אאין מערבין עירובי חצירו' ושיתופי מבואו' בבי"ט שחל להיות בע"ש גואם שכח ולא עירב מערב יום טוב וחלו שני ימים טובים ביום החמישי ויום ששי יערב בי"ט דעל תנאי שיאמר אם היום חול היהא זה עירוב ואם היום קודש אין בדברי כלום וולמחר יאמר אם היום קודש הרי עירבתי מאתמול ואם היום חול יהא זה עירוב והני מילי זבשני י"ט של גליות אבל בשני ימים טובים של ר"ה לא דכיומא אריכתא דמי ח(ועיין לקמן סי' תקכ"ח):
ס״ק אאין מערבין וכו'
(א) אין מערבין וכו' - מפני שנראה כמתקן ביו"ט לצורך מחר ואם שכח ועירב יש להסתפק אם מהני [פמ"ג]:
ס״ק בביו"ט שחל להיות בע"ש
(ב) ביו"ט שחל להיות בע"ש - בין שחל שני הימים יום ה' וי"ו או וי"ו ושבת אלא יניח מעיו"ט:
ס״ק גואם שכח ולא עירב
(ג) ואם שכח ולא עירב - פי' ביו"ט דעלמא ולא בע"ש:
ס״ק דעל תנאי
(ד) על תנאי - ובלא ברכה. ברכ"י בסי' תקכ"ח:
ס״ק היהא זה עירוב
(ה) יהא זה עירוב - לצורך שבת [ט"ו]:
ס״ק וולמחר יאמר
(ו) ולמחר יאמר - על אותו הפת שאם יאמר על פת אחר יצטרך לשמור גם הפת הראשון שיהיה קיים עד שחשכה ליל שבת דשמא יום אתמול היה חול וחל עירובו וצריך שיתקיים עד כניסת שבת:
ס״ק זבשני ימים טובים של גליות
(ז) בשני ימים טובים של גליות - דמן התורה קדוש רק יום אחד והשני משום ספיקא:
ס״ק חועיין לקמן סי' תקכ"ח
(ח) ועיין לקמן סי' תקכ"ח - דשם מבואר דאיסור הנחת ע"ח ביו"ט שחל להיות בע"ש הוא אפילו אם הניח עירובי תבשילין:
א' עירובי חצירו' וא' שתופי מבואו' טמערבין אותם בין השמשו' יואפילו אם כבר קיבל עליו תוספ' שבת יאויש אוסרים אם יבקיבל עליו תוספת שבת:
ס״ק טמערבין אותם בין השמשות
(ט) מערבין אותם בין השמשות - עיין לעיל סימן רס"א ס"א במ"ב ובה"ל מה שכתבנו שם:
ס״ק יואפי' אם כבר וכו'
(י) ואפי' אם כבר וכו' - ר"ל שכבר קבל עליו קודם שנעשה בין השמשות דאיכא תרתי לריעותא אפ"ה שרי:
ס״ק יאויש אוסרים אם קבל וכו'
(יא) ויש אוסרים אם קבל וכו' - ולדידהו אסור מפני הקבלה אפילו עדיין לא הגיע זמן בין השמשות וטעמם דכיון שקבל עליו בפירוש חמור ד"ז יותר מזמן בין השמשות דאתיא ממילא:
ס״ק יבקיבל עליו תוספת שבת
(יב) קיבל עליו תוספת שבת - מביאור הגר"א משמע שמצדד לדינא כדעה זו ועיין לעיל בסימן רס"א ס"ד בבה"ל ד"ה אין מערבין:
יגעירב לשנים לאחד מבעוד יום ונאכל העירוב בין השמשו' ולא' עירב בין השמשות שניהם קנו עירוב שלאותו שנאכל עירובו בין השמשו' ידאנו חושבין אותו לילה ולאותו שהניח עירובו בין השמשו' טוחושבים אותו יום טזאבל אם עירב עליו בין השמשו' ונאכל עירובו בין השמשו' אסור:
ס״ק יגעירב לשנים
(יג) עירב לשנים - היינו ששנים עשוהו שליח לערב בשבילן:
ס״ק ידאנו חושבים אותו לילה
(יד) אנו חושבים אותו לילה - וכבר חל העירוב:
ס״ק טוחושבין אותו יום
(טו) חושבין אותו יום - והניח בזמנו ואף שהאיש הזה נעשה שליח בעד שניהם וסותרין אלו לאלו מ"מ כיון דעירובי חצרות מלתא דרבנן היא תלינן לקולא לכל אחד ואחד משום דספיקא דרבנן לקולא [גמרא]:
ס״ק טזאבל אם עירב וכו'
(טז) אבל אם עירב וכו' - דכולי האי לא מקילינן לחלק הזמן בין השמשות גופא לאיש אחד דהיינו לענין הנחה לשוייה כיום ולענין אכילה לשוייה כלילה: