עיר שהיתה אקנין יחיד באפילו נעשי' של רבי' משתתפי' כולם גשיתוף א' דויטלטלו בכל המדינה וכן אם היתה של רבי' ויש לה הפתח אחד משתתפי' כולם שיתוף א' אבל אם היתה של רבי' ויש לה שני פתחים שהעם נכנסי' בזה ויוצאי' בזה ואפילו נעשי' של יחיד זאין מערבין את כולה אלא מניחין ממנה מקום א' אפילו חצר אחת ובית לתוכה ומשתתפין השאר ויהיו אלו המשתתפי' כולם מותרים בכל העיר חוץ מאותו מקום ששיירו ויהיו אותם הנשארי' מותרי' במקומם חבשיתוף שעושים לעצמם ואם היו הנשארים טרבים אסורים לטלטל בשאר כל העיר ודבר זה משום היכר הוא יכדי שידעו שהעירוב התיר להם לטלטל בעיר זה שרבים בוקעים בה שהרי המקום שנשאר ולא נשתתף עמהם אין מטלטלין בו אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן יאואם רצו לערב מבוי מבוי בפני עצמו כל שכן דמהני דאין שיור גדול מזה: הגה ויבצריך שיעשו ביניהם שני פסין של שיגני משהויין אם הוא רחב עשר אמות וביתר מי' צריך צורת פתח (טור):
ס״ק אקנין יחיד וכו'
(א) קנין יחיד וכו' - פי' שבנאה יחיד לעצמו והשכירה לרבים או שבנאה להושיב בה דיורין ומשייר לעצמו דרכים ופלטיות וסרטיות כדרך שהמלכים עושין ויש אומרים שאפילו מכרה לרבים כ"ז שלא נשתקע שם בעלים הראשונים ממנו:
ס״ק באפי' נעשית של רבים
(ב) אפי' נעשית של רבים - ואפילו יש לה שני פתחים שהעם נכנסין בזו ויוצאין בזו:
ס״ק גשיתוף אחד
(ג) שיתוף אחד - בדוקא דכיון שהיתה מתחלה קנין יחיד כחצר אחד דמיא שצריכין כל בני החצר להתערב יחד:
ס״ק דויטלטלו בכל המדינה
(ד) ויטלטלו בכל המדינה - ר"ל אחרי שהוכשרו מבואותיה כהלכתן:
ס״ק הפתח אחד
(ה) פתח אחד - דכל טעם שצריך שיור בעיר של רבים שלא ישתתפו כולם ביחד ויהיו יכולים לטלטל בכולה וכדלקמיה הוא כדי שלא ישתכח תורת ר"ה והא כיון שאין לה אלא פתח אחד ומצד השני היא סתומה לא דמיא לר"ה ודינה כחצר:
ס״ק ואפילו וכו' של יחיד
(ו) אפילו וכו' של יחיד - שמכרוה לו:
ס״ק זאין מערבין את כולה
(ז) אין מערבין את כולה - גזירה שמא תחזור ותיעשה ר"ה ויקילו ג"כ. והעולם אין נוהגין ליזהר בזה אפילו בעיר של רבים ואפשר דס"ל כרש"י דאין נקרא רבים פחות מסמ"ך רבוא [מ"א]:
ס״ק חבשיתוף שעושים לעצמם אם היו הנשארים רבים
(ח) בשיתוף שעושים לעצמם אם היו הנשארים רבים - כצ"ל. ואח"כ גרסינן ואסורים לטלטל בוי"ו [ט"ז]:
ס״ק טרבים
(ט) רבים - דאם השיור רק לאחד א"צ שיתוף:
ס״ק יכדי שידעו וכו'
(י) כדי שידעו וכו' - אבל אם לא היו צריכין לשייר היה העירוב משתכח והיתה משתכחת תורת ר"ה ע"י שרואין שמטלטלין בעיר כזו הדומה לר"ה. ובתי העכו"ם אי הוי שיור לענין זה יש דיעות בין הפוסקים וטוב להחמיר:
ס״ק יאואם רצו לערב
(יא) ואם רצו לערב - היינו לשתף:
ס״ק יבוצריך שיעשו ביניהם וכו'
(יב) וצריך שיעשו ביניהם וכו' - דאל"ה הוי פרוץ למקום האסור לו:
ס״ק יגשני משהויין
(יג) שני משהויין - וה"ה אם עושה מצבה על אותו המקום לחלק וכעין מה שמבואר בס"ד אבל בלחי וקורה לא מהני לחלוק וכתבו האחרונים דהאי הג"ה לא קאי אדינא דסמוך ליה דאם רצה לערב מבוי מבוי בפני עצמו דבזה בודאי סגי בלחי וקורה שבסוף המבוי שלא לאסור אמבואות אחרות כיון דהוא עיר של רבים ולא הורגלו ביחד מעולם אלא קאי אדלעיל ששייר במבוי גופא בית וחצר אחת וע"ז מגיה הרמ"א שצריך שם באמצע המבוי במקום ששייר לעשות שני פסין וכו' ולא סגי שם בלחי וקורה כיון דהורגלו שם ביחד באותו המבוי:
עיר של רבים שיש לו פתח א' וסולם ידבמקום אחר מערבין את כולה ואינה צריכ' שיור טושאין הסולם שבחומה חשוב כפתח ואפילו העמיד הרבה סולמות זה בצד זה טזעד רוחב עשרה לא חשיב כפתח ואם יש לה שני פתחים יזויש אשפה לפני אחד מהם יחכאילו אין שם אלא פתח א':
ס״ק ידבמקום אחר
(יד) במקום אחר - בצד שכנגדו שעולים ויורדים בו חוץ לחומה והוי אמינא דחשיב כפתח:
ס״ק טושאין הסולם
(טו) שאין הסולם - ועיין לעיל ס' שע"ב ס"ה דלקולא נחשב כפתח:
ס״ק טזעד רוחב י'
(טז) עד רוחב י' - ט"ס הוא וצ"ל עד יותר מעשר והיינו דאפילו באופן זה לא מבטלין המחיצה להיות כפרוץ המקום ההוא וה"ה דאפי' הסולמות לכל רוחב הכותל:
ס״ק יזויש אשפה וכו'
(יז) ויש אשפה וכו' - שסותם מקום הפתח ואין רבים עוברים שם ודוקא אשפה של רבים שאין מצויה להנטל אבל אשפה של יחיד לא:
ס״ק יחכאילו וכו'
(יח) כאילו וכו' - ואם פנו את האשפה חזר הפתח למקומו:
הבתים שמניחים אותם שיור אע"פ יטשאינם פתוחים לעיר אלא אחוריהם לעיר ופניהם לחוץ ואפילו הוא (רק בית אחד אפי') בית הבקר או בית התבן כשאינם צריכים לערב עושים אותם שיור ומערבין את השאר:
ס״ק יטשאינם פתוחין לעיר וכו'
(יט) שאינם פתוחין לעיר וכו' - והוי אמינא כיון דאי בעי לשתף אותן עם אנשי העיר ג"כ לא מצי א"כ אינן בכלל אנשי העיר ולא מהני שיורא דידהו:
ס״ק כשאינם צריכין לערוב
(כ) שאינם צריכין לערוב - ואע"פ דבסי' ש"ע פסק דצריכים לערוב היינו כשאוכל שם ג"כ כמו שכתב ב"י שם:
עיר כאשנשתתפו כל יושביה חוץ במבוי א' הרי זה אוסר על כולם ואם בנו כבמצבה על פתח המבוי כגאינו אוסר עליהם כדלפיכך עיר שהיתה קנין יחיד אפילו נעשי' של רבים אין מערבין אותה כהלחצאין אלא או כולה או מבוי ומבוי ובונה כל מבוי ומבוי כומצבה על פתחו אם רצה לחלוק רשותו מהם כדי שלא יאסור על שאר המבואו':
ס״ק כאשנשתתפו כל יושביה וכו'
(כא) שנשתתפו כל יושביה וכו' - מיירי בעיר שהיתה מתחלה קנין אחד כדמסיים [דבעיר של רבים הלא מבואר לעיל בס"א דאפילו בית אחד מקרי שיור כ"ש מבוי] והנה בס"א כתב דעושין שיתוף אחד ואין צריכין לשייר וכאן אשמועינן דדוקא שיתוף אחד וע"י התחלקות אוסר אחד על חבירו:
ס״ק כבמצבה
(כב) מצבה - הסכימו הרבה אחרונים דדי כשהיא גבוה ד' טפחים ועיין באור זרוע שכתב דבעינן ג"כ שיהיה רחב ד"ט:
ס״ק כגאינו אוסר עליהם
(כג) אינו אוסר עליהם - דבזה מגלה שמסלק עצמו מן העיר:
ס״ק כדלפיכך וכו'
(כד) לפיכך וכו' - ר"ל הואיל שאמרנו שההתחלקות אוסר צריך ליזהר ג"כ שלא לחלק שיתוף המבוי לחצאין ומדסתם המחבר משמע דס"ל דאף אם מערב לרחבו נמי אסור [ודלא כמ"ש בהג"ה סוף ס"ו] וכתבו האחרונים דחילוק המבוי לחצאין עוד יותר חמור מהתחלקות של מבואות אחד מחבירו דבזה אפילו יעמיד מצבה באמצע המבוי כדי לחלק אחד מחבירו לא מהני אחרי שהוא מקום דריסת הרבים אא"כ יעשו מחיצה גבוה י"ט ואפילו לא היה חלל המבוי רחב יותר מעשר אמות:
ס״ק כהלחצאין
(כה) לחצאין - הטעם כיון דמתחלה היתה קנין יחיד והורגלו עי"ז להיות ביחד הוו כחצר אחת ואסרי אהדדי:
ס״ק כומצבה על פתחו
(כו) מצבה על פתחו - וה"ה דיכול לחלק ע"י שיעמיד צוה"פ בסוף כל מבוי ומבוי וכדבסמוך ס"ו:
במה דברים אמורי' שאין מערבין אותה לחצאין בעיר מוקפת חומה גבוה י"ט כזויש לה דלתו' אבל אם לא היתה העיר כולה מוכשרת במחיצו' ובאו כחלהכשיר חציה ולערבה הרשו' בידם:
ס״ק כזויש לה דלתות
(כז) ויש לה דלתות - נקט דלתות משום דאיירי בנעשית של רבים שהיא ר"ה ואינה מותרת בלי דלתות כדלעיל בסימן שס"ד ס"ב וה"ה בשאינה ר"ה מן הדין כגון שאין רחובותיה רחבות ט"ז אמות או שאינו מפולש משער לשער וכה"ג וניתרת בצוה"פ הואיל שמכשיר כולה ע"י מחיצות כאלו אין לחלק שיתופה לחצאין:
ס״ק כחלהכשיר חציה ולערבה
(כח) להכשיר חציה ולערבה - ר"ל שיכשיר חציה ע"י תיקוני המחיצות ויערבה ע"י שיתוף והשאר יניח בלי תיקון כלל:
כטזה שאמרנו שאין מערבין אותה לחצאין היינו לומר שאין לחי וקורה מועיל לסלקם זה מזה אבל בפס ארבעה או בשני פסים שני משהויין נחלקי' אלו מאלו ומערבין לחצאין ואם הוא רחב מעשר אמות עושה צורת פתח: הגה או יעשה מחיצה גבוה עשרה לפתח מבואו (טור) י"א הא דעיר של יחיד אסור לחלק היינו ללארכה מאחר דשניהם צריכים לילך לרה"ר שבתוכה אבל לרחבה ואלו יוצאים בשער זה ואלו יוצאים בשער זה ואין להם דריסת הרגל זה על זה מערבין לחצאין ולאעושין תיקון ביניהם כמו שנתבאר לעיל סי' שס"ג דעד עשרה מהני ללבחי או קורה וביתר מעשרה צורת הפתח (הגהות מיימוני פ"ה מהלכות עירובין והרא"ש והטור):
ס״ק כטזה שאמרנו וכו' לחצאין
(כט) זה שאמרנו וכו' לחצאין - עיין בבה"ל שביארנו דזה קאי על מי שרוצה לחצות העיר לחלק שיתוף כל מבוי בפ"ע אבל לא קאי על מי שרוצה לחלק שיתוף המבוי גופא לחצאין דזהו הדין הנזכר בהג"ה בשם י"א:
ס״ק ללארכה
(ל) לארכה - פי' דרך עיירות להיות מפולש פתח שלהן לארכה ור"ה עוברת מפתח לפתח הלכך אין בני עבר הלז רשאין לעשות שיתוף לבדן ובני עבר הלז לבדן משום דהני והני דרסי בהך ר"ה ויוצאין ונכנסין דרך פתחים לכאן ולכאן ור"ה זו מחברתן שכולן מעורבין בה ואסרי אהדדי:
ס״ק לאועושין תקון ביניהם
(לא) ועושין תקון ביניהם - היינו במקום שמתחלקין השיתופין זה לכאן וזה לכאן כדי שלא יהא כל אחד נפרץ במילואו למקום האסור לו ובקצה המבוי אין צריך תיקון כלל דהא מיירי בשיש לה דלתות וכדלעיל בס"ה [מ"א]:
ס״ק לבלחי או קורה
(לב) לחי או קורה - עיין מ"א שהשיג ע"ז דבחילוק המבוי במקום השיתופין בעינן דוקא פס ד"ט או שני פסין של שני משהויין משני הצדדים אפילו אם אותו המקום אינו רחב יותר מעשרה:
עיר של רבים ונתמעטה ועמדה על חמשים דיורים לגא"צ שיור:
ס״ק לגאינה צריכה שיור
(לג) אינה צריכה שיור - והא דאיתא לעיל דאפילו נעשית של יחיד צריכה שיור היינו דוקא כשנשאר בה עכ"פ חמשים דיורין אבל פחות מזה בודאי כבר נשתקע שם רבים ממנה [פרישה]:
המזכה בשיתוף לכל בני העיר לדאם עירבו כולם עירוב א' א"צ להודיעם שזכו' הוא להם ודין מי ששכח ולא נשתתף עם בני העיר או מי שהלך לשבו' בעיר אחרת או עכו"ם שהיה עמהם בעיר דין הכל כדינה בחצר ומבוי:
ס״ק לדאם עירבו כולם עירוב אחד
(לד) אם עירבו כולם עירוב אחד - לאפוקי כשעירבו לחצאין שגילו דעתם שאין רוצין להיות משותפין: