק בין הברכה להמצוה כמ"ש סימן ר"ו דשאני הכא דמצוה להגות יום ולילה וא"כ לעולם ליכא היסח הדעת אבל רוב האחרונים חולקין על המחבר דמסכים לדעת היש אומרים הזה דלא כתב המחבר רק והנכון וכו' וסבירא להו דדין ברכת התורה כמו בכל ברכת המצות או הנהנין דצריך לחזור ולברך אם הפסיק תיכף אחר הברכה אף אם יודע בבירור שלא הסיח דעתו דכיון שלא התחיל עדיין בהמצוה אין לה אח"כ על מה לחול וכן הסכים הפר"ח והגר"א וכן העתיק הח"א להלכה. ומ"מ נ"ל דכיון שיש פוסקים שסוברין דאין צריך לחזור ולברך יותר טוב אם אירע לו שהפסיק אחר ברכת התורה שיכוין אח"כ בברכת אהבה רבה לצאת בזה ידי ברכת התורה וילמוד מעט תיכף אחר שסיים תפלתו. ועיין בבה"ל:

(19) 'That if one interrupted' — their reasoning is that specifically regarding 'Ahavah Rabbah,' which is not primarily a blessing for the Torah, it exempts only if he studied immediately without interruption; but the blessing over the Torah itself exempts for the whole day, even if he did not study after the morning prayers until midday, and it is not comparable to all other blessings, where it is forbidden to interrupt between the blessing and the mitzvah, as stated in siman 206, for here it is different, since it is a mitzvah to meditate on Torah day and night, and thus there is never a diversion of attention (from it). But most of the later authorities disagree with the Mechaber, who agrees with this view of 'some say' — for the Mechaber wrote only 'and the correct practice...' (implying he inclines to it), and they hold that the law of the blessing over the Torah is like every blessing over a mitzvah or over enjoyment: that one must repeat the blessing if he interrupted immediately after the blessing, even if he knows for certain that he did not divert his attention — for since he had not yet begun the mitzvah, the blessing afterward has nothing upon which to take effect. And so agreed the Pri Chadash and the Vilna Gaon, and so the Chayei Adam recorded as the halacha. Nevertheless, it appears to me that since there are authorities who hold one need not repeat the blessing, it is better — if it happened that he interrupted after the blessing over the Torah — that he afterward have in mind, during 'Ahavah Rabbah,' to fulfill with it his obligation of the blessing over the Torah, and study a little immediately after he completes his prayers. And see the Biur Halacha.

ס״ק כוכן נהגו

(כ) וכן נהגו - הטעם בג' פסוקים שרצו לסדר כדרך הקורא בתורה ונקטו אלו משום שיש בהן ברכה. ומותר לומר אפי' קודם אור הבוקר דלא כיש מחמירין לאסור אז לומר אלו הפסוקים מטעם שאין נשיאת כפים בלילה דז"א דמטעם לימוד אנו אומרים אותו ולא מטעם נשיאת כפים:

(20) 'And so is the custom' — the reason for the three verses (of the Priestly Blessing) is that they wished to arrange it in the manner of one who reads Scripture, and they chose these because they contain a blessing. And it is permitted to say them even before the light of morning, contrary to those who are stringent to forbid saying these verses then, on the grounds that there is no priestly blessing (nesias kapayim) at night; for this is incorrect, since it is on account of study that we say it, and not on account of the priestly blessing.

ס״ק כאברכת כהנים

(כא) ברכת כהנים - ונהגו לומר ג"כ אלו דברים שאין להם שיעור שהיא משנה ומימרא דאלו דברים שאדם וכו' כדי לקיים מקרא ומשנה וגמרא:

(21) 'The Priestly Blessing' — and the custom is also to say 'Eilu devarim she'ein lahem shiur' ('These are the things that have no fixed measure'), which is a Mishnah, together with the teaching 'Eilu devarim she'adam...' ('These are the things whose fruits a person enjoys...'), so as to fulfill Scripture, Mishnah, and Gemara (in the morning's study).

ס״ק כבכיון שדעתו

(כב) כיון שדעתו - משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לחזור ולברך כ"כ המ"א והט"ז כתב להיפך דמדלא כתב השו"ע אם דעתו לחזור משמע דס"ל דמסתמא אמרינן דהוי דעתיה אם יזדמן שיוכל ללמוד אפי' בשעה שאין רגיל ללמוד שילמוד ויש להקל בספק ברכות [א"ר וגם הפמ"ג הניח בצ"ע וגם הגר"א בביאורו אף שהוא מפרש בשו"ע כהמ"א מ"מ לדינא הוא מסכים בסוף ס"ח כהט"ז והוא כהפירוש הראשון שברא"ש דס"ל דאפילו במי שאינו רגיל ללמוד אין צריך לחזור ולברך]:

(22) 'Since he intends' — this implies that one whose way it is not to study, and who then reconsidered and decided to study, must repeat the blessing; so wrote the Magen Avraham. But the Taz wrote the opposite: that since the Shulchan Aruch did not write 'if he intends to return,' it implies that he holds we ordinarily assume it was his intent that, if the opportunity arises for him to study, he will study — even at a time when he is not accustomed to study; and one should be lenient in a case of doubt concerning blessings. [the Eliyah Rabbah; and also the Pri Megadim left it in doubt (be-tzarich iyun); and also the Vilna Gaon in his commentary, although he explains the Shulchan Aruch like the Magen Avraham, nevertheless in practice he agrees, at the end of se'if 8, with the Taz — and this accords with the first explanation in the Rosh, who holds that even for one who is not accustomed to study, one need not repeat the blessing].

ס״ק כגלשינה

(כג) לשינה - ר"ל שינת עראי דהיינו שהתנמנם במיושב על אצילי ידיו ואפילו בלילה:

(23) 'To sleep' — that is to say, a temporary (incidental) sleep — namely, that he dozed while seated, resting on his elbows — and this holds even at night.

ס״ק כדומרחץ ובה"כ

(כד) ומרחץ ובה"כ - לפי שגם שם אינו מסיח דעתו עדיין מללמוד אח"כ ועוד שגם שם צריך ליזהר בדיניהם כמו בגילוי טפח וטפחיים בבה"כ וכיוצא בזה במרחץ לענין שאילת שלום ע"כ לא הסיח דעתו עדיין מהתורה. ועיין בביאור הגר"א:

(24) 'And the bathhouse and the privy' — because there too he does not yet divert his attention from studying afterward; and furthermore, there too he must be careful with their laws — such as uncovering a handbreadth or two handbreadths in the privy, and similarly in the bathhouse regarding extending a greeting of peace — therefore he has not yet diverted his attention from the Torah. And see the commentary of the Vilna Gaon.

ס״ק כהוכן נהגו

(כה) וכן נהגו - ובל"ח כתב ולי נראה שהמברך תע"ב וכן נהג מורי מהר"י לברך וכן הסכים הפר"ח וא"ר בשם הרבה ראשונים ואחרונים וכ"כ הגר"א וכן העתיק הח"א להלכה [ואף דבפמ"ג משמע דנוכל לסמוך על המנהג הזה שלא לברך עכ"פ נראה פשוט בהסומך על כל הפוסקים שהזכרנו ומברך לא הפסיד]:

(25) 'And so is the custom' (not to recite a new blessing after a daytime fixed sleep) — but in the ל"ח he wrote: 'and to me it appears that one who does recite the blessing, a blessing will come upon him,' and so my teacher, the Mahar"i, was accustomed to recite it; and so agreed the Pri Chadash, and the Eliyah Rabbah in the name of many early and later authorities, and so wrote the Vilna Gaon, and so the Chayei Adam recorded as the halacha (that one should recite the blessing). [And even though from the Pri Megadim it is implied that we may rely on this custom not to recite the blessing, in any event it seems obvious that one who relies on all the authorities we mentioned and does recite it has lost nothing].

ס״ק כובלילה

(כו) בלילה - ר"ל ואפי' לא למד ביום כלל:

(26) 'At night' — that is to say, even if he did not study during the day at all (the night still follows the preceding day).

ס״ק כזשעבר

(כז) שעבר - שכל זמן שהוא ניעור מוטל עליו ללמוד כ"ז שיש לו פנאי ואין ההפסק וההיסח הדעת חשיב הפסק לענין ברכת התורה:

(27) 'That passed' — for as long as he is awake, the obligation rests upon him to study whenever he has free time, and the interruption and the diversion of attention are not considered an interruption with respect to the blessing over the Torah.

ס״ק כחשלא ישן

(כח) שלא ישן - ר"ל שינת קבע אבל אם ישן שינת קבע על מטתו אפילו בתחלת הלילה חשיב הפסק ואפילו הי"א שבסעיף י"א מודו בזה. ואם היה ניעור כל הלילה י"א דא"צ לברך בבוקר וי"א דצריך לברך כי קבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר וספק ברכות להקל אך אם אפשר לו יראה לשמוע בה"ת מאחר ויאמר לו שיכוין להוציאו בהברכות והוא יכוין לצאת ויענה אמן ויאמר אח"כ איזה פסוקים כדי שיהא נחשב לו במקום לימוד או יכוין לצאת בברכת אהבה רבה וילמוד תיכף מעט אחר שיסיים תפלתו. ואם היה ישן ביום שינת קבע על מטתו ובלילה שלאחריו היה ניעור כל הלילה פסק הגאון רע"א דבזה לכו"ע צריך לברך בבוקר בה"ת ואין ברכת אהבת עולם של ערבית פוטרת אם לא למד מיד אחר התפלה:

(28) 'As long as he has not slept' — that is to say, a fixed sleep; but if he slept a fixed sleep upon his bed, even at the beginning of the night, it is considered an interruption, and even the 'some say' of se'if 11 concede in this. And if he remained awake the entire night, some say he need not recite the blessing in the morning, and some say he must recite it, for the Sages fixed this blessing for each day, similar to the other morning blessings; and in a doubt concerning blessings one is lenient (and does not recite it). But if it is possible for him, he should see to hear the blessing over the Torah from another, and tell him to have in mind to discharge his obligation with the blessings, while he himself has in mind to be discharged and answers 'Amen'; and let him then say some verses, so that it be reckoned for him in place of study; or let him have in mind to be discharged with the blessing 'Ahavah Rabbah,' and study a little immediately after he completes his prayers. And if he slept during the day a fixed sleep upon his bed, and on the following night he remained awake the entire night, the Gaon Rabbi Akiva Eiger ruled that in this case, according to all, he must recite the blessing over the Torah in the morning, and the blessing 'Ahavas Olam' of the evening does not exempt him if he did not study immediately after the prayers.

ס״ק כטמברך בה"ת

(כט) מברך בה"ת - ואף אם חזר וישן אח"כ שינת קבע קודם אור היום או ביום א"צ לחזור ולברך כי מסתמא דעתו של אדם לפטור בברכה זו עד שינת הלילה שאחריו וכ"ז לפי הי"א שבסעיף י"א אבל לפי מה שכתבנו שם דאף בשינת קבע ביום המברך לא הפסיד כ"ש בזה שהיה ישן שינת קבע קודם אור היום דהמברך לא הפסיד:

(29) 'Recites the blessing over the Torah' — and even if he went back and slept a fixed sleep afterward, before daylight or during the day, he need not repeat the blessing, for a person's intent is presumably to be exempted by this blessing until his sleep of the following night. And all this is according to the 'some say' of se'if 11 (who hold a daytime fixed sleep is no interruption); but according to what we wrote there — that even for a fixed sleep during the day, one who recites the blessing has lost nothing — all the more so in this case, where he slept a fixed sleep before daylight, that one who recites the blessing has lost nothing.

ס״ק לקודם אור היום

(ל) קודם אור היום - ואפילו במשכים אחר חצות לילה לאיזה ענין ודעתו לחזור ולישן עוד אח"כ שינת קבע אפ"ה יוכל לברך כל אלו הברכות ושוב לא יצטרך לברך אותם כשיקום בבוקר לבד ברכת אלקי נשמה יאמר בלי חתימה והמעביר שינה יאמר בלי הזכרת השם ואח"כ כשיקום בבוקר יאמר אותן בהזכרת שם ומלכות כראוי. ועיין בביאור הלכה:

(30) 'Before daylight' — and even one who rises after midnight for some matter, intending to go back and sleep a fixed sleep afterward, may nevertheless recite all these blessings, and he will no longer need to recite them when he arises in the morning — except for the blessing 'Elokai Neshamah,' which he should say without its closing formula (chasimah), and 'HaMa'avir Sheinah,' which he should say without mention of God's Name; and afterward, when he arises in the morning, he should say them with mention of God's Name and Kingship, as is proper. And see the Biur Halacha.

ס״ק לאבינה

(לא) בינה - והאחרונים הסכימו שגם ברכה זו יכול לברך אפילו קודם שיאיר היום אך י"א שלכתחלה יש ליזהר שלא לברך אותה קודם שיאיר היום אם לא ששמע קול תרנגול ובדיעבד יצא אפילו לא שמע קול תרנגול ודוקא שיברך אותה מחצות לילה ואילך אבל קודם חצות אפילו בדיעבד יחזור ויברך ואפילו אם שמע קול תרנגול ועיין בביאור הלכה:

(31) 'Understanding' (the blessing 'who gives the rooster understanding') — and the later authorities agreed that this blessing too may be recited even before the day grows light, but some say that, ideally, one should take care not to recite it before the day grows light unless he has heard the crowing of a rooster; and after the fact he has fulfilled his obligation even if he did not hear a rooster's crow. And this is specifically when he recites it from midnight onward; but before midnight, even after the fact, he should go back and recite it (with a proper source of daylight later), even if he heard a rooster's crow. And see the Biur Halacha.

ס״ק לבופרשת התמיד

(לב) ופרשת התמיד - וכל משניות הקרבנות שאחריה כי הם במקום הקרבתן ואין הקרבתן אלא ביום:

(32) 'And the passage of the daily offering' — and all the Mishnayos of the offerings that follow it, for they stand in place of their actual offering, and their offering is only by day.

ס״ק לגללמוד ולברך

(לג) ללמוד ולברך - ויקנח ידיו בכל מידי דמנקי:

(33) 'To study and to recite the blessing' — and he should wipe his hands with anything that cleans (in place of washing with water).

ס״ק לדמברכות

(לד) מברכות - הטעם עיין בביאור הלכה:

(34) 'Recite the blessing' — for the reason, see the Biur Halacha.