אאשתו של אדם במערבת לו שלא מדעתו אפי' אם מיחה בה שלא לערב ואפי' אין רגיל לערב עמהם וה"מ גכשאוסר עליהם כגון שאין הבית פתוח אלא לאותו חצר אבל אם הוא פתוח לשתי חצרות באחת רגיל לצאת ולבא תדיר שאוסר עליהם ובאחת אינו רגיל לצאת ולבא דברגיל שאוסר מערבת שלא מדעתו אפי' אינו רגיל לערב וכשאינו רגיל לצאת ולבא נמי אע"פ שאינו אוסר אם הרגיל לערב עמהם מערבת שלא לדעתו אבל אם אינו אוסר וגם אינו רגיל לערב עמהם אינה מערבת שלא לדעתו וכל זמן שלא מיחה בה בפירוש אפי' אם אינו רגיל לערב עמהם ואינו אוסר מערבת שלא בידיעתו דמסתמא ניחא ליה ואבל אינה יכולה זלזכות משלו לאחרים חשלא בידיעתו ואם אין הבעל והאשה בעיר יכולים בני הבית לערב טשלא בידיעתו אם אין הבית פתוח אלא ילחצר א' ואפילו אם היה פתוח לשתי חצרות אם הוא רגיל לערב לאחת מהם מערבין עליו אבל אם אינו יארגיל לא אבל בני החצר אין יכולים ליקח פתו מביתו לערב יבשלא מדעת אחד מבני הבית אפילו רגיל עמהם ואוסר עליהם וי"א דאין אשתו מערבת אלא שלא בידיעתו יגאבל אם אומר שאינו רוצה ידלערב עמהם לא ואם הוא רגיל לערב עמהם ועכשיו אינו רוצה טובני חצר נכנסים לתוך ביתו ונוטלים ממנו בע"כ ואם אינו רגיל אינם יכולים ליטול ממנו בע"כ טזאבל כופין אותו בב"ד לערב עמהם או בית דין יזיורדים לנכסיו: הגה מי שאינו רגיל לערב ועירב עם בני חצר ויחחזר מעירובו ציטריך לחזור ולזכות אבל אם רגיל לערב הכוי עירוב בעל כרחו [הרא"ש פרק הדר]:
ס״ק אאשתו של אדם וכו'
(א) אשתו של אדם וכו' - מפני שאשתו כגופו והקילו אפילו כשמיחה בה משום שחששו חז"ל שמא יתכוין להקניט את הדרים לאסור עליהם:
ס״ק במערבת לו
(ב) מערבת לו - משלו:
ס״ק גכשאוסר עליהם
(ג) כשאוסר עליהם - החצר אם לא יערב עמהם:
ס״ק דברגיל שאוסר וכו'
(ד) ברגיל שאוסר וכו' - כדלקמן בסי' שפ"ו ס"ט ע"ש:
ס״ק הרגיל לערב וכו' שלא לדעתו
(ה) רגיל לערב וכו' שלא לדעתו - היינו אפילו כשמיחה בה והטעם משום דרכי שלום כיון שעד עתה היה דרכו ליתן חלק בעירוב לכן חל העירוב בכל גווני ומותר אח"כ לטלטל כלים ששבתו בביתו למבוי זה:
ס״ק ואבל אינה יכולה וכו'
(ו) אבל אינה יכולה וכו' - היינו אפילו לבני חצר שאוסר עליהם ורגיל לערב עמהם:
ס״ק זלזכות משלו וכו'
(ז) לזכות משלו וכו' - וממזונותי' יכולה לזכות שהיא שלה:
ס״ק חשלא בידיעתו
(ח) שלא בידיעתו - פי' שאין הבעל יודע מזה:
ס״ק טיכולים בני הבית וכו' שלא בידיעתו
(ט) יכולים בני הבית וכו' שלא בידיעתו - ואם ידעו ממנו שאינו רוצה אע"פ שלא מיחה בם בפירוש אין יכולים לערב:
ס״ק ילחצר אחד
(י) לחצר אחד - דזכות היא לו ובודאי לא יקפיד עליהם אבל אם הוא פתוח לשתי חצרות אין יכולים לערב עליו שלא בידיעתו כי איננו זכות לו ודאי כי שמא לא יחפוץ לערב עם חצר זו אלא עם זו אם לא כדמסיים המחבר:
ס״ק יארגיל לערב וכו'
(יא) רגיל לערב וכו' - דמסתמא גם עתה דעתו לזה:
ס״ק יבשלא מדעת אחד מבני הבית וכו'
(יב) שלא מדעת אחד מבני הבית וכו' - ר"ל שלא בידיעת אחד מבני בית דאי היה בידיעתם היה מותר כ"ז שלא שמעו מבעה"ב שאינו רוצה בעירוב ועיין בבה"ל שהבאנו בשם כמה אחרונים שפוסקין דבני החצר יכולין ליקח פתו שלא בידיעתו [כ"ז שאין יודעין שהוא מוחה בדבר] ואפילו שלא בידיעת ב"ב:
ס״ק יגאבל אם אומר שאינו רוצה וכו'
(יג) אבל אם אומר שאינו רוצה וכו' - אפילו אם אין הבית פתוח אלא לחצר אחד שאוסר עליהם ע"י מניעתו את העירוב:
ס״ק ידלערב עמהם לא
(יד) לערב עמהם לא - ואפילו אם אמר כן לאחר שעירבה נתבטל עירובה למפרע:
ס״ק טובני חצר וכו'
(טו) בני חצר וכו' - וה"ה אשתו ומיירי שע"י מניעתו את העירוב אוסר עליהם:
ס״ק טזאבל היו כופין אותו בב"ד
(טז) אבל היו כופין אותו בב"ד - ר"ל אע"פ שהן בעצמן אין יכולין לעשות דינא לנפשייהו ב"ד היו כופין אותו שיערב עמהן כדי שלא יאסור עליהן. ודין זה דב"ד כופין הוא לכו"ע אף לדעה ראשונה:
ס״ק יזיורדין לנכסיו
(יז) יורדין לנכסיו - ועושין שיתוף:
ס״ק יחוחזר מעירובו
(יח) וחזר מעירובו - היינו שאמר חוזרני בי מן העירוב ואיני רוצה לערב ולהשתתף עוד עמכם:
ס״ק יטצריך לחזור ולזכות
(יט) צריך לחזור ולזכות - דבטל עירובו ושיתופו הקודם אף שעדיין הפת מונח במקומו וע"כ אם ירצה להיות עוד שותף עמהם צריך להשתתף מחדש ועיין בה"ל:
ס״ק כהוי עירוב בע"כ
(כ) הוי עירוב בע"כ - ר"ל שאינו יכול לחזור ולבטל עירובו וכדלעיל דהיכא שהוא רגיל לערב עמהם באים בני החצר ונוטלין ממנו בע"כ וכ"ש הכא שהפת כבר מונח בידם ואף לדעה הראשונה דס"ל דבלא דעת אשתו אין בני החצר יכולין ליקח ממנו בע"כ הכא קילא מפני שהפת כבר מונח תחת ידם: