בור ברשות הרבים אוחוליא סביבו באם עומד גבתוך ד' טפחים לרשות היחיד מותר דלמלאות ממנו לרשות היחיד האפילו אין החוליא גבוה עשרה וואם הוא רחוק ד' מרה"י זאין ממלאים ממנו חאלא אם כן תהא החוליא גבוה עשרה:
ס״ק אוחוליא
(א) וחוליא - היינו קרקע סביבות הבור נותן סביבותיו להקיף כמין חומה:
ס״ק באם עומד
(ב) אם עומד - היינו הבור עצמה:
ס״ק גבתוך וכו'
(ג) בתוך וכו' - דכיון שהוא הפסק פחות מד"ט בין הבור להכותל לא דרסי בה רבים כלל וע"כ הוי מקום פטור:
ס״ק דלמלאות ממנו לרה"י
(ד) למלאות ממנו לרה"י - פי' מאותו צד שהוא סמוך לרה"י בין שהוא עומד בין הכותל לבור ומוציא המים מהבור ומניחו ברה"י שאצלו ובין שהוא עומד בבית ומשלשל הדלי לבור דרך חלון הבית וחוזר ומכניסו לבית והטעם בכל זה דמוציא מרה"י לרה"י דרך מקום פטור:
ס״ק האפילו אין החוליא גבוה עשרה
(ה) אפילו אין החוליא גבוה עשרה - ר"ל כ"א בצירוף הבור אפ"ה הוי רה"י דבור וחוליתו מצטרפין לעשרה וה"ה אם לא היה חוליא כלל והיה הבור בעצמו עמוק עשרה טפחים:
ס״ק וואם הוא רחוק וכו'
(ו) ואם הוא רחוק וכו' - דהשתא אותו מקום לאו מקום פטור הוא אלא ר"ה:
ס״ק זאין ממלאים ממנו
(ז) אין ממלאים ממנו - אפילו דרך חלון דקמטלטל מרה"י לרה"י דרך אויר ר"ה ואע"ג שאגידו בידו אסור:
ס״ק חאא"כ תהא וכו'
(ח) אא"כ תהא וכו' - דאז ממילא הדלי ששואב בו הולך למעלה מעשרה ששם מקום פטור וא"כ ממלא מרה"י לרה"י דרך מקום פטור. ודוקא כשהחלון ג"כ גבוה יו"ד טפחים מן הקרקע דלא ראה הדלי כלל אויר ר"ה והעומד בר"ה ומשלשל דלי בחבל לתוך הבור עמוק עשרה ורחב ד' וממלא מים ומוציא לר"ה חייב ואף דעל הדלי אין לחייבו משום שלא הוציא החבל מת"י כשהורידו לבור עכ"פ משום המים יש לחייבו דהא עקר המים מרה"י לר"ה ואפילו אם סביב הבור לא היה ר"ה רק כרמלית ג"כ יש ליזהר מזה דעכ"פ איסורא איכא. ודלי התלוי בעץ ארוך כמו שעושין לבארות שלנו לשאוב בו והוא תלוי בתוך הבאר או אפילו למעלה מן הבאר נגד אוירו אף שהמים היה בדלי מבעוד יום שלא עקר אותם בשבת מן הבאר אפ"ה יש ליזהר שלא להוציאו משם להורידו על הארץ שסביב הבאר דהא עכ"פ עשה הנחה בשבת ואפילו לאוחזו באויר סביב הבאר ג"כ מסתפק הפמ"ג אם מותר:
טאשפה ברשות הרבים ישגבוה עשרה ורחבה ארבעה אם היא יאשל רבים יבמותר לזרוק לה מרשות היחיד יגהקרוב לה: הגה ולא חיישינן שמא יתגלגל מן האשפה לר"ה ואתי לאתויי דאין דרך לזרוק לאשפה אלא דברים מידאוסים (המגיד פ' ט' בשם הרשב"א) ואם היא של יחיד אסור משום דיחיד עשוי לפנות אשפה שלו ויבואו לשפוך שם כטודרכן ונמצאו שופכים בר"ה:
ס״ק טאשפה בר"ה וכו'
(ט) אשפה בר"ה וכו' - ואם עומדת בכרמלית עיין בפמ"ג:
ס״ק ישגבוה עשרה
(י) שגבוה עשרה - דאם לא היתה גבוה עשרה שם כרמלית עליה ואסור לזרוק עליה מרה"י:
ס״ק יאשל רבים
(יא) של רבים - דרבים משליכין שם שופכיהן וזבליהן:
ס״ק יבמותר לזרוק לה
(יב) מותר לזרוק לה - ואפילו אם האשפה מופלגת מן הכותל ד' טפחים ויש על ההפסק שביניהם שם ר"ה אפ"ה מותר לזרוק על האשפה מחלון שבבית ורק שיהיה החלון גבוה עשרה מן הארץ כדי שתהיה הזריקה מרה"י לרה"י דרך מקום פטור ומה שכתב המחבר הקרוב לה בא לאפוקי אם האשפה רחוק מרה"י שלא יזרוק על האשפה שעלול ליפול בר"ה:
ס״ק יגהקרוב לה
(יג) הקרוב לה - ואין צריך עירוב כיון שאין בה דיורין:
ס״ק ידמאוסים
(יד) מאוסים - כלומר שאין צריך להם ולא אתי לאתויי אח"כ אפילו אם יפול:
ס״ק טוכדרכן
(טו) כדרכן - שהיו רגילין שם מקודם משא"כ באשפה של רבים לא ממלכי מעשותה אשפה ולעולם תהיה גבוה עשרה טפחים שהרי כל היום משליכין כולם שופכיהן וזבליהן שם ולא תחסר גבהה: